שורש כל קבוע כמחצה על מחצה
עשר
חנויות כו' שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי כו'. כתב הפ"ח בי"ד סימן ק"י ס"ק י"ג דלא מיקרי קבוע מן התורה אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההתר ניכר לעצמו דומייא דט' חנויות אבל כשאין ניכר לעצמו האיסור וכגון ספיק' דחנויות שנודע דאיכא נבילה באחת מן החנויות ולא נודע באיזה חנות הוא מותר ליקח מן החנויות משום דאזלינן בתר רובא וכתב ע"ש רבינו שמשון בס' הכריתות דבהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטע' נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר קבוע ע"כ וכתב הרב פר"ח דמ"ש הרב כי הנזרע בנחל איתן אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרינן בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הן עצמן תועבה ולתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשנינן דאתקש לכלאי בהמה דכתיב בהמתיך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים כו' וא"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרי הנזרע לתוכו אסור דהא תיעבתי לך הוא עכ"ל ומורי הרב מהר"י אשכנזי זלה"ה הוה מתמיה טובא בזה מההיא דפרק כל שעה דכ"א ע"ב דפליגי חזקיה ור' אבהו דר' אבהו אמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ור' חזקיה ס"ל דוקא היכא דכתיב לא יאכל מרבי' איסור הנאה ושקלינן וטרינן ביה טובא באותה סוגיי' ובסוף הסוגייא שם בדכ"ג ע"ב בעינן מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ורבי אבהו במאי פליגי וקאמר בחמץ בפסח מאי בינייהו איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה כו' יע"ש והשתא אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו נחל איתן דלר' אבהו אסור הנזרע אפילו בהנאה דהא נפקא לן איסור אכילה וזריעה מדכתיב לא תאכל כל תועבה וכ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה ולחזקיה דמפיק לה מדכתיב לא יאכל הכא גבי נחל איתן מותר בהנאה וצ"ע:
והנה כתבו התוס' בר"פ התערובות ד"ע ע"ב ד"ה אפי' ובסנהדרין פ' הנשרפין דע"ט ע"ב ד"ה בשור על שם ר"ת דשור הנסקל שנתערב בשאר שוורים מעליי עבדינן להו תקנתא דנכבשינהו כי היכי דניידי וכל דפריש מרובה פריש דדוקא גבי קדשים אסור למעבד האי תקנתא כיון דהוי לגבוה וגזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ומסקי מן הקבוע למזבח יע"ש, והנה זה שכתבו דבקדשים איכא גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ומסקי מן הקבוע למזבח הוא תימה שהרי ה"ט לא קאי לפום מסקנא התם בגמ' בר"פ כל הזבחים ונדחה קרו לה דאטו י' כהנים בבת א' מי אפשר ומסקינן אלא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע ואולי התוס' משמע להו דאף למאי דמסי' רבא אכתי סמיך אטעמא דשמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת דאע"ג דמילתא דלא שכיח היא כמ"ש רש"י משום דא"א לצמצם דאכתי אהני האי חששא בעלמא אע"ג דלא שכיח לאצטרופי אטעמא דשמא יקח מהקבוע מיהו קשה דא"כ לא יצדק לישנא דאלא אמר רבא כו' דמשמע דהדר מההוא טעמא ואולי התוס' לא הוו גרסי אלא ודוק ומ"מ מבואר מדבריהם דלר"ת עבדינן תקנתא לכתחילה למכבשינהו כי היכי דניידי ואפי' בשור הנסקל שנגמר דינו שכתבו כן שם וז"ל אבל נתערב בשוורי מעליי היה אומר ר"ל ניכבשניהו דניידן כו' ומטעם זה היה אומר ר"ת דנראה להתיר דרוסת הזאב ברוב כו' עכ"ל וק' דלקמן בא"ד כתבו וז"ל ומה שפסק ר"ת בעדר שיש בו ס' שהאחד דרוסה מטעמא דכל דפריש לא יתכן לאסור גזירה שמא יקח מהקבוע כו' משמע דלא התיר ר"ת אלא בס' דרוסה אבל בודאי דרוסה אזיל ומודה דאסור וזה הפך מ"ש על שמו בתחילת הדבור דאף בודאי דרוסה התיר ר"ת ז"ל וכ"כ בהדיא בחולין פג"ה דצ"ה ד"ה הכא ועוד ק' דבס' דרוסה אף מן הקבוע עצמו מתיר ר"ת דהו"ל ספק ספיקא דאף בספק א' בגוף וס' אחד בתערובת חשיב שפיר ס' ספקא לדעת ר"ת ז"ל וכמ"ש מרן הב"י בי"ד בסי' נ"ז וסי' ק"י יע"ש:
וגם מהראיה שהביא מההיא דטבעת של ע"ז נר' בהדיא דבודאי דרוס' נמי התיר ר"ת ועוד דבס' דרוסה כתבו אח"ך שיש להתיר על ידי תערובת מטעם ספק ספיקא ובודאי דט"ס נפל בדבריהם וצריך למחוק תיבת ס' שכתבו זה פעמים כאשר יראה הרואה אלא שלא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שהגיהו בדבריהם ונלע"ד דאף לדעת ר"י ז"ל דאסר ספק דרוס' שנתערב בה מטעמא דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא חשיב ספק ספקא אם פירש ממילא שרי דליכא למגזר שמא יקח מהקבוע בס' דרוסה אלא בודאי דרוס' דכיון דעיקר ראיית ר"י ז"ל אינו אלא מההיא דטבעת של ע"ז איכא למימר דדוקא בודאי איסור כההיא דטבעת של ע"ז אסור אבל בספק טרפה לא גזרי' ודוק:
Loading...
8:11
1
Loading...