Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:17

שורש דין ארוסה שנתעברה ארוסה שנתעברה כו' ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עלי' הרי הולד ממזר שאפילו היה בחזקת בנו ואומר בני זה ממזר נאמן. עכ"ל. וכ"כ הרב הנמק"י ז"ל בפ' אלמנה לכ"ג על שם הריטב"א יע"ש וראיתי להרב בני יעקב בתשו' סימן יו"ד דרט"ו ע"ב שהוקשה לו מ"ש עוד שם הרב הנמקי ז"ל וז"ל היכא שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה כו' ודאי בתר דידיה שדינן עליה כי פליגי בארוסה שנתעברה וכגון דליכא עידי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זכור הוא דאמר רב הולד ממזר כו' ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי כו' עכ"ל והשתא האי אינו מודה היכי דמי אי דאינו מודה לדברי האשה שאמרה שממנו נתעברה אלא שהוא שותק כו' א"כ קשה דמאי קאמר תו או ששותק או שאינו זכור הא היא גופה אינו מודה דקאמר ואם אינו מודה ממש היינו אינו מודה ממש אלא שמכחישה במה שאמרה דממנו נתעברה קשה דא"כ היכי קאמר שמואל דהולד בדוקי דבדקינן לאימיה כו' והא היכא דהבעל מכחיש אותה לא בדקינן לאימיה ולא מהימנא במה שאמרה שממנו נתעברה שהרי התורה האמינו לאב לומר זה בני ממזר וכמ"ש ע"ש הריטב"א ז"ל אלו דבריו יע"ש והצ"ע ולע"ד כונת דברי הרב הנמקי ז"ל מבוארת דתנא והדר מפרש דמעיקרא כתב שאין הארוס מודה ואח"כ בירר שיחותיו שזה שאין הארוס מוד' הוא באחד מג' פנים או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זוכר למעוטי שאם אינו מודה ממש והוא מכחיש אותה אז הולד ודאי ממזר וכמ"ש ע"ש הריטב"א ז"ל:
עוד הביא הרב הנז' שם דברי ריא"ז ז"ל בשלטי הגבורים בפ"ק דכתובות שכתב כסברת רבינו והריטב"א ז"ל דכל שהארוס מכחישה הולד פסול ופליג על מז"ה דס"ל דאפילו הבעל מכחישה היא נאמנת ותמה עליו ממ"ש הוא עצמו בפרק עשרה יוחסין עלה דמתניתין דהאומר זה בני ממזר שכתב דמה שהאב נאמן לומר על בנו שהוא ממזר הוא בשאומר אשה שנשאתי היתה ערוה עלי ולא היכרתי בה עד עכשיו אבל אם הוא אומר שאשתו זינתה תחתיו ומאחר נתעברה ואינו בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והואיל והוא בחזקת כשרות אינו נאמן לפוסלו עכ"ל וזה הפך דבריו שכתב בפ"ק דכתובות דכל שהארוס מכחישה הולד פסול מספק יע"ש וכתב ע"ז הרב הנז' שם בע"ד וז"ל והנכון יותר לומר דלא אמרה ריא"ז אלא כשאומר בני זה ממזר שהוא בחזקת כשרות ואהא קאמר דדוקא כשאו' שהוא מחייבי כריתות הא לא"ה לא מהימן אבל בעובר דלית ליה חזקה דכשרות אפי' אמר שאינו ממנו נאמן ובהכי ניחא ליה סוגיא דפ' עשרה יוחסין עלה דההיא מתני' דהאומר זה בני ממזר דקאמר מאי אפי' שניהם מודים כו' לא מבעיא קאמר לא מבעיא איהו דלא קי"ל אלא אפי' איהי דקים לה לא מהימנא ופירש"י ז"ל איהו דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר ואם כדברי ריא"ז דמתני' מיירי דוקא היכא שאמר הבעל שנולד לו מחייבי כריתות אבל היכא שאמר שאשתו זינתה תחתיו אינו נאמן שלא האמינתו תורה על שאינו בנו מאי קים ליה וקים לה דקאמר הא ודאי תרווייהו כי הדדי נינהו דכי היכי דלדידיה קים ליה דאשה זו מחייבי כריתות ה"נ איהי קים לה ומאי קאמר איהו דלא קים ליה אעובר קאי דאפילו אמר שאשתו זינתה תחתיו ואינו בנו נאמן דהשתא איהו לא קי"ל שנתעבר' מאחר דאפש' שממנו נתעבר' יעש"ב והרואה יראה שעפ"י החילוק זה שחילק בדברי ריא"ז יתיישבו דבריו שבפ"ק דכתובו' דהתם מיירי בארוס' שנתעברה שהארוס מעיד על העובר שהוא ממזר וכיון שלא היה בו חזקת כשרות כתב הרב ז"ל שהארוס מהימן לפוסלו ומשום דהתם מיירי בשהארוסה מכחישתו ואומר' שממנו נתעברה לזו כתב שפסול מספק אבל הכא דמיירי בששניהם מודים כתב שנאמנים לפוסלו בודאי וא"כ אין מקום למ"ש הרב הנז' ע"ז דאכתי הדרא קושיא לדוכתיה ע"ד ריא"ז מהכא להתם והוצרך לחלק בין נשואה לארוסה יע"ש כי ע"פ החילוק הנז' דברי ריא"ז ישנן מן הישוב כאמור:
ואולם עיקר חילוק זה דעובר לבן לא חלו בו ידים חדא שדברי ריא"ז שם בפ' עשרה יוחסין מוכיחים דאף על העובר קאי שכתב אבל האשה שאמרה כו' ואפי' על העובר שבמעיה כו' אינה נאמנת ואף כשהאמינ' תורה לאב לא האמינתו אלא כשאומר שהוא בנו כו' יע"ש דמשמע מדבריו אלו דמה שאין האשה נאמנת לומר על העובר שבמעיה שהוא ממזר הוא משום שאף האב אינו נאמן לומר ג"כ שהוא ממזר ועוד דמה טעם יש לחלק ביניהם דאי משום שהעובר אין לו חזקה דכשרות הרי חזקת האם מהני לעובר דחזקת אמו היא שלא נבעלה לפסו' לה והיא גופה דהויא חזקה לעובר שהרי קי"ל כר' יוחנן דאמר בפ"ק דכתובות די"ג ע"ב דחזקת האם מהני לבתה יע"ש. ובקדושין פרק האומר דע"ד ע"א וכמ"ש התוס' ז"ל בעובדא דינאי דס"ו ע"א ד"ה מאי חזית יע"ש ותלמודא היא גופה קאמר דאפילו עובר דלית ליה חזקה דכשרות לא מהימן משום דמהני חזקה דאם לעובר נמי ומה"ט הוא דלא מהימן וכמ"ש הרב פני יהושע יע"ש אבל הישוב הנכון בדברי ריא"ז הוא מ"ש עוד הרב הנז' שם דשאני בין נשואה לארוסה ובנשואה דוקא הוא דקאמר דמה שהאמינתו תורה לומר שהוא ממזר אינו אלא בשאומר שנולד לה מחייבי כריתות אבל בשאומר שאשתו זינתה עם אחר לא מהימן שהרי רוב בעילות אחר הבעל אבל באנוסה שאין הבעל מצוי עמה נאמן לומר שאינו ממנו וכיון שהאשה מכחישתו הו"ל ברי וברי ופסול הולד מספק ואין חילוק בין עובר לבן וכמו שרצה לומר הרב ז"ל אלא הכל תלוי בחילוק זה שאם היא נשואה לו האומר בין על הבן בין על העובר שאינו ממנו לא מהימן שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו ואם היא ארוסה בין על הבן בין על העובר נאמן לומר שאינו ממנו ואם האם מכחישתו הוי ספק פסול לדע' ריא"ז ולדעת מר זקנו הולד כשר דעל בנו דוקא הוא שהאמינתו תורה ולומר שהוא מחייבי כריתות אבל לא לומר שאינו בנו כלל והאם היא נאמנת ונמצאו ג' דעות בדבר דלדעת ר' והריטב"א כשאומ' שאינו בנו בין בארוס' בין בנשואה הולד ממזר ודאי ולדעת מז"ה הולד כשר ודאי בשתיהן ולדעת ריא"ז בארוסה הולד ספק פסול אבל בנשואה כשר ודאי ויש לתמוה על הראנ"ח שכתב בתשו' לח"א סימן מ"ה על ענין ארוסה שנמצא כריסה בין שיניה וטוענת שמהארוס נתעבר' והארוס מכחישתה ואומר שאינה ממנו שדעת ריא"ז הוא שאינו נאמן והביא דבריו שכתב בפרק עשרה יוחסין יע"ש והוא תימא שהרי הוכרחנו דלא אמרה ריא"ז אלא דוקא גבי נשואה ולא גבי ארוסה וכמ"ש בפ"ק דכתובות דהולד ספק פסול ולא היה לו למהראנ"ח להביא אלא סברת מז"ה של ריא"ז שכתב כן בפ"ק דכתובות אפילו בארוסה יע"ש וכבר הביא סברתו הלז הרב מהראנ"ח שם משם התוס' רי"ד והיא סברתו הנז':
והנה רש"י בפרק עשרה יוחסין במתני' דהאומר זה בני ממזר כתב וז"ל שנולד לו מחייבי כריתות עכ"ל משמע דס"ל כסברת תוס' רי"ד דלא מהימן האב כשאומר שאינו בנו שאשתו זינתה תחתיו אם לא בשאומר שזה בנו אלא שנולד מחייבי כריתות וזה הפך מ"ש בלשון הבא אחריו וז"ל ואפילו שניהם אומרים כו' שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר כו' יע"ש והרב בני יעקב ישב דבריו ע"פ חילוקו הנז' לעיל בין עובר שלא היה לו חזקה דכשרות לבן שהיה לו חזקה דכשרות וכבר כתבנו שאין לחלק ביניהם שאף בעובר יש לו חזק' דכשרות דחזקת אמו אהני לעובר וע"כ נרא' שרש"י ז"ל דקדק ברישא דמתני' לשון בני זה ממזר דמשמע דעל בנו ממש קאמר שהוא ממזר וע"כ הוכרח לפרש דמיירי שנולד לו מחייבי כריתות דאז הוי בנו ממש, אמנם בסיפא דלא קתני בנו פירש דפשטיה שטוען שאינו בנו אלא מאחר אבל לעניין דינא בשתיהן נאמן האב לרבי יאודה ודלא כתוס' רי"ד וריא"ז ומאי דקאמר תלמודא לא מבעיא איהו דלא קים ליה כו' לפי מה שפירש רש"י ז"ל ברישא דמיירי שטוען שנולד לו מחייבי כריתות צריך לפר' דה"ק דלא קים ליה שנתעברה ממנו והולד ממזר דאפש' שנתעבר' מאחר והולד כשר דכיון שהוא טוען שהאשה היא מחייבי כריתות ואפי' אם נתקדשה לו אין קדושין תופסין בה נמצא שהי' פנויה ומותר' לכל ושוב מצאתי להרב מהרשד"ם בסי' קל"ה שישב כן דברי רש"י ז"ל והרב בני יעקב כתב דאפשר שנתעבר' מעבד וגוי דעבד וגוי הבא על בת ישר' הולד כשר ולא ידעתי למה הוצרך לזה דאפי' אם נתעברה מישראל נמי הולד כשר וכדאמרן ועוד אפשר לפרש דקאי אסיפא בשטוען שאינו בנו אלא מאחר הוא שאשתו זינתה כמו שפירש רש"י ז"ל במתני' בחלוקה דאפי' שניהם מודים כו' וע"ז קאמר תלמודא דחלוק' זו אשמועינן תרתי דלא מבעיא כשהאב לחוד הוא דאומ' שהוא ממזר דאיהו לא קים ליה אלא אפי' איהי דקים לה ועוד אשמועינן דאפי' בעובר דלית ליה חזקה דכשרות נמי לא מהימן לרבנן ומש"ה נקט לה בעובר ולא בבן דאית ליה חזקה דכשרות והכל קאי אחלוק' דסיפא וכמו שכתב הרב בני יעקב אף שלשון רש"י מגומגם הוא לפירוש זה ודוק: