שורש איסור כיבוס בשבוע שחל ט' באב
ושבת
שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס כו'. נכתב בצידו כן כתב מרן בש"ע א"ח סימן תקנ"א סי"ד וכתב עוד אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה ובב"י כתב וז"ל וכתוב בתה"ד שמוהר"מ אסר לכבס בגדי קטנים בשבת זו אבל מתוך דברי תה"ד נראה שלא נהגו כן וגם אנו לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג כן עכ"ל וכיון שכן לא ידעתי למה זה בש"ע תפס בפשיטות סברת מוהר"מ הלזו שאסור לכבס בגדי הקטנים ולא כת' סברא זו אפילו בשם י"א כיון שבב"י כתב שלא נהגו כן. גם זה שכתב בב"י שמדברי התה"ד נראה שלא נהגו כן לא ידעתי מהיכן שמיע ליה למרן מדברי הרב בעל תה"ד שלא נהגו כן שדבריו שם בסימן קנ"ב כך שאלה נשים המכבסי' צעיפי' לארמיות שרי להו לכבסם בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה או לא. תשובה מתוך הסברא יראה להתיר כו' ונראה גם כן להביא ראיה מהא דפסק מוהר"מ בהלכות שמחות שלו דאסור לכבס בגדי קטנים בשבת זו והביא ראיה מדבטיל קצרי דבי רב משמע לגמרי ועוד הא אמרינן תנוקות דבית רבן בטלים בט"ב משום פקודי ה' ישרים משמחי לב ע"כ.
משמע דוקא בגדי קטנים דשייך בהו נמי אבילות אי משום חינוך אי משום עגמת נפש כדאמרי' קורעין לקטן מפני עגמת נפש ותו דיהיב נמי טעמא מוהר"מ מדאמרינן תנוקות דבית רבן בטילים בו וכל הני סברות לא שייכי בארמיות כו' אמנם סובר אני להחמיר מפני מראית העין כו' ולא דמי לבגדי קטנים דלא אסרי להו משום מראית העין דהתם ניכר לכל דבגדי קטנים הם עכ"ל: ואין ספק שזה שכתב ולא דמי לבגדי קטנים דלא אסרי להו מפני מראית העין כו' שהכוונה דמדלא אסר מוהר"מ בגדי קטנים מהאי טעמא ובקש לו ראיה מהש"ס מדבטלי קצרי דבי רב וגם מדבטלי מת"ת משמע דליכא טעמא למיסר להו מפני מראית העין לזה כתב דהתם ודאי ניכר לכל כו' ואם כן הוא לא ידעתי מהיכא שמיע ליה למרן ז"ל מדבריו שלא נהגו כן וצל"ע.
וראיתי להר"ב מג"א בס"ק ל"ח שכתב וז"ל לספר לקטנים דקטני נמי שייך בהו חינוך אי משום אבילות אי משום עגמת נפש תה"ד סימן קנ"ב וצ"ע דבי"ד סימן שע"ד פסק דאין אבילות לקטן. ונראה לי דבאבילות דרבים מחמירינן טפי עכ"ל וכדבריו מבואר בדברי מוהר"מ ז"ל שהביא המרדכי במ"ק סימן תק"ע וסימן תקע"ה דיש חילוק בין אבילות לאבילות דבסימן תק"ע כתב וז"ל תניא כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד שאין לך בית האסורין גדול מזה במועד אין מעיקרא לא מתיב רב פנחס כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו הא אסור לגלח במועד אסור לגלח בימי אבלו ואי אמרת קטן נמצא קטן נוהג בו אבילות והתניא מקרעין לקטן מפני עגמת נפש כו' מכאן יש להוכיח שאין אבילות בקטן ואם ראובן אבל ויש לו בנים קטנים לא יבטלו מלימודן ע"כ ובסימן תקע"ה כתב וז"ל תנן בפרק החולץ דמ"ג ר"י אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ואמרינן בגמרא אמר רב חסדא ק"ו ומה במקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס פירוש בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס ויש סוגייאות דלא גרסי לספר דהא אמרינן לקמן דף י"ט ע"ב כל ל' יום לגיהוץ ולתספורת ור"י מאורלינאש גריס ומפרש כו' ועוד מצינו למימר כו' מיהו לא זה וזה נראין כו' ומוהר"מ ז"ל פי' ומה במקום שאסור לספר ולכבס בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה אפילו לקטני' אסור לגדולי' לספר אותם ולכבס בגדיהם תדע דהא בטלי קצרי דבי רב כדאמרינן בפרק בתרא דתעניות ומשמע שהיו בטלים לגמרי דאפילו בגדי קטנים לא היו מכבסים ועוד דהא אמרינן התם דתינוקות של בית רבן בטלין בו דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואלו גבי אבילות אינן בטלים כמו שהוכחתי לעיל אלמא דלגבי אבילות דט"ב אסור לגדולים לעשות לקטנים כל דבר שאסו' לגדולים אם כן כמו כן אסורים הגדולים לספר לקטני' ולכבס כסותן בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה וגבי אבילות מותר לגדולים לספר לקטנים שמת אביהם או לכבס בגדיהם וזה נראה לי עיקר עכ"ל.
הרי מבואר בהדייא שכתב דיש חילוק בין אבילות לט"ב ואולם הטעם הזה שכתב הרב מ"א לחלק באבילות דרבים מחמירינן טפי קשה דאדרבא מה"ט קילא טפי כדאמרינן בפרק החולץ דמ"ג ע"ב אלא אמר רב אשי שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד וכתב רש"י וז"ל אלא אמר רב אשי לא תוקמה כתנאי ור"י מוד' בההיא דאיסורין שלא תתארס האשה כל שלשי' מפני האיבול ודקשיא לך ק"ו דבשבת שחל ט"ב מותר ליארס שאני בין אבילות חדשה כו' דאבילות ט"ב הוי אבילות ישנה ואבילות דרבים הילכך קילא עכ"ל. ואף למה שדחו התוס' פרש"י וכתבו דהכי קאמר דאבילות דרבים יש להחמיר טפי היינו דוקא לענין משא ומתן שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו בפרקמטיא כל היום יבואו ויאמרו שאין חוששין להתאבל על ירושלים ולא דמי לאירוסין שאינו אלא שעה אחת יע"ש ואם כן לספר ולכבס בגדים של קטנים מה מקום להחמיר באבילות דרבים יותר כיון שהכל רואים שהוא לקטנים ואין אבילות לקטן ואדרבא באבלות היה לנו להחמיר בקטני' טפי מט"ב מפני שהוא אבילות חדשה כמו שהחמי' לענין אירוסי' טפי מט"ב מה"ט.
והנלע"ד ליישב והן קדם נדקדק לשון הרב מוהר"מ דבסימן תק"פ כת' וזה לשונו ומכאן יש להוכיח שאין אבילות בקטן ואם ראובן אבל ויש לו בנים קטנים לא יבטלו מלמודן ולא כתב גם כן שמותר לספר אותם ולכבסם גם בסימן תקע"ה כתב וגבי אבילות מותר לגדולים לספר לקטנים שמת אביהם או לכבס בגדיהם ויש לדקדק למה נקט הענין שמותר לגדולים לספר לקטנים שמת אביהם ולא כתב כמ"ש בסימן תק"ע שאם ראובן אבל ויש לו בנים קטנים שמותר לגדולים לספר ולכבס בגדיהם ולמה זה נקט בשמת אביהם אמנם נר' דמוהר"ם ז"ל אע"פ שהכריח מההיא דפ"ק דמ"ק דאין אבילות נוהג בקטן מ"מ משמע ליה דכל שאביו קיים ואביו חייב לחנכו במצוות אינו מותר להניחן לספר ולכבס בגדיהם משום חינוך כמ"ש הר"ב תה"ד סימן קנ"ב דאיכא חינוך באבילות ודוקא בת"ת מותר שלא לבטלם מלימודם כיון שטעם ביטול תורה הוא משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב וזה לא שייך בקטן כמו שכתב הר"ב ט"ז בריש סימן תקנ"ד וכיון שהקטנים מצד עצמן אין אנינות נוהג בהם כל כי האי מילתא דביטול ת"ת לא חייבוהו חכמים לאביו לחנכו ולזה כתב שאם ראובן אבל ויש לו בנים קטנים לא יבטלו מלימודם כלומר דוקא בלימודם אבל לספר ולכבס בגדיהם אע"פ שכשאין להם אב מצד עצמן אין אבלות נוהג בהם ומותר לגדולים לספר ולכבס בגדיהם כל שיש להם אב משום חינוך אין לספר ולכבס בגדיהם ולזה בסימן תקע"ה נקט הענין דוקא בשמת אביהם שמותר לגדולים לספר ולכבס בגדיהם זה נ"ל אמת ויציב. נמצא לפי האמור שמ"ש מוהר"ם ז"ל דאין אבילות נוהג בקטן היינו דוקא כשאין לו אב לחנכו דאין איסור לגדולים לספר אותם ולכבס בגדיהם כמי שמספה להם איסור בידים דכתי' לא תאכלום לא תאכילום דגבי אבילות מעיקרא לא אסרו חכמים לגדולים בזה ולא הנהיגו אבילות בקטנים על ידי הגדולים ואין כאן איסור מספר בידים אבל כשיש להם אב משום חינוך אסור לאב לספר ולכבס בגדיהם זולת בת"ת אין חינוך ואין לבטלם מלימודם ולמה שהוק' לו להר"ב מ"א ז"ל דמה טעם הקילו בקטנים לגבי אבילות טפי משבת שחל ט"ב להיות בתוכה. נלע"ד דהטעם מבואר דאבילות דט"ב דמי לרגל שאסרו חכמים לספר ולכבס בגדיהם הגדולים את הקטנים כל שנולד קודם הרגל משום דהיה להם לספר ולכבס בגדיהם קודם הרגל ה"נ שבת שחל ט"ב להיות בתוכה היה להם לספר את הקטנים ולכבס בגדיהם קודם שבת אבל באבילות שאין לו יום קבוע וזמנו ארוך ל' יום לא אסרו להם חכמים לגדולים לספר ולכבס בגדיהם דקטנים דאין אבילות נוהג בקטנים כנלע"ד ברור.
ועפ"י האמור מינח ניחא לי מ"ש הרא"ש בסוף פ"ג דמ"ק דכ"ז עלה דתני בברייתא מקרעין לקטני' מפני עגמת נפש וז"ל כתב הרי"ץ ן' גיאת ז"ל הגיע לחינוך קורע על קרוביו כשא' מצוות שמחנכין אותו בהם עכ"ל וכ"כ הטור ומרן בי"ד סי' ש"מ יע"ש ולכאורה קשה ממ"ש מרן ב"י ז"ל בי"ד ס"ס שפ"ד בשם מוהר"מ ז"ל דאבל שיש לו בני' קטנים אין לו לבטלם מלימודם כי אין אבילות לקטן יע"ש ופסק כן בש"ע ומלבד שדברי מרן ז"ל לכאו' סתראי נינהו גם על הרא"ש והטור ז"ל ק' שהביאו דברי הרי"ץ ן' גיאת ולא זכרו דברי הר"מ ז"ל רבם שנר' כחולק על הרי"ץ ן' גיאת ז"ל ואין לחלק בין קריעה לשאר דיני אבילות שהרי בגמרא במ"ק די"ד הוכיחו שאין אבילות לקטן מדתני בברייתא מקרעין לקטן מפני עגמת נפש ולא מפני האבילות יע"ש איברא דמהא לא אירייא דהתם פריך במכל דכן דאם איתא שיש אבילות לקטן כדאמר שמואל כ"ש דחייב בקריעה אבל כל שחייב בקריעה אפשר שאינו חייב באבילות אמנם בלא"ה מה מקום יש לחלק ביניהם ואדרבא בשאר דיני אבילות היה לנו לחייבו יותר כגון שלא לספר אותם ושלא לכבס בגדיהם דהו"ל כמספה להם איסור בידים משא"כ בקריעה דאם אין אנו קורעין בגדיו אינו אלא בשב ואל תעשה. וראיתי להר"ב הפרישה ז"ל שם בסימן ש"מ שכתב על דברי הרי"ץ ן' גיאת ז"ל וז"ל מכאן נראה ראיה קצת דקטן שהגיע לחינוך צריך לנהוג כל דיני אבילות עכ"ל כנראה שדעתו ז"ל שיש מקום לחלק בין קריעה לאבילות ולזה כתב שיש ראיה קצת ולא ראיה גמורה ואפשר דמשמע ליה לחלק דקריעה שהוא זמן מועט חייב אבל שאר דיני אבילות שהוא ז' ול' לא חייבוהו חכמים בחינוך שאין דרכו של תינוק לעמוד באבילות כ"כ זמן וראיתי להש"ך בספר נקודות הכסף שם בסי' ש"מ שכת' על דברי הר"ב הפרישה דדוקא בקריעה אמרו הכי ולא באבילות דאין אבילות לקטן כמו שנראה מדברי מוהר"מ והטור והש"ע בסימן שצ"ו יע"ש וכוונתו מבוארת דממה שנחלקו מוהר"מ והרא"ש ז"ל בקטן שמת לו מת והגדיל קודם שעברו ל' יום אם צריך להתאבל משיגדיל מבואר דס"ל דקודם שהגדיל אפילו שכבר הגיע לחינוך אינו חייב להתאבל דאין אבילות לקטן כלל אפילו הגיע לחינוך ובקריעה דוקא הוא דחייבוהו הרי"ץ גיאת והרא"ש.
ואני אומר שהדין עם הר"ב פו"ד ז"ל דמלבד מה שדקדקנו לעיל מלשון מהר"ם דס"ל דיש חינוך בקטנים באבילות זולת לענין ביטול ת"ת בלבד הוא דס"ל דאין חינוך מלשון זה עצמו שהביא הש"ך ז"ל יש לדקדק כן מלשון מוהר"ם שהביא הרא"ש ז"ל בסוף מ"ק וכן הוא לשון מרן בש"ע מי שמת אביו ואמו והיה קטן באותה שעה כו' והדבר קשה למה זה כתבו מי שמת אביו ואמו ולא כתבו קטן שמת לו מת מקרוביו והגדיל בתוך ל' כמ"ש לענין קריעה בשם הרי"ץ ן' גיאת ז"ל אמנם נראה דבדיוק כתבו כן לומר דוקא כשמת אביו ואמו דהחינוך מוטל עליהם וכיון שאין להם מי שיחנך אותם מצד עצמן פטורים אבל כשמת אחד מקרוביו ואביו ואמו קיימים משום חינוך הם חייבים ועיין להתוס' ישנים ביומא דפ"ב ובתשו' מוהר"מ בר ברוך קובץ קטן סימן ר' ובתשו' הרב תה"ד סימן צ"ד דמבואר יוצא שדעת מוהר"מ שגם האשה חייבת בחינוך בנה כל שהיא חייבת באותה מצוה כיע"ש ואע"פ שבנוסח שהביא הטור בסי' שצ"ו כתוב מי שמת אביו או אמו כו' ולא כת' אביו ואמו ככתוב בדברי הרא"ש ומרן בש"ע אין ספק דכוונתו ג"כ לומר שמת מי שהיה חייב לחנכו דהיינו אביו או אמו שלא היה לו אלא אחד מהם ומת דהשתא לא נשאר לו מי שחייב לחנכו דאי לאת"ה למה נקט הענין באביו או אמו ולא בשאר קרוביו כאחיו ואחותו ויאמר סתם מת אחד מקרוביו שחייב להתאבל כשהוא גדול אלא ודאי שבדקדוק כתבו כן וכ"ש לנוסח הרא"ש ומרן שכתבו אביו ואמו כנלע"ד ברור. ובהכי ניחא לי ג"כ ההיא דתני באיכה רבתי הביאו המרדכי בספ"ג דמ"ק והטור בי"ד סימן שע"ח דאע"פ שאין מברין לאשה אם יש לה בנים קטנים מברין אותה עמהם לפי שנראה כעושין בשביל בניה יע"ש ואי קטנים לאו בני אבילות נינהו ואפי' בשיש להם אב ואם דאין חינוך באבי' היאך התירו כשיש לה בני' קטנים שנראה כעושין בשביל בניה כיון שבניה לאו בני הבראה נינהו ודוחק לומר שהכוונה שעושין בשביל בניה שצריכין לאכול ולא מפני הבראת האבל דכל כי הא הו"ל לפרש ולא לסתום אמנם ע"פ האמור הנה נכון ומ"מ אות' שכת' מרן ב"י בסי' שפ"ד בשם מוהר"ם דאין לבטל התנוקו' מלימודם אפילו כשאביהם אבל משום דאין אבילות לקטן לכאור' היה נראה היפך מ"ש הר"ב פו"ד אמנם לפי האמור דדוקא בביטול לימודם הוא דכת' מוהר"מ דלא חיישינן לחינוך כיון דמצד עצמן פטורי' ואיכא ביטול מצוה משא"כ בשאר דיני אבילות הנה נכון ואין ספק דהש"ך ז"ל ג"כ לא הוק' לו על דברי הר"ב פו"ד מההיא דמוהר"מ דמשמע ליה דמההיא לא קשייא כל כך כמדובר אמנם על הרב מ"א ז"ל קשה דאדהוקשה לו מההיא דסי' שפ"ד טפי היה לו להקשות מההיא דסי' שפ"ו וצ"ע.
וראיתי להרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סימן קי"א שנשאל אם יש חיוב לחנך לקטנים בד' צומות כמו ביוה"כ והשיב וז"ל החינוך לקטנים בארבע צומות אם לשעות לבריאים בלבד מנהג יפה הוא וכן במיעוט תענוג אבל להשלמה אין חכמה ותבונה להביא לתינוקות לידי סכנה ובהא מילתא לא שאני לן בין ט"ב לשאר צומות מידי דהא קי"ל כרבנן דר"י בפ"ב דמגילה דסברי אין חינוך לקטן בדרבנן לפיכך לא אמרינן בקריאת המגילה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן כדאמרינן בברכת המזון וכ"ש הכא דמן הדין אפילו גדולים בשאר צומות רצו מתענין כו' ועוד האריך להכריח דאפילו ביוה"ך אין חינוך לקטנים אלא לשעות דקי"ל כר"י יע"ש.
ולכאורה דבריו תמוהים דנראה דאשתמיט מיניה דברי התוס' שם במגילה די"ט ד"ה ורבי שכתבו דטעמייהו דרבנן דר"י במגי' הוא משום דס"ל דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן דמקרא מגילה דרבנן וחינוך דרבנן ולא אתי תרי ומפיק חד יע"ש וכ"כ הר"ן שם בפי' ההלכות ומרן ב"י בסימן תרפ"ט הביא דברי התוס' הללו בסתם. ומבואר יוצא מדבריהם דיש חינוך במגילה אף שהיא דרבנן אלא דלהוציא את הגדול אינו מוציא משום דהוו תרי דרבנן והכי משמע פשטא דמתני' דלרבנן נמי מחנכין אלא שאינו מוציא את הגדול בקריאתו ואיך כתב דטעמייהו דרבנן דר"י משום דאין חינוך בדרבנן.
ונראה לע"ד ברור דאין כוונת הרמ"ע דבמצו' דרבנן ליכא מצות חינוך לקטנים כלל אלא הכוונה שאין החינוך חמיר כמצוה דאורייתא דקיל הוא ואינו אלא למצוה בעלמא ולהכי בטעמא כל דהוא מבטלינן ליה וכ"כ הרשב"א בחי' שם במגילה אחר שהביא דברי התוספות כתב וז"ל פי' התוספות דחוק ונ"ל דכל שעיקר המצוה מדרבנן כמגילה והלל מצות חינוך קילא טפי והילכך לא מפיק יע"ש ולזה כתב הרמ"ע ז"ל דאין לחנך הקטנים בד' צומות אפי' הבריאים דכיון דחינוך זה הוא דרבנן וקטנים בתענית מצטערו טפי ואיכא למיחש להיזק ולסכנה אין כאן מצות חינוך כיון דאינו אלא מצוה בעלמא וכעין זה כת' מוהר"ם ז"ל בתשו' קובץ קטן סימן ר' ובתוספי הרא"ש הובאו דבריו בשיטה מקובצת לנזיר דכ"ט דההיא דאמרינן בסוכה ד"ב גבי הילני המלכה דחינך את בנה בסוכה אע"פ שהאם אינה חייבת בחינוך למצוה בעלמא היתה מחנכתן יע"ש הרי דאע"פ שאמרו שם שכל מעשיה היתה ע"פ חכמים זה שעשתה ע"פ חכמים אינו אלא למצוה בעלמא ולא מצד חיוב מצות חינוך שהיא חייבת בו ובהכי מדוקדק לשון הש"ס בפ"ק דחגיגה ד"ו גבי חגר אמר אביי כל היכא דגדול מחוייב מד"ת קטן נמי מחנכינן ליה כל היכ' דגדול פטור מד"ת קטן נמי פטור מדרבנן יע"ש דמשמע מהאי לישנא דכל היכא דגדול מד"ת אפילו דמחייב מדרבנן קטן נמי פטור ולכאורה קשה דהרי מקרא מגילה והלל דליל פסח דגדול אינו חייב כי אם מדרבנן ואפי"ה איכא חינוך בקטן אך ע"פ האמור ניחא דמדין חינוך פטור אף מדרבנן דמה"ט אינו מוציא את אחרים אמנם מצוה בעלמא איכא להרגילו במצוות אפילו שהם דרבנן א"נ אפשר דכוונת הרמ"ע ז"ל במ"ש דלרבנן דר"י אין חינוך לקטן בדרבנן כלומר דבדאורייתא אין חילוק במצוות וזה כלל גדול דכל שהיא מצוה דאורייתא איכא חינוך מדרבנן אבל במצוות דרבנן יש בהם שאמרו שחייב לחנך ויש מהם שפטור לפי ראות עיני חכמים באותה מצוה וכל שלא מצינו בפי' שאמרו חכמים שחייבים בחינוך פטורים ולכן בד' צומות שלא מצינו שחייבו בהם לתינוקות בחינוך פטורים כ"ש דאיכא טעמא דסכנה לפוטרן וגבי מ"מ והלל מצינו שחייבים אבל לא להוציא אחרים וכן בד' כוסות דליל פסח אמרו בפסחים דק"ח ע"ב דהכל חייבים אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות ומבואר מדברי התו' שם בראש הפ' דצ"ט ע"ב ד"ה לא יפחתו דתינוקות חייבים מטעם חינוך ור' יאודה פליג התם ואמר מה תועלת לתינוקות ביין וכתבו התוס' דקי"ל כרבנן דר"י וכ"כ הטור בסימן תע"ב והרא"ש בתשו' כלל י"ד וכן בעירובין רפ"ח אמרו קטן בן שש יוצא בעירוב אמו וכן מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים בין לדעתן בין שלא לדעתן כו' וכתבו התוס' שם ד"ה קטן בן שש דאע"ג דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון לילך לבית האבל ולבית המשתה קטן נמי איכא מצוה לחנכו וכ"כ הרא"ש שם יע"ש ומצוות אלו אינן אלא דרבנן ואיכא חינוך בהם עיין להר"ב שער אפרים סימן ל"ח יע"ש וגבי ק"ש כתב רש"י ז"ל בברכות ד"ך דקטנים פטורים אפילו הגיעו לחינוך מפני שאינו מצוי אצל אביו בשעת ק"ש ובתפלה חייבוהו חכמים לחנכו יע"ש ובב"י סימן ע' וסי' ק"ו ועיין להר"ן בתשו' סימן נ"ב שמבואר מדבריו ומדברי הרשב"א שיש חינוך לקטנים בברכת הנהנין וכ"כ שם בשם הרשב"א הביא דבריהם הב"ח בא"ח סימן תקנ"ט יע"ש וכן מבואר בפסחים דק"א גבי קידוש י"ט דהוי דרבנן כמ"ש ה"ה ז"ל בפכ"ט מהלכות שבת הלכה ח"י ובס"פ ראוהו ב"ד גבי פורס לבניו ובני ביתו יע"ש סוף דבר הנה דעת הרמ"ע מפאנו ז"ל דבדרבנן אין חינוך לקטנים כמצוה דאורייתא ואינו אלא למצוה בעלמא וכל דאיכא צער לתינוק טפי כתענית ליכא חינוך דהשלמה בד' צומות אלא לשעות וכבר הביא דברי הרמ"ע ז"ל הללו מרן החבי"ב בא"ח סי' תרי"ו בהג"בי יע"ש גם מוהר"מ בן חביב בס' שמות הארץ ביומא דפ"ב הביא ראיה לדברי הרמ"ע שאין חינוך בט"ב ממ"ש בפסחי' דנ"ד דעוברות ומניקות מתענות בט"ב משמע אבל לא תינוקות יע"ש.
וראיתי לרב אחאי גאון הרב המובהק בספר חקרי לב חא"ח דף ר"י ע"ג שכת' על דברי מוהר"מ ן' חביב וז"ל דהא לא מכרעא מידי שהרי תינוקות לאו אשגרת לישן למתנינהו בהדי עוברות ומניקות כי היכי דתידוק מיניה מדשבקיה לבר זוגיה ש"מ דאין חייבים וכי היה חייב רבא למתני כל דיני ט"ב והני לא אצטריך ליה כי אם דס"ד משום סכנה לשתרי וקטן דמחנכין אותו בודאי בקטן שאין בו סכנה ותו כיון דבעי למתני ומשלימות ואלו השלמה גם ביוה"כ ליכא כי אם בשנה או ב' וגם שיש מגדולי הפוסקים דס"ל דאין חינוך השלמה גם ביוה"כ וכ"ש בט"ב וא"כ לא שייך למתני קטנים בהדי עוברות ומניקות עכ"ל ולע"ד לא נהירא שהרי מבואר הוא בדברי הרמ"ע מפאנו ז"ל דטפי איכא למיחש בתענית התינוקות אפי' שהם בריאים לסכנת מעוברות דטפי מצטערו התינוקות בתענית כל היום ממעוברות ומניקות שהם הגדולות ובני דעת ולזה הביא ראיה מוהר"מ ב"ח ז"ל מדלא כייל להו לתינוקות בהדי עוברות ומניקות דכולהו מפני חשש סכנה הם ש"מ דתינוקות אפילו בריאים חיישי' טפי ולא מחייבי בחינוך וזה ברור גם מ"ש דכיון דבעי למתני ומשלימות כו' לא ידענא מאי קאמר דגם מוהר"מ ב"ח בחינוך דהשלמה קמיירי וקאמר דגבי ט"ב ליכא חינוך דהשלמה אלא לשעות כמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל דאי איכא חינוך דהשלמה בט"ב שנה או ב' קודם כיוה"כ הו"ל לרבא למתנינהו בהדי עוברות ומניקות ותינוקות שהגיעו לחינוך דהשלמה אלא ודאי ליכא חינוך דהשלמה גבי ט"ב דחיישינן לסכנה וזה ברור.
עוד ראיתי שכתב הרב הנז' נר"ו וז"ל וכד הוינן בה גם בתענית ט"ב מבואר כן בש"ס דבסוגייא דפסחים הנז' איתיה בברייתא אין בין ט"ב ליוה"ך אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר ומינה לענין חינוך שוים והדבר קשה להרמב"ח שלא נרגש מזה והכריח להיפך מהאי סוגייא עכ"ל. ולא נהירא דאם כדבריו מאי קמ"ל רבא דעוברות ומניקות מתענות ומשלימות הא שמעינן ליה מהך ברייתא ואי לא שמיע ליה לרבא הך ברייתא תלמודא מיהא הול"ל תניא נמי הכי אלא ודאי דכיון דעוברות ומניקות איכא חשש סכנה הו"א דזה בכלל מאי דתני בברייתא שזה ספיקו מותר להכי איצטריך רבא לאשמועינן דאין עוברות ומניקות בכלל ספיקו דבריית' כי אם ספיקו של יום כבין השמשות ואין עוברות ומניקות בכלל ספק סכנה והשתא מדלא כייל רבא תינוקות בהדי עוברות ומניקות היינו משום דהתם איכ' למיחש טפי והרי זה בכלל ספיקו מותר וזה ברור לע"ד עוד ראיתי להרב שהביא ראיה היפך דברי הרמ"ע והרמב"ח מדאמרינן בתענית ד"ל ופסקו הטור בסימן זה דתינוקות של בית רבן בטלים בו ואם יש חינוך בלימוד ת"ת כ"ש בשאר עניינים עכ"ל. ולע"ד לאו מילתא היא ואשתמיט מיניה מ"ש הרב ט"ז בר"סי זה דביטול ת"ת לא מפני התינוקות הוא אלא מפני המלמד שהוא גדול ושמח בלימודם יע"ש ועוד דתענית איכא חשש סכנה כמבואר בדברי הרמ"ע ז"ל עוד ראיתי שתמה על דברי מוהר"ם שאס' לספר ולכבס לקטנים בשבת שחל ט"ב בתוכה ממה ששנינו ביומא דע"ח גבי יוה"ך התינוקות מותרים בכולן חוץ מנעילת הסנדל ואמרו הטעם מפני דריבותיה דתינוק בהם יע"ש ואם ביוה"כ לא גזרו בהם רבנן איך יגזרו בט"ב אפילו בשבת שקודם ט"ב וכת' וצ"ל דלדעת מוהר"מ התם בתינוקות שלא הגיעו לחינוך כדעת הטור בסימן תרי"ו אך על מרן ק' דהכא כ' כמוהר"מ ובסימן תרי"ו כת' התם שהתינוקות מותרים בכולם ולא ביאר דהיינו דוק' בלא הגיע לחינוך וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי מה ענין תספורת וכיבוס בגדי' לרחיצה וסיכה דשפיר איכא למימר דרחיצה וסיכה הוי ריבותיה דתינוק אבל תספורת דאינו בכל יום וכן כביסת הבגדים לאו ריבותיה ולהכי אסור אפי' קודם ט"ב.
עוד כת' רב אחאי הרב הנז' וז"ל דגם מדברי הטור בסימן תקנ"ט נראה שיש חינוך לתענית ט"ב שכת' דאין לברך על המילה בכוס ודעת התוס' שיברך ויתן לתינוק לשתות ולא חיישי' דאתי למסרך פי' יבא לשתות בלא זה כיון שאינו דבר קבוע יע"ש נראה בהדייא שנאסר התינוק לשתות מדין חינוך עכ"ל אין ספק דכוונת הטור במ"ש שמא יבא לשתות בלא זה דהכוונה שמא לכשיגדיל יבא לשתות ולא בעודו קטן שאם נאסר בעודו קטן משום חינוך לא היו מתירין לו חכמים אפי' משום מצוה אלא החששא היא שמא לכשיגדיל ישתה ג"כ כוס זה ולא יבחין דלא התירו לו עד עתה אלא מפני שהיה קטן וכ"כ התוס' בהדייא בשבת דקל"ט ד"ה וליתן כו' וכן כתוב בגירסת הטור שבספר ב"ח בהדייא פי' יבא לשתות כוס זה אף לאחר שיגדיל יע"ש.
עלה בידינו לענין הלכה דבמצוות דרבנן לפעמים אין חינוך לקטנים כגון לענין תענית בד' צומות וכן לענין שלא לבטלן מלימודם כשאביהם אבל והטעם מפני שהחינוך במצוות דרבנן קיל ומה"ט במגילה אין מוציאין את אחרים י"ח כמו שכת' הרמ"ע מפאנו ז"ל ולשאר מילי דרבנן איכא מצוה קצת לחנכן ודוקא אביו ואמו במצוה שהיא חייבת ולא ב"ד דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו כ"ש באיסורין ומצוות דרבנן וכמבואר מדברי מרן ומור"ם ז"ל בא"ח סימן שמ"ג ס"א יע"ש והר"ב בתי כהונה בספר כתיבת יד הביא דבריו הרב החסיד מופת הדור כמוהר"י אזולאי בס' ברכי יוסף א"ח סימן תרנ"ז ס"ג עלה ונסתפק אם יש חינוך לקטן במצות לולב גם בשאר ימי החג דהוו תרי דרבנן ולא תקון וכת' שיש לחלק בין זו לברכת המזון וחנוכה ופורים והביא ההיא דפ"ק דחגיגה ד"ו שכתבנו לעיל גבי קטן חיגר דמשמע מינה דבמצוה דרבנן קטן פטור מדין חינוך יע"ש.
טוען מידע...
ה׳:ו׳
א