שורש איסור סחורה אם הוא דאורייתא
זה
הכלל כל שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו כו'. עיין להרב מ"ל שכתב ע"ש הרב פ"מ ח"א סי"ג שרוב הפוס' הסכימו שהוא מן התורה וכתב הוא ז"ל שגם מדברי רבי' יש ללמוד כן שכתב וכל דבר שאסור באכילה כו' חוץ מן החלב שהרי נאמר יעשה לכל מלאכה ואם איתא דס"ל דאינו אלא מגזירת חכמים מנין לו שגם על החלב לא גזרו דומיא דשאר איסורין יע"ש וכ"כ הרב פ"ח בי"ד סי' קי"ז ולפי מ"ש התוס' בפ' א"נ דס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור כו' וכ"כ הרב ט"ז בא"ח סי' תקפ"ח ובי"ד סי' קי"ז דכל שהתירה תורה בהדייא אין ביד חכמים לגזור יע"ש היה מקום לדחות ראיה זו דהיא היא כונת רבינו ז"ל במ"ש שהרי נאמר יעשה לכל מלאכה כלומר וכיון שהתורה התירה בהדייא אין ביד חכמים לגזור אבל זה אינו שהרי מצינו לרבינו בפ"א מה' מלוה ולוה שכתב דמ"ע להלות לגוי ברבית שנאמר לנכרי תשיך ואפ"ה כת' שחכמים אסרו להלוותן בריבית שמא ילמוד ממעשיו ועיין בס' לשון למודי' בחא"ח ה' שבת סי' קס"ב:
ואמנם הא ק"ל דאם איתא דאיסור סחור' היא מן התורה היכי יליף ר' אבהו איסו' הנאה בכל איסורין מדהוצרך הכתוב להתיר הנאה בנבלה דאימא לאיסור סחורה הוא דאתא דחמיר מהנאה שהרי כל מידי דמותר בהנאה אסור בסחורה כמ"ש רבינו ולהכי אתא קרא להתיר אף בסחורה מיהו לזה י"ל דהתר סחורה אין במשמע הכתוב שהרי ענין הסחורה הוא שמכוין מלאכתו לכך ונושא ונותן בו ואין זה במשמע הכתוב אלא שהנבלה שנתנבלה בידך תתננה או תמכרינה לגוי וא"נ דר' אבהו אזי' לטעמי' דס"ל כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה ואי קרא להתר סחור' אתא אייתר קרא דחלב נבלה יעשה לכל מלאכה להכי הוצרך לומר דקרא לא אתא אלא להתר הנאה וקרא דיעשה לכל מלאכה להתר סחור' אמנם לזה יש לדוחה לדחות דתלמודא בפ' כ"ש דכ"א ע"ב דלא אסיק אדעתיה דר' אבהו ס"ל דכשהותרה נבלה חלבה וגידה נמי הותרה ופרי' עליה מהא דתנן שולח ירך לנכרי כו' אמאי לא אותיב עליה הא נמי ותו דאכתי הוה מצי למימר דקרא אצטרי' לטומאה וטהרה כדאמרי' לקמן דכ"ג לר"ע יע"ש ותו דמה יושיענו זה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דכשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגיד' לא הותרה כמ"ש הל"מ בפ"א מה' ח"ומ יע"ש אלא מחוורתא כדאמרן מעיקרא:
אך קשה לדברי רבינו דקרא דיעשה לכל מלאכה להתר סחורה הוא דאתא דתלמודא לקמן בדף כ"ג מייתי ההיא פלוגתא דאפליגו בברייתא ר"ע ור"י הגלילי בקרא דחלב נבלה יעשה לכל מלאכה דרבי יוסי הגלילי מוקי לקרא להתר הנאה דמלאכת הדיוט ור"ע מוקי לה להתר טהר' למלאכת גבוה יע"ש וקאמר כו' דפליגי אי איסור הנאה בכלל אכיל' או לא ודחי תלמודא דכ"ע איסור הנאה בכלל אכילה כדרבי אבהו ופליגי אי כשהותרה נבלה חלב' וגיד' הותרה או לא יע"ש והשתא למאי דס"ד דפליגי בדר' אבהו ור"ע סבר איסור אכיל' משמע איסור הנאה לא משמע הרי אותו קרא דיעש' לכל מלאכה לטומאה וטהר' ולא אמר דלהתר סחורה הוא דאתא ולמאי דאסיק דפליגי אי כשהותרה נבלה [חלבה] וגידה הותר' ור"י הגלילי דס"ל דלא הותר' אוקי קרא להתר הנאה דחלב ור"ע דס"ל הותרה אוקי קרא לטומא' וטהר' נמי לא קאמר ר"ע דלהתר סחורה הוא דאתא וא"כ דברי רבינו הם דלא כמאן דלר"י הגלילי להתר הנא' אתא ולר"ע לטומאה וטהרה הוא דאתא ואין לומר דלכ"ע משמע נמי התר סחור' ממילת כל דא"כ כי פריך תלמודא בתר הכי לר"י הגלילי אשכחן חלב דמותר בהנאה גיד מניין וקאמר דיליף לה מק"ו דחלב דענוש כרת ומותר בהנאה ודחי שאני חלב דהותר מכללו גבי עוף ומשני ר"י בבהמ' לא הותר מכללו והשתא אמאי לא דחי שאני חלב שכן מותר בסחורה משא"כ גיד אלא משמע דאיסור סחורה בשאר איסורין אינו דאוריית' ודוק וכעת צ"ע:
Loading...
8:18
1
Loading...