וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה כו'. מצאתי כתוב בכתיב' יד למורי הרב המובהק מוהרי"ן ז"ל וז"ל מבואר בפ' כלל גדול ובפ' כ"ש דכ"ג ובתורת כהנים פ' שמיני איתא שקץ הוא לכם שלא יעשה בהם סחורה וראיתי להרב קרבן אהרן ז"ל שם דס"ט ע"א שכתב וז"ל דשקץ הוא קרא יתירה הוא ומ"ש לעיל לכם מותרין הן בהנאה אין זה אלא על צירן ורוטבן וקליפתן והא דדרשינן לעיל מלכם התר הנאה והכא דרשינן איסור הנאה הנה הוא משום דלעיל דרשינן שקץ הם לאסור צירן ורוטבן כו' אבל כאן כוליה קרא דשקץ הוא יתירה ולזה דרשו אותו שקץ הוא להנאתכם כו' יעש"ב, הנה חשב הרב ז"ל שאיסור סחורה ואיסור הנאה כולא חדא מילתא ומשו"ה הוצרך לדחוק דלעיל קאי אצירן ורוטבן דוקא ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה משנה מפורשת ותלמוד ערוך דאיסור הנאה לחוד ואיסור סחורה לחוד ואפי' בנבלו' וטריפות דהתירן הכתוב בהדייא בהנאה אסורין בסחורה כנודע וא"כ דברי התורת כהנים אינן סותרין כלל ופשוט גם מ"ש דלעיל דרשי' תיבת לכם להיתר הנאה והכא דרשי' לאיסורא לא קשיא לע"ד דהתורת כהנים לאו מתיבת לכם קדייק אלא ממילת הוא קדריש דמשמע בהוייתן יהיו וכמ"ש בפ' כ"ש א"ה אפי' לכתחילה נמי אמר קרא הוא בהוייתן יהיו וזה פשוט ויש להסתפק מי שנשבע שלא יאכל ענבי' לעולם וכיוצא וכן נזיר אי אסור לעשות בהן סחורה כדין דברים האסורין באכילה מן התורה או דילמא היכא דהוא בדה האיסור שאני והדבר צ"ת עכל"ה ז"ל ועיין בדברי הרב מוהריט"א בס' קהלת יעקב דע"ה ע"ד אות רל"ב שהאריך בזה יעש"ב: