Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 13:1

שורש דין נפרעין מהלוה שלא בפניו מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולים ב"ד לשלוח לו כו'. הנה בענין זה דיכול המלוה לגבות מעותיו שלא בפני לוה כתב מרן ז"ל בש"ע דאם כתוב בשטר נאמנות לא מהני אלא לנפרע בפניו ממנו אבל שלא בפניו לא אלא ב"ד משביעין אותו ואם פירש ולא לבאים מכחו אין ב"ד משביעין כו' נ"ב כן הוא לשון הר' התרומות בשער כ"א ח"ה סס"ג בשם הרמב"ן בספר הזכות והביא דבריו הטור בר"סי ק"ו ובשער ט"ו ח"א ס"ג כתב וז"ל ומסתברא דאי איכא נאמנות בשטרא אע"ג דאיכא למיחש לתברא גובה בלא שבועה דאם כן ביתומים נמי ניחוש לתברא ולא תיהני עלייהו נאמנות והנה הרב בהלכותיו כתב דמהני דאף לדברי האומ' דלא מהני גבי יתמי כאבא שאול דלאו כל כמיניה למעקר תקנתא דתקון רבנן ליתמי אבל מיניה כולהו מודו דגבי בלא שבועה דהא אי אפשי בתקנת חכמים קאמר דאלת"ה לפלוג אבא שאול בנפרעת שלא בפניו ויתומים נמי בכללן אלא שנראה מדבריו שהצריכו נאמנות שיכתוב עליו ועל הבאים מכחו כמו שהצריכו ליתומים וזה שנפרע על יד ב"ד נכלל הוא בכלל נאמנות זה אבל אם כתב סתם עליו אין ב"ד בכלל וצריך לישבע וכמו שנפרש בשער כ"א עכ"ל:
וראיתי להרב גד"ת ז"ל שם דצ"ב ע"ב שתמה על דברי הרב התרומות ז"ל הללו שדבריו סותרין זה לזה דמעיקרא כתב דלדברי האומר דלא מהני עלייהו נאמנות מפורש כו' וא"כ היכי מסיק עלייהו וכ"ת אלא שנראה שהצריכו נאמנות מפורש כמו שהצריכו ליתומים והלא ביתומים לא מהני לסברת זה האומר ואין שום צד לדחוק ולומר דהאי אלא שנראה כו' חוזר לראש דבריו לס' הרי"ף דודאי אין זה במשמע כלל ועוד דלפי זה כי לאו שוים הנפרע שלא בפניו והנפרע מן היתומים ואם כן הדרא קושית הרב דקאמר מעיקרא לדוכתא דלפלוג אבא שאול בנפרעת שלא בפניו ויתומים נמי בכללן את"ד ז"ל יע"ש. ולע"ד לא קשיא מידי דאף לדברי האומרים הללו לא מהני נאמנו' מפורש לגבי יתומים מ"מ הא איכא גוונא דמהני בהו נאמנות מפורש דהיינו היכא דקנו מיניה על הנאמנות וכמבואר מדברי הרא"ש ז"ל בפרק הכותב והטור בא"ה סימן צ"ח והביא דבריהם הרב גד"ת עצמו בשער כ"ז דקכ"ב ע"ג וד' זולת לדעת הרז"ה דנסתפק בדבר זה וכמבואר כל זה לעיל סח"י כיע"ש והשתא מ"ש הרב התרומות ז"ל אלא שנראה מדבריו שהצריכו נאמנות מפורש כמו שהצריכו גבי יתומים היינו בגוונא דמהני בהו נאמנות מפור' דהוא בשקנו מיניה על הנאמנות מיהו לענין זה שוים הם נפרע שלא בפניו ונפרע מהיתומים שצריך נאמנות מפורש וההפרש שביניהם הוא בקנין דביתומים צריך ג"כ קנין ובנפרע שלא בפניו לא בעי קנין אלא כל דאיכא נאמנות מפורש מהני דהו"ל כאומר אי אפשי בתקנת חכמים והשתא ניחא נמי דלא פליג אבא שאול אלא בנפרע מן היתומים ולא בנפרעת שלא בפניו משום דבדידהו לא מהני נאמנות לבד אפי' מפורש עד דאיכא קנין בהדיא וז"ב:
ודע דבעיקר דין זה דהבא ליפרע מנכסי הלוה שלא בפניו אי נחתינן לנכסיה או לא אפליגו רבוותא כמ"ש הטור בסימן ק"ו ודעת ר"ח ז"ל לפי מ"ש התוס' בפרק הכותב דפ"ח ע"א ד"ה ורבא כו' והרא"ש שם והרב העיטור בדס"ב ע"ג והרב התרומות בריש שער כ"א הוא דלא נחתינן לנכסיה שלא בפניו וכתבו עוד דאע"ג דמתלמודא דידן לא משמע הכי מ"מ העולם סמכו למה דדחינן בירוש' דמתמה וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה כשרבית אוכלת בהן כו' וכתבו עוד ואיכא נמי בירוש' דמודו בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמשלחין בתריה דלוה תלת אגרי אי אתא טב ואי לא מחלטינן לנכסיה עכ"ל:
והנה קודם שאבאר ראית ר"ח ז"ל הלזו מדברי הירוש' נבאר תחילת דברי הירושלמי דלפי גירסת הירושלמי שבידינו אין לו מובן לע"ד ודברי מפרשי הירוש' בזה לא נתחוורו לע"ד והוא דהם ז"ל גרסי הכי והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה כו' כיני מתני' והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ונפרעין מאדם שלא בפניו א"ר ירמיה תפתר בשט' שרבית אוכלת בו כו' יע"ש והרב שדה יהושע והרב פ"מ ז"ל פרשו וז"ל כיני מתני' בתמיה וכי כן הוא משמעות המשנה דנפרעין שלא בפני האדם וכי נפרעין שלא בפני האדם ולא מקשי אכתובה דהא בכתובה איכא טעמא דחינה כמ"ש בבלי דפרקין אמר רב אחא שר הבירה כו' ורב נחמן אמר ואפילו בעל חוב נמי שלא תנעול דלת וכו' א"כ ה"נ אדרב אחא דקאמר דכתובת אשה דוקא נפרעת שלא בפניו לא מקשי ירוש' אלא אדרב נחמן דקאמר דאפילו בע"א נפרעין שלא בפניו קמקשי ומשני הב"ע בשרבית אוכלת בו ולא עדיפי מיתמי דנזקקין להם בהכי עכ"ל הרב שדה יהושע והרב פ"מ ז"ל יע"ש וקרוב לזה פי' הרב קרבן העדה גם כן יע"ש ואין זה פי' מחוור לע"ד כלל חדא דמילתיה דרב נחמן לא אידכר בירושלמי כלל ואיך מקשי בפשיטות על דברי מי שלא הוזכר שמו שם ואדרבא שם בירוש' קודם לזה אמרו דכשם שאין נפרעין מנכסי יתומים אלא כשרבית אוכלת בהם ה"נ בכתובת אשה גובין מהם משום מזונות ודחו טעם זה ואמרו דכתובת אשה משום חינה מפני שיהיו קופצין עליה לישאנה יע"ש וכיון דידע הירוש' טעם זה דחינה דמש"ה גובה כתובת מהיתומים מאי קא ק"ל הכא לענין נפרעת שלא בפניו כיון דמצי למימר דדוקא בכתובה משום טעמא דחינה אמרו שנפרעת שלא בפניו ואי אדרב נחמן קפריך כדברי הרבנים הנז' מאי קושייא הרי רב נחמן יהיב טעמא למילתיה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ועוד היכי משני תפתר בשטר שרבית אוכלת בו דלשון זה דתפתר לא שייך אלא בבא לפרש איזו מימרא סתומה והכא דברי רב נחמן מפורשין הן דבעל חוב נמי גובה שלא בפני הלוה משום נעילת דלת ואמתני' דמיירי בהדייא בכתובה לא שייך למימר תפתר בשרבית אוכלת בו דמאי שיאטיה דרבית בכתובה ולעיל מזה אמרו שם בירוש' אין נפרעין מנכסי יתומים אלא א"כ כשרבית אוכלת בהם וכתובה נמי גובין מהם משו' פסידא דמזונות או משום חינה יע"ש ומהתימה על הרב עדות ביהוסף בח"ב סי' י"ג דל"ו ע"ד דמשמע ליה דמ"ש בירוש' תפתר בשרבית אוכלת בהם קאי אמתני' דנפרעת כתובתה שלא בפניו וחוץ מכבוד גדולה חכמתו דבר זה אין לו שחר:
אשר על כן נלע"ד ברור דנוסחאות הירוש' בשמועה זו שבידינו משובשות הם וכבר הובא' סוגיא זו בירוש' בפ' כל הנשבעין עלה דמתני' דהפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה כו' ותמיהא זו דמתמה וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו ומאי דמשנינן עלה תפתר בשרבית אוכלת בו כו' מייתי לה התם אסוף סוגיא דמייתי הכא בירוש' לעיל מזה קודם פסקא זו דהנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה עלה קאמר ר"י בר בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן ומסיימינן התם וז"ל הכא את אמר אין נשבעין על טענת חש"ו והכא את אמר אבל נשבעין לקטן ולהקדש בנפרעין מנכסי קטן ונפרעין מאדם שלא בפניו א"ר ירמיה תפתר בשרבית אוכלת בו וב"ד גובין רבית תפתר בערב לו מן הגוי אלדסא א"ל לר' מנא כו' וכולה סוגיא כדהכא יע"ש וכתב הרב פ"מ שם בביאורו וז"ל הכא את אמר כו' כלומר דמייתי סיעתא למילתיה דלפעמים נפרעין מנכסי קטן מהא דתנן לעיל בפ' שבועת הדיינין אין נשבעין על טענת חש"ו והדר קתני בסיפא אבל נשבעין לקטן ולהקדש אלא ע"כ ה"ק אבל נשבעין לקטן בנפרעין מנכסי קטן ורישא על טענת קטן קאמר דאין נשבעי' עכ"ל והשתא איכא למימר שפיר דתמיהת הירוש' דמתמה על זה וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו אהך מתני' דפ' שבועת הדיינים דקתני דנשבעי' לקטן הוא דקמתמה דאוקימנא לה בבא ליפרע מנכסי קטן שהרי קטן כשלא בפניו דמי כנודע ואהא משני תפתר בשרבית אוכלת בהן ובשערב לו מן הגוי דבכה"ג דוקא נפרעי' מן הקטן לרב אסי ור' יוחנן כדאמרי' בהדייא מקמי הכי בירוש' ובש"ס דילן ר"פ שום היתומים דכ"ב יע"ש ועיין בבבלי פ' שבועת הדייני' עלה דהך מתני' דנשבעי' לקטן ולהקדש דמשני למתני' בגוונא אחרינא יע"ש:
ובכן נלע"ד לתקן סוגיית הירושלמי דפ' הכותב דאזלא ורהטא כולה כאותה דפ' כל הנשבעין ופסקא זו דוהנפרעת שלא בפניו עם מאי דאתמר עלה כיני מתני' והנפרעת שלא בפניו שייך בסוף הסוגייא בתר דמייתי ההיא דאלכסא ורב מתניה וצריך להוסיף בסוגייא זו הא דמייתי התם מתני' דפ' שבועת הדייני' לסיועי לר"י בר בון דלפעמים נפרעין מן הקטן ועלה הוא דמתמהינן וכי נפרעין מן האד' שלא בפניו ואמתני' דפרק ש"ה הוא דמתמה היכי קתני דנשבעי' לקטן וכדאמרן ומשני שפיר בשרבית אוכלת בו ובשערב לו מן הגוי ואין ספק לע"ד שכך היתה גירסת התוס' בסוגייא הירוש' הלזו דפרק הכותב וכן מבואר יוצא מדברי התוס' בגיטין פ' הנזקין דף ן' ע"ב ד"ה יתומים כיע"ש:
ובכן נשאר לנו לבאר ראיית ר"ח דמייתי מדברי הירושלמי הלז דלית הלכתא כר"ן דלפי האמור משמע לכאורה דאין מכאן ראיה לומר דהירוש' פליג אר"ן דשפיר איכא למימר דאף הירוש' אזיל ומודה לדר"ן דמשום טעמא דנעילת דלת נפרעין מן הלוה שלא בפניו ולגבי קטן דוקא הוא דהוצרכו בירושלמי לומר דאין נפרעין ממנו אא"כ רבית אוכלת בו דלגבי יתומים ליכא למיחש לטעמא דנעילת דלת וכמ"ש בש"ס דילן פ' הנזקין ד"ן ע"א עלה דמתני' דאין נפרעי' מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמיית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי יע"ש אבל בשאר כל אדם דאיכא טעמא דנעילת דלת אפשר דמודה הירושלמי לדר"ן דנפרעין שלא בפניו אבל הדבר מבואר דעיקר ראית ר"ח הוא מדפריך בירוש' בהאי לישנא דוכי נפרעין מן האדם שלא בפניו דמשמע דבסתם אדם אין נפרעין ממנו שלא בפניו ומינה פריך אמתני' דפ' שבועת הדייני' דקתני דנשבעי' לקטן דקטן כשלא בפניו דמי ואי הוה ס"ל להירוש' דבשאר כל אדם נפרעי' שלא בפניו משום טעמא דנעילת דלת לא הו"ל לאתמוהי כי האי לישנא אלא הכי הו"ל לאתמוהי וכי נפרעין מן הקטן ומדמתמה כי האי לישנא ודחי בשרבית אוכלת בו וכשערב לו מן הגוי מבואר יוצא דס"ל לירוש' דבין בקטן בין בנפרעי' שלא בפניו לא משכחת לה אלא בכה"ג ומוכח נמי הכי מדמייתי עלה בירוש' ההיא דאלדסא ור' מנא ור' מתנייא דאמרו דמשלחי' בתריה דיונמטרין ותלת אגרי והוא שעמד בדין וברח כו' דכל זה שייך בבאים ליפרע מכל אדם שלא בפניו ודוק:
ועפ"י האמור ומדובר בהבנת הירוש' ובכונת ר"ח בין תבין דברי הרב המבי"ט בתשו' ח"א סי' רכ"ט והביא דבריו מרן החבי"ב בר"ס ק"ו בהגב"י שכתב וז"ל ונ"ל דלא פליג הירושלמי אדר"ן דהא דמשמע בירוש' דאי לאו רבית לא היו נפרעין שלא בפניו איירי במלוה גוי דלא עשו בו תקנה והא דר"ן איירי בישראל דעשו לו תקנה שלא יטלו מעותיו וילך לו ובר מן דין כיון שבדינהן אין נפרעי' מן האדם שלא בפניו ישראל הבא מכחו הרי הוא כמותו עכ"ל:
ולכאורה דבריו באו משוללי ההבנה מאחר דראיית ר"ח הוא מדמתמה בירוש' בפשיטות וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו ולא אשכח פתרי אלא כשרבית אוכלת בו ובמלוה גוי וערב ישראל ואי הוה ס"ל להירוש' כר"ן דמשום טעמא דנעילת דלת נפרעין מן האדם שלא בפניו לא הוה צריך הירוש' לכל זה ומ"ש הרב דהירושלמי מיירי במלוה גוי היא היא עיקר הכרעת ר"ח דהירוש' לא ס"ל כר"ן מדהוצרך לאוקומי במלוה גוי ולא תרי' בפשיטות דנפרעין מן האדם שלא בפניו משום טעמא דנעילת דלת וא"כ מה מקום לדברי הרב בזה והיותר תימא על מרן החבי"ב והרב פ"מ בח"א סי' מ"א שהביאו דברי הרב המבי"ט הללו ולא נרגשו מזה אמנם לפי מ"ש דעיקר תמיהת הירוש' דמתמה וכי נפרעי' מן האדם שלא בפניו אינו אלא אמתני' דפ' שבועת הדייני' דמשמע מינה דנפרעי' מנכסי קטן וקטן כשלא בפניו דמי ועל זה הוצרך הירוש' לאוקומה למתני' בשרבית אוכלת בו ובשערב לו מן הגוי וכמ"ש בפרק הנזקין ד"ן ע"ש ועיקר ראיית ר"ח לאו מדהוצרך לאוקומי למתני' במלוה גוי ולא מוקי לה במלוה ישראל ומשו' טעמא דנ"נ הוה דהא בקטן ליכא להאי טעמא וכדאמרן אלא עיקר ראייתו היא מלישנא דירוש' דמתמה וכי נפרעי' מן האדם שלא בפניו דמשמע מינה דאפי' בסתם אדם אין נפרעין ממנו שלא בפניו אלא בשרבית אוכלת בו וכמדובר:
מעתה מבוארת היא כונת הרב דקדחי שפיר דאכתי אין מכאן ראיה דפליג הירוש' אדר"ן דאיכא למימר דאף הירוש' ס"ל כר"ן דהיכא דאיכא טעמא דנעילת דלת נפרעי' מן האדם שלא בפניו והא דמתמה בירוש' וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו מיירי בגוונא דליכא משום נ"ן כגון במלוה גוי דהשתא הו"ל דומיא דקטן דליכ' ביה טעמא דנ"ן ולא הוצרך הירוש' לפרש למילתיה כיון דעיקר מאי דמתמה וכי נפרעין כו' קאי אמתני' דנשבעי' לקטן דלגבי קטן הדבר ידוע דלית ביה משום נעילת דלת וכדאמרן ולהכי פריך סתמא והכונה לומר היכא דליכא טעמא דנ"ן בין בקטן בין במלוה גוי וכי נפרעי' שלא בפניו וקאמר דאה"ן דכל דליכא לטעמא דנ"ן אין נפרעין מן האדם שלא בפניו ומתני' דנשבעין לקטן תפתר בשרבית אוכלת בו ובשערב לו מן הגוי וה"ה נמי לנפרע שלא בפניו דכל כי האי גונא נפרעין ודוק היטב:
ובמ"ש עוד התוס' על דברי ר"ח דאיכא נמי בירוש' דמודו בין אמוראי דבבל ובין אמוראי דארץ ישראל דמשלחי' בתריה תלת אגרות אי אתא טב ואי לא מחלטינן נכסיה ע"כ דמבואר יוצא מדבריהם דאף לר"ח דלא חייש לדר"ן ופסק דאין נזקקין לנפרע שלא בפניו ולא חיישי' לטעמא דנ"ן מיהו כל דאפשר להודיעו על ידי אגרות שיבא לב"ד ולא בא מזדקקינן ליה ונפרעין ממנו שלא בפניו וכ"כ הרב"ח בר"ס ק"ו והביא דבריו מרן החבי"ב בהגב"י דע"כ ל"פ הרי"ף עם ר"ח אלא בדלא אפש' לשדורי ולהודיעו דלהרי"ף נפרעין שלא בפניו כיון דלא אפשר לשדורי ולר"ח אם אי אפשר לשדורי אין נפרעין ממנו כל עיקר אבל היכא דאפשר לשדורי משדרינן ומודעינן ליה לכ"ע ונראה מדברי התוס' דגם ר"ח פסק כך יע"ש גם הרב פ"מ ז"ל בח"א ס"סי מ"א כתב כן בפשיטות וז"ל ומה שהרגיש מר בדברי מרן זקני שמדבריו משמע דלר"ח ז"ל אף בהודעה אין נזקקין לו לא ידעתי אנה ראה מר בדברי מרן זקני שסובר כן בדעת ר"ח ז"ל אם הוא ממה שהזכיר הודעה בדברי הרי"ף אי מהא לא איריא דאיהו לא נחית אלא למימר דלהרי"ף אף אם אי אפשר בהודעה דנחתינן לנכסיה לאפוקי מר"ח דהיכא דא"א בהודעה דלא נחתינן ובהא מילתא הוא דמחלק בין ר"ח להרי"ף אבל בהודעה מיהא ליכא מאן דפליג דלכ"ע נזקקין אף שלא בפניו עכ"ל:
וק"ל טובא בדבריהם דמדברי הירושלמי שהביאו התוס' ראיה לדבריהם מבואר דדוקא כשעמד בדין וברח הוא דמזדקקינן ליה לשדורי ולהודועי וכי לא אתא מחלטי' נכסיה אבל כשלא עמד בדין כלל אלא ברח מעיקרא קודם עמדו לדין לא מזדקקינן ליה כלל דהכי איתא התם אלדסא א"ל לר' מנא אנן עבדין טבאות סגי מנכון אנן כתבין די אתנמין אי אתא טבאות ואי לא אנן מחלטין נכסיה א"ל אוף אנן עבדין כן משגרין בתריה תלת אגרין אי אתא טב ואי לא מכרזינן נכסיה תלתין יומין אי אתא טב ואי לא אנן מחלטינן נכסוי א"ל הגע עצמך דהוה באתר רחיק א"ל אנן משלחין תלת אגרות חדא גו תלתין יומין וחדא גו תלתין יומין אי אתא טבאות ואי לא מחלטינן נכסוי אמר רב מתנייה והוא שעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין וברח לא מחלטינן ולא מכרזינן עכ"ל לפי גירסת הרב שדה יהושע והרב קרבן העדה ז"ל:
וכתב הרב שדה יאושע ז"ל וז"ל אלדסא שם חכם גוי א"ל לר' מנא אנו עושים טוב ויפה מכם בדיננו לפי שאנו כותבין דיאנמין כלומר כתב ב"ד ללוה שיבא אם בא הרי טוב ואם לא בא (אנו מכרזין הנכסים ל' יום כדאיתא בפ' הגוזל ומאכיל ואח"כ) אנו מחלטין נכסיו ונותנין אותם למלוה השיב ר' מנא לאלדסא אף אנו עושין כן שולחין ג' אגרות ואם בא טוב ואם לאו אנו מכרזין ל' יום כדאיתא בפרק הגוזל ומאכיל ואחר כך אנו מחלטין אותם ונותנין אותם למלוה א"ל אלדסא לר' מנא הגע עצמך שהלוה במקום רחוק אטו השלחו אחריו ג' פעמים א"כ ישהא הדבר מאד א"ל ר' מנא לגוי לכן אנו עושין כן שולחין אגרת אחת תוך ל' יום ואין אנו מצפין שתבא התשובה אלא בתוך ל' ימים הראשונים אנו כותבין השנית ואין אנו מצפין התשובה ואנו כותבין אגרת א' תוך ל' יום אם יבא טוב ואם לאו מחליטין אנו נכסיו ונותנין אותם למלוה והוא שעמד בדין וברח כו' כל כי הא דאמרי' מחליטין נכסיה דוקא בלוה שעמד בדין וברח אבל בלוה שלא עמד בדין אלא ברח קודם עמדו בדין לא מחליטינן ולא מכרזינן ולא מזדקקינן לנכסיו כלל משום דחיישינן לשובר ומשמע מהכא דאין נפרעין מאדם שלא בפניו כלל כשלא ברח אחר עמידתו לדין והגאונים ורבינו האיי ור"ח כתבו בתשו' הביאה בעה"ת וז"ל ואנו מעשים בכל יום לפנינו וחתכנו הדין שלא הורדנו בע"ח כו' והיינו טעמא שהם מפרשים דמילתיה דרבא בשם ר"ן דתלמודא דידן בשעמד בדין וברח כי היכי דלא נימא היכי שבקי גמ' דידן ופסקו כירוש' כדכתב רבינו האיי שם בתשו' שהביא ב"הת וז"ל ובתשו' לרבינו האיי מילתיה דר"ן ורבא מתקיים דבריהם בשעמד בדין וברח והרבה באים לפנינו ותובעים כך ואנו אומרים לא ראינו מקדמונינו ולא שמענו מי שעשה מעשה ופרע נכסי' מאדם רחוק ע"כ ומש"ה פסקו דלעולם אין נפרעין מאדם שלא בפניו אבל הרי"ף כתב כו' עכ"ל:
הרי מבואר דכל שלא עמד בדין כלל לא מזדקקינן להודיעו ללוה וליפרע שלא בפניו ואלו מדברי התוס' והרב"ח והפ"מ מבואר דאפי' בלא עמד בדין כלל כל שאפשר להודיעו מודעינן ליה ואי לא אתא נפרעי' ממנו שלא בפניו והיותר תימא אצלי על הרב שדה יהושע במ"ש דרבינו האיי ור"ח מפרשים מילתיה דרבא ור"ן דתלמודא דידן בשעמד בדין וברח דאע"פ שהרב התרומות בריש שער ט"ו כתב כן בהדיא בשם רבינו האיי מ"מ מדברי ר"ח שהביא שם מבואר דאפי' לא עמד בדין כלל כל שאפשר להודיעו מודיעין אותו ואפי' עומד במדינת הים וכמו שסיים וכתב וחתכנו הדין שלא הורדנו בע"ח בנכסי הלוה כשהוא במ"ה וצריכין אנו להודיעו שמא יש לו ראיה עכ"ל וכ"כ ג"כ הרב העיטור בדס"ג ע"ג בשם ר"ח יע"ש וגם מדברי התוס' מבואר כן דלר"ח אפי' לא עמד בדין כל שאפשר להודיעו מודיעין אותו ואם לא בא נפרעי' ממנו של"ב ואיך לא נרגש הרב ז"ל מזה ותו ק"ל טובא על הרב הנז' במ"ש בפירושו דאלדסא הוא שם חכם גוי שנה ושילש בזה וכ"כ ג"כ הרב קרבן העדה ז"ל בפי' יע"ש ואני אומר דשרי להו מרייהו שלא השגיחו בדברי התוס' שכתבו דבירוש' מודו בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמבואר בדבריהם ז"ל דאלדסא הוא אמורא מבבל ור' מנא הוא מא"י ואנא ואתון דקאמר היינו בבל וא"י ולא דייני גוים ודייני ישראל כדקאמר הרב שדה יהושע והרב קרבן העדה ועיין בפירוש הירושלמי לס' פ"מ ז"ל שפי' דאלדסא הוא שם אמורא מבבל והוזכר שמו בבבלי ר"פ אע"פ יע"ש והדין עמו כמ"ש בשם התוס' ז"ל אע"פ שמקום ראייתו מגמ' דידן כעת לא מצאתי בבבלי אבל הוא בירושלמי ר"פ אע"פ ועיין בחגיגה דח"י ע"א מעשה ומת אלדסא והספידו רבי טרפון יע"ש ותו ק"ל על דברי ר"ח שהביאו הרב התרומות והרב העיטור ז"ל שנראה מדבריו דאפי' אם הלוה רחוק מב"ד אפילו כמה ימים עד שנה ויותר ואפי' עומד באספמיא כל שאפשר להודיעו מודיעין אותו שהרי כתב דאפי' עומד במ"ה אין נפרעין ממנו עד שמודיעין אותו ואלו מדברי הירושלמי שכתבנו נראה דטפי מריחוק ט"ו יום ממקומו למקום ב"ד שהוא שיעור דרך רחוקה מב"ד של ירושלם לסוף גבול א"י כמו ששנינו בפ"ק דתעניות עד שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת והוא ט"ו יום כמ"ש רש"י שם יע"ש לא מזדקקינן ליה לשלוח לו אגרות דעלה דשאל אלדסא לר' מנא הרי שהיה באתר רחיק קא"ל ר' מנא דמשלחי' ליה תלת אגרין חדא גו תלתין וחדא גו תלתין ולפי מ"ש הרב שדה יהושע בפי' הכונה לומר דכל ט"ו יום שהוא שיעור הליכת האגרות עד שיגיע ליד הלוה מיד כותבין לו אחרת ונמצא שאין ממתינין לו ב"ד כי אם ס' יום ט"ו מהאגרות הראשונים וט"ו יום מהשניה ול' מהאגרת הג' שמא כשהגיע לידו שם לדרך פעמיו ומשמ' להדיא דטפי משיעור זה אין נותנין וממתינין לו וזה שלא כדברי ר"ח ז"ל שכתב דאפי' עומד במ"ה מודיעין אותו ומיהו לזה י"ל דהודעה זו שכתבו הרב התרומות והרב העיטור בשם ר"ח ז"ל אינה ענין להודעה זו שאמרו בירושלמי דמשלחין בתריה תלת אגרין דהתם ההודעה היא להזמינו לבא לדון עם המלוה בפני ב"ד וכההיא דפרק הגוזל ומאכיל דקי"ב ע"ב וכל שהזמינוהו ג' פעמים ולא בא נחתינן לנכסיה ומשום הכי קאמר רב מתניא דהיינו דוקא בשעמד בדין וברח הוא דנחתינן לנכסיה כשלא בא אמנם כשלא עמד בדין וברח אלא שהלך שם מעיקרא ואפש' שיש לו איזה עסק אין כופין אותו להביאו ממקומו וממתינין לו עד שיבא ועיין במ"ש הסמ"ע בסי' י"א סק"ג יע"ש:
אמנם הודעה זו שכתב ר"ח ז"ל היינו להודיעו ללוה לפרוע למלוה שלא בפניו מנכסיו שיש לו כאן ואם יאמר שיש לו ראיה לבטל השטר וכשיבא למקומו יטעון בפני ב"ד ויביא ראיותיו תו לא מזדקינן ליה וממתינין לו עד שיבא ממקומו ויביא ראיותיו לב"ד הילכך כיון שאין הודעה זו לכופו לבא לפני' מודיעין אותו אפילו לא עמד בדין וברח ואפי' עומד באספמיא וזה ברור לע"ד ובהכי ניחא שדברי ר"ח ודברי רבינו האיי ז"ל הם שפה אחת ודברים אחדים כי לכאורה היה נראה דפליגי אהדדי:
וע"פ האמור הנה נכון מיהו אכתי דברי התוס' ז"ל דפ' הכותב לא נתיישבו בזה דמשמ' מדבריהם דאף במי שברח קודם עומדו לדין כלל משלחין בתריה תלת אגרין להזמינו לדין ואם לא בא נפרעין ממנו שלא בפניו ומדברי הירושלמי מבואר דלא איתמר האי מילתא אלא בשעמד בדין וברח אבל בשלא עמד בדין כלל אין כופין אותו בכך הן אמת שדברי התוס' ז"ל מקום יש בראש ליישבן דמ"ש ואיכא נמי בירושלמי דמשלחי' כו' דכונתם ז"ל ג"כ לומר דוקא בשעמד בדין וברח כמבואר בדברי הירושלמי ולא הוצרכו להאריך ולפרש הדבר שסמכו למ"ש בירושלמי בהדיא והוא שעמד בדין וברח וז"ש ואיכא נמי בירוש' כו' כלומר דאיכא גוונא דמשלחי' בתריה תלת אגרין והיינו בשעמד בדין וברח כמדובר ואף כי דבר זה לא ימלט מצד הדוחק מ"מ שבקיה למילתיה דדחיק ומוקי אנפשיה אמנ' דברי הרב"ח והרב פ"מ ז"ל שסתמו דבריהם בזה דמבואר דס"ל דאפי' בברח קודם עומדו לדין כלל אף לדעת ר"ח ז"ל על ידי הודעה מיהא כל שלא בא נזקקין ללוה ליפרע שלא בפניו צ"ע לע"ד שזה הפך דברי הירושלמי:
איברא שראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מרן ב"י ז"ל בסי' ק"ו ובס' תולדות אדם סימן שנ"ט וכן להרב העיטור ז"ל בדס"ג ע"ג דגרסי בדברי רב מתניא דמייתי בירושלמי הכי והוא שעמד בדין וברח אבל לא עמד בדין וברח לית אנן מחלטין אלא מכריזין יע"ש וכן היא גירסת המפרש בס' פ"מ ז"ל יע"ש: ולפי גירסא זו אפשר לישב דברי הרב ב"ח ז"ל דכונת רב מתניה לומר דהא דמחלטין נכסיו למלוה אחר שילוח ג' אגרות דוקא בשעמד בדין וברח כלומר דכשהזמינוהו ב"ד לבא לדון לא אמ' לא אתינא אלא תשובתו היתה אתינא ומיהו ברח ולא אתא לב"ד אבל אם לא עמד בדין וברח כלומ' שלא רצה לעמוד בדין ואמר לא אתינא לית אנן מחלטין אלא מכריזין כלומר אין ממתינין לו אלא מיד מכריזין והכי אמרינן נמי בפ' הגוזל ומאכיל כיע"ש וכבר ראיתי להרב ב"ח עצמו שם בסי' ק"ו ס"ד דמשמע ליה כן בפי' דברי רב מתניה שכתב שם על דברי הרמ"ה וז"ל וסובר הרמ"ה דדוקא בדאמ' אתינא אבל במסרב כותבין אדרכתא מיד וכדלעיל בסימן צ"ח ומשמע כך מלשון הירושלמי עכ"ל ובהכי ניחא מה שהקשה הרב גד"ת ז"ל בדצ"ב סע"א על תשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן ב"י שם בסי' ק"ו דדבריו ז"ל סתרי אהדדי מרישא לסיפא דבתחילה מייתי פסק הרי"ף וכתב עליו דלזה דעתו נוטה ושכך הדין ואחר כך הוא עצמו מייתי מסקנת הירושלמי דקאמר ר' מתניה והוא שעמד בדין וברח כו' ומדמייתי ליה הרשב"א משמע דלהלכה הוא למימר דכל מאי דאמר השתא מהאגרות ומההחלטה הוא דוקא בשעמד בדין וברח אבל בשלא עמד בדין אין כאן מחליטין וזהו סברת רבינו האיי ז"ל ולא כדעת הרי"ף דלדידיה בכל מלוה דעלמא אפי' בלא עמד בדין מחליטין ודוחק גדול הוא לומר דסבר הרשב"א דרב מתניא פליג אמאי דאיתמר עד השתא ושפסק ז"ל דלא כוותיה דא"כ למאי מייתי הרשב"א כלל דברי רב מתניא ללא הועיל עכ"ל וכעין זה קשה ג"כ בתשו' הרשב"א שבס' תולדות אדם סימן שנ"ט כיע"ש:
אמנם ע"פי האמור בכונת דברי רב מתניא לא קשיא מידי וכמובן ומ"מ האמת יורה דרכו דהגירסה הנכונה בדברי הירושלמי היא כגירסת הר' שדה יהושע והרב קרבן העדה וזה נראה שהיתה גיר' הרא"ש שכתב בתשו' כלל ע"ג ס"ג דלפי דברי הירוש' אין נזקקין לירד לנכסיו של אדם שלא בפניו אא"כ עמד בדין וברח כו' יע"ש הן הן דברי רבינו האיי ז"ל בתשו' שכתבו הרב התרומות בריש שער ט"ו והרב העיטור בדס"ג ע"ג שכתב דמלתיה דרבא ור"ן שאמרו דנפרעין מאדם שלא בפניו מתקיים דבריהם בעמד בדין וברח יע"ש ולפ"ז כל שלא עמד בדין כלל אין ב"ד יכולין לכופו ע"י אגרות לבא לב"ד אלא כשיבא למקומו ידון עמו וכמו שכן נראה ממ"ש הסמ"ע בסי' י"א סק"ג וכמו שכתבתי לעיל כן נראה לע"ד:
וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בסימן ק"ו הגב"י אות ד' שתמה עמ"ש בהג"מיי פי"ג מה' מלוה בשם סמ"ג שדעת רבינו האיי ז"ל בספר השערים שלו כדעת הרי"ף דהלכתא כר"ן דנפרעין מן הלוה שלא בפניו משום טעמא דנעילת דלת וזה הפך מ"ש בתשו' שהביא הר"ב התרומות בריש שער ט"ו וגם בתשו' אחרת שהביא מרן ב"י ז"ל בסי' פ"ו מחודשים ג' יע"ש וראיתי דברי רבינו האיי ז"ל בס' השערים י"ד די"ז ע"א שכתב דהנפרע שלא בפני בע"ח כגון ראובן שלוה משמעון והלך וישב לו במ"ה והאריך הזמן ולא בא אם נתקיים השט"ח בפני ב"ד נשבע בעל השטר ויורד בנכסי בע"ח כדתנן בכתובות והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ואמרו בגמ' בזולתה מן החוב אמר רב אחא שר הבירה כו' ור"ן אמר אפי' בע"ח שלא יהא כל אחד כו' ואתה נועל דלת בפני לווין עכ"ל ולולי דברי הסמ"ג וההג"מ אפשר היה לידחק ולומר שדברי רבינו האיי ז"ל בספר השערים לענין הלכה הן כדמוכח מתלמודא דידן וכמו שהוכיחו התוס' ז"ל בפ' הכותב אבל לענין מעשה העולם סמכו בזה על דברי הירושלמי ונדחקו לקיים דברי רבא ור"ן בשעמד בדין וברח כמ"ש בתשו' ועל כיוצא בזה אמרו מנהג מבטל הלכה אמנם הסמ"ג וההג"מ לא היה להם לייחס סברת רבינו האיי ז"ל עם סברת הרי"ף ז"ל כיון דלענין מעשה חולקים ועיין להרב עדות ביהוסף בח"ב סי' י"ג דל"ו ע"ב שנדחק לומר דאולי ס' השערים לאו מרבינו האיי בר נטרונאי ז"ל הוא כי אם מרבינו האיי בר דוד ז"ל יע"ש ועיין במרדכי פרק הכונס סי' ס"ה גבי בעיא אם עשו תקנת נגזל במסור וסלקא בתיק"ו שכתב בשם רבינו האיי גאון ז"ל בס' השערים דכל תיק"ו שבש"ס חולקים ושבתשובתו כתב דהמע"ה יע"ש ועיין להרב בני אהרן בסי' כ"ד ד"ל ע"ג שכתב דלכך לא נסתייע הרש"ך בתשו' סימן ק"פ מסברת רבינו האיי בתשו' לומר קים לי מפני שהסמ"ג וההג"מיי כתבו בשם רבינו האיי ז"ל דקאי בשיטת הרי"ף יע"ש:
והנה ראיתי להרב ב"ח והביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בר"סי ק"ו שכתב דאף לסברת ר"ח ורבינו האיי בתשו' אם יש נאמנות בשטר שביד המלוה ואי אפש' להודיע ללוה מפני שהוא רחוק ממקום המלוה הרבה אז נפרעין ממנו שלא בפניו דע"כ לא כתבו הם ז"ל דאפי' איכא נאמנות בשטר אין נפרעין ממנו שלא בפניו דחיישי' לשובר כמ"ש הרב התרומות בריש שער ט"ו אלא היכא דאפשר להודיעו ללוה אבל היכא דאי אפשר להודיעו כי איכא נאמנות ודאי נפרעין ממנו שלא בפניו ולא חיישינן לשובר עכ"ל ואין דבריו מוכרחין וכמו שתמה עליו הרב עדות ביהוסף בסימן הנז' דל"ז ע"א וע"ב וגם מדברי מהראנ"ח זלה"ה בחלק ראשון סימן קט"ו והרב בני אהרן סימן כ"ד והרב פני משה זלה"ה ח"א סימן מ"א לא משמע הכי ועיין בתשו' להרב זרע אברהם חח"מ דע"ד ע"א ושם דפ"ב ע"א יע"ש: ומהרש"ך בח"א סימן ק"פ כתב שמדברי ה"ה ז"ל בפ"ד מה' שכנים ד"נ גבי אמר בעל העליה לבע"הב לבנות כו' נראה דהרמב"ן בשיטת ר"ח ורבינו האיי קאי ומתוך כך כתב דיכול המוחזק לומר קים לי יע"ש ומלבד מה שתמה עליו בזה הרב בני אהרן ז"ל בסימן כ"ד דאין מדברי ה"ה ראיה לזה דהתם ליכ' טעמא דנעילת דלת ומשום הכי אפשר דקאמר הרמב"ן ז"ל דאין נפרעין ממנו שלא בפניו וכ"כ הרב תיו"ט בר"פ הבית והעליה בטעמו של הרמב"ן וכ"כ מרן החבי"ב בסי' קס"ד הגב"י אות ג' יע"ש והרב בית דוד חח"מ סי' נ"ד דנ"ד ע"ד ד"ה והנה לא ראה דברי מרן החבי"ב והרב בני אהרן לע"ד יש להוכיח כן ממ"ש הרמב"ן בחי' פרק גט פשוט דקע"ד עלה דמתני' דאין נפרעין מן הערב תחילה דכל שאין הלוה כאן ואי אפשר להודיעו דנפרעין מן הערב וכ"כ הרב הנ"י שם יע"ש ואי איתא דס"ל להרמב"ן כשיטת ר"ח דכל שאין הלוה לפנינו ואי אפשר להודיעו אין נפרעין מנכסיו שלא בפניו א"כ גם מן הערב נמי לא הו"ל למפרע שהרי דין הנכסים של אדם ודין הערב שוים הם כמ"ש שם הרמב"ן דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה וכ"כ בהדיא הרב העיטור בדס"א ע"א דלדעת הרי"ף שפסק כר"ן דנפרעין מן הלוה שלא בפניו ה"ה נמי כי ליתיה ללוה נפרע מן הערב תחילה ובשבועה ובדס"ג ע"ג אחר שהביא דברי ר"ח ז"ל ורבינו האיי ז"ל שפסקו כדברי הירוש' כתב והילכך להאי סברא אין נפרעין מן הערב שלא בפני הלוה יע"ש. הרי מבואר יוצא מדבריו דדין הערב ודין נכסיו של אדם שלא בפניו שוים הם ועיין בס' עדות ביהוסף שם בסי' הנז' דנראה דאשתמיט מיניה דברי הרב העיטור אשר בדס"א ע"א ולא ראה כי אם דבריו שבדס"ג ע"ג ודא גרמא ליה שלא עמד היטב על כונת דבריו ז"ל ושם טענת בדבריו במ"ש והילכך להאי סברא אין נפרעין מן הערב וכתב שצ"ל מן האדם יע"ש וגם מה שנתקשה בהבנת דבריו מרישא לסיפא אין מקום לקושייתו כלל שדבריו ברורים דאחר שכתב והילכתא כר"ן סיים ואמר ומסתברא הני מילי דמודעי' ומשדרינן קמיה הא לא"ה אין נפרעין וה"ג בירוש' כו' וכן השיב ר"ח כו' והילכך להאי סברא כו' וכל דבריו הללו בשיט' ר"ח אמנם דלדידיה ז"ל ע"כ לא קאמר ר"ן דנפרעין מן האדם שלא בפניו משום טעמא דנעילת דלת אלא לומ' דנזקקין ב"ד למלוה לכתוב לו אגרת ללוה למקום שהוא עומד ואפילו למ"ה ולומר לו שיפרע ללוה ואע"פ שאין ביד ב"ד לכופו לבא לדון אלא בריחוק ט"ו יום כמ"ש בירוש' ובשעמד בדין וברח מ"מ משום טעמא דנעילת דלת יכתבו למלוה אגרת ללוה שישלח לו פרעון החוב או יתן רשות למכור מנכסיו ומסתמא אם לא יש ללוה ראיה שפרעו ישמע לב"ד ויפרענו או יתן רשו' למכור בנכסיו ואם ישיב לב"ד שיש לו ראיה שפרעו וכשיבא לב"ד ידון עמו חוששין לדבריו עד שיבא דאין נפרעין מן האדם שלא מדעתו משא"כ לדעת הרי"ף שאין ממתינין לכתוב לו וליפרע מדעתו כי לדידיה כל שהלך טפי מריחוק ל' יום לדעת הרא"ש או ג' ימים לדעת הרשב"א בקצת מתשובותיו מיד נפרעין מנכסיו לדעתו ז"ל ובזה דברי הרב העיטור נכונים וברורים ואיך שיהיה הנה מדברי הרב העיטור ז"ל מבואר דדין הערב ודין הנכסים של האדם שלא בפניו שוים הן והן הן דברי הרמב"ן בפרק גט פשוט כמדובר וא"כ עכ"ל דהרמב"ן פליג אר"ח ז"ל וס"ל דהלכתא כר"ן וכדעת הרי"ף ומדברי ה"ה בה' שכנים אין הכרח לומר דפליג אהרי"ף וכמ"ש הרב ב"א ומרן החבי"ב ז"ל:
וראיתי להרב גד"ת בדצ"א ע"ד שדחה עוד ראיית הרב ש"ך מדברי ה"ה ז"ל דהתם שאני דליכא שטר ביד המלוה ואיכא למיחש לפרעון משא"כ בהא דר"ן בבא ליפרע מנכסי הלוה בשטר שבידו יע"ש והרב ב"א ז"ל ומרן החבי"ב דחו דבריו ז"ל בזה כיע"ש ומהתימה על הרב פ"מ ז"ל דבח"א סימן ז' די"ז ע"ג כתב וז"ל ומ"ש כת"ר דההיא דר"ן בדאיכא שטר מקויים אבל הכא דליכא שטר לזה אשיבך מלין כו' יע"ש ולא ידעתי מה צורך לו להרב להשיבו מילי דבלא"ה אין לחלק בהכי דא"כ אמאי מניחין אותו לבנות ביתו של חבירו ולדור שם וכמו שהכריחו הרב"א ומרן החבי"ב דמהאי טעמא לא ניתן ליאמר חילוק זה ועיין עוד להרב עדות ביהוסף שם יע"ש. עוד ראיתי להרב פ"מ ז"ל שם שכתב וז"ל ומ"ש כת"ר והקשה דברי הרשב"א שכתב דתלמודא דידן פליג על הירוש' כו' הנה שפתי לא אכלה כו' דע"כ לא קאמר ר"ן אלא בבע"ח דאיכא טעמא דנעילת דלת כו' אמינא לך יישר במה שהקשית על הרשב"א דבהא לא שייכא טעמא דנעילת דלת ובודאי דהא קשיא כו' עכ"ל ואתמהא למה זה הודה לבעל ריבו בזה דיפה הקשה ושבח דבריו והלא הוא בסי' מ"א כתב בפשיטות דאין לחלק בין היכא דאיכא טעמא דנעילת דלת להיכא דליכא טעמא דנ"ן דחכמים לא נתנו דבריהם לשיעורים והביא ראיה מדברי הרשב"א הללו יע"ש וצ"ע:
עוד ראיתי להרב הנז' בסי' מ"א שכתב דהרמב"ן ובעל העיטור קיימי בשיטת ר"ח וכתב עוד וז"ל ולע"ד אף מוהר"מ שהביא המרדכי בס"פ הכותב הוא מסברתם שכתב על אותו המלמד כו' ואין לומר דשאני התם דלא שייך טעמא דנ"ן כו' דאכתי לא הו"ל לפלוגי בין חוב לחוב וכמו שהשוה הרמב"ן הביא דבריו ה"ה כו' אלא ודאי נר' מכאן דמוהר"ם בשיטת ר"ח קאי וה"ן משמע מסוף דברי המרדכי שהביא דברי הרי"ף דהיכא דאי אפש' להודועי ללוה דנפרעי' שלא בפניו ומשמע משם למי שיעמוד בכונת דבריו על בוריין דפליג אמאי דהביא בשם מוהר"מ עכ"ל ואחר שאלת המחילה הראויה לגדולת חכמתו לא הרמב"ן ולא בעל העיטור ולא מוהר"מ קיימי בשיטת ר"ח כי הנה הרמב"ן כבר הוכחנו מדבריו שבפ' ג"פ דקאי בשיטת הרי"ף גם הרב העיטור אעפ"י שמדבריו בדס"ג ע"ג משמע לכאורה דקאי בשיטת ר"ח כיע"ש הרי בדס"א ע"א כתב להיפך בהדייא דכל שאי אפשר להודיעו נפרעי' מן הלוה שלא בפניו דקי"ל כר"ן והא דירוש' דאתמר וכי נפרעי' מן האדם שלא בפניו דחאה הרי"ף עכ"ל יע"ש דמבואר בהדיא מדבריו שם דקאי בשיטת הרי"ף אלא שבדס"ג ע"ג הביא דברי ר"ח והירוש' וכתב מ"ש לפי סברתם וכמ"ש בהדייא הילכך לפי שיטה זו אין נפרעי' כו' אבל לדידיה ודאי לא ס"ל הכי כמו שגילה דעתו בדס"א ע"א כיע"ש גם מ"ש דאף מוהר"מ ס"ל הכי כו' אשתמיטיתיה מיניה דמר מ"ש ההג"מ פי"ג מה' מלוה בשם מהר"ם שדחה דברי הירוש' ופסק כהרי"ף וכדאיתא בפ"א מה' ת"ת עכ"ל וברפ"א מה' ת"ת כתב בשם מוהר"מ דכיון דכפינן לאב ללמד את בניו תורה וחובה עליו להשכיר להם מלמד הו"ל כשאר בע"ח דעלמא ועבדינן בהאי מילתא כמ"ש הרי"ף בפ' הכותב דכי לא אפשר לשדורי ולהודעי עבדינן כר"ן עכ"ל וא"כ עכ"ל דאותה תשובה דפ' הכותב שנייא היא דליכא טעמא דנ"ן ומש"ה כתב שם דאין נזקקין לו ומה שהכריח הרב כ"מ ז"ל דליכא לפלוגי בין חוב לחוב מדברי הרמב"ן שהביא ה"ה בה' שכנים ומדברי הנ"י כבר כתבנו דמהתם ליכא למשמע מידי וכמ"ש הרב"א ומרן החבי"ב והרשב"א לבד הוא דאוקי הירוש' דאזיל בשיטה רב אחא שר הבירה אבל הרמב"ם והרמב"ן אין הכרח מדברי' שסוברים כן וא"כ איכא למימר דאפי' מהר"ם בשיטת הרמב"ם והרמב"ן קאי דמשמע להו דאיכא לפלוגי בין חוב לחוב וברור ועיין עוד להמרדכי בס"פ ג"פ שהביא תשו' מהר"ם דס"פ הכותב ודוק:
ומה שיש לעמוד עוד על דברי תשו' הרב פ"מ הלזו עיין בתשו' ס' דבר משה ח"ב סי' י"ד ד"ך ע"ד ד"ה הגם הלום יע"ש ובתשו' בעי חיי חח"מ ח"א סי' ס' שנדפס מחדש יע"ש הכלל העולה דשיטת הסוברים דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו הם ר"ח והתוס' בפ' הכותב ורבינו האיי בתשו' אמנם לבד מהני רבוותא לית מאן דסבר הכי:
ואת זה ראיתי להרב נתיבות משפט בדרס"ו ע"ד ד"ה והרא"ש עמד מתמיה על מ"ש הרא"ש בפ"ק דגיטין דהמביא גט מארץ ישראל אע"פ שלא נתקיים בחותמיו כיון שנשאת היא בו גם גובה כתובתה מב"ח ונחתינן לנכסיה דקרינן ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל להוציא ממון מן היתומים ומלקוחו' חיישי' לזיופא והיינו דאמרי' בירוש' אף הלקוחות עוררין שלא תטרוף עכ"ל ותמה על זה הרב הנז' ותימא הוא דכיון דלגבי יתומים ולקוחות חיישי' למזוייף אמאי לא ניחוש ג"כ לנפרעת שלא בפניו וכ"ש הוא דאדרבא הנפרעת שלא בפניו חמור מנפרע מיתומים ומלקוחות דמן הדין אין גובין מנכסיו אלא בפניו אלא דמתקנת חז"ל הוא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למד"ה ולדברי רב אחא שר הבירה אינו גובה כלל ואלו מיתומי' ומלקוחות לכ"ע שורת הדין שתגבה מהם וכמ"ש הרשב"א בתשובת טענות אלו לענין אחר וע"ק דכיון דמנכסי עצמו גובה משום דקרינן ביה לכשתנשאי לאחר כו' א"כ גם מיתומים ולקוחות אע"ג דבעלמא נטעון להו מזוייף מ"מ הכא תגבה כתובתה מהם משום דקרינן ביה לכשתנשאי כו' ואפילו לכשת"ל דלא קרי' ביה לכשתנשאי כו' אלא לגבות מב"ח אבל לא לגבי משעבדי מ"מ כל זה אינינו שוה לישב דמיתומים מיהא תגבה אע"ג דבעלמא טענינן להו מזוייף דלגבי יתומים ודאי קרי' ביה לכשתנשאי כו' שהרי אמרו בגמרא ביבמות שהאשה שאמרה מת בעלי כיון שנאמנת לינשא גובה כתובתה מן היורשי' דקרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי באופן שדברי הרא"ש אלו כעת לע"ד צ"ע עכ"ל:
ולע"ד גברא רבא חזינא ותיובתא לא חזינא דמה שהוקשה לו תחילה אמאי לא ניחוש לזיופא בנפרעת שלא בפניו דאדרבא חמיר טפי מנפרעת מיתומים ומלקוחות כו' אע"פ שהרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף קע"א ורמזה הרב ד"מ בא"ה סי' ק' אות י"ד הכריח כדבריו וכתב דהירושלמי שאמרו מאי ערער ערער דלקוחות לאו דוקא קאמר דה"ה דב"ד מערערי' לנגבה שלא בפניו שלא תגבה כתובתה מנכסי בעלה כיע"ש. אפשר דהרא"ש דחיקא ליה למימר הכי בפי' דברי הירוש' דלקוחות דנקט לאו דוקא ומשמע ליה דאע"ג דבשאר בע"ח דעלמא חיישי' למזוייף לנפרע של"ב אם לא מטעמא דנעילת דלת הכא גבי כתובה ס"ל דלא חיישי' ב"ד להכי משום דאדרבא זכות הוא לבעל שלא יתחייב בשאר וכסות עד שיתברר הדבר וכההיא דאמר בר"פ שום היתומים דנפרעין מן היתומים כתובת אשה משום פסידא דמזונות כיע"ש משא"כ גבי לקוחו' דלדידהו ליכ' שום פסידא בערעור דידהו כי חיישי' למזוייף ולהכי נקטו בירוש' ערעור דלקוחות דוקא ודוק:
גם מה שהוקשה לו עוד להרב איך כתב הרא"ש דלגבי יתומים חיישי' למזוייף כיון דלגבי דידהו קרינן בה לכשתנשאי לאחר כו' כדאיתא ביבמות כו' לא מצאתי מקום לדברי הרב בזה דפשיטא מילתא טובא דלא כתב הרא"ש דלגבי יתומים חיישי' למזוייף אלא לגבי בע"ח דעלמ' אבל לא לגבי גביית כתובה במביא גט ולא נתקיים בחותמיו דקאי ביה הרא"ש דהכא יתומים מאן דכר שמייהו דהא במביא גט קאמר ובעלה חי וכמו שהכריח הרשב"א בתשו' הנ"ל ואי בעלה מת מה נפשך היא גובה כתובתה דאי הגט מזוייף הרי היא אלמנה וגובה כתובתה מהיתומים ואם אינו מזוייף גובה כתובתה משום גרושה ואין כאן דין יתומים באופן שדברי הרב נ"מ בזה לע"ד צ"ע:
זאת תורת העולה דלדעת כל הראשונים הרי"ף והרא"ש והרמב"ן בפ' ג"פ ורבינו כאן בפרקין ובעל העיטור בדס"א ע"א והרב התרומות בריש שער ט"ו שכתבו ההג"מ בפי"ג מה' אלו ופ"א מה' ת"ת והסמ"ג ורבינו האיי בס' השערים והרשב"א בתשו' הביאה מרן ב"י בסימן קס"ו ותולדות אדם סי' שנ"ט ועוד בתשו' אחרת הביאה מרן בס"ס של"ה וה