שורש מצות הלואה לעניי ישראל מ"ע
להלוות לעניי ישראל שנאמר אם כסף כו' יכול רשות כו' ת"ל והעבט תעביטנו כו'. כתב הרב לח"מ ז"ל וז"ל בהאי קרא לדידיה לא סגי דהו"א דקרא התם מיירי בעני שהוצרך לשאול לו לכך הוצרך להביא אם כסף תלוה את עמי כו' יע"ש:
ולעד"ן דמשום דהאי קרא דאם כסף ילפינן דמצוה להקדים הלואת ישראל בחינם להלואת גוי ברבית כמ"ש רבינו לקמן בפ"ה הל' ז' לכך הביא קרא דאם כסף. מיהו בעיקר דברי המכילתא הלזו דיליף מההי' דהעבט תעביטנו לקרא דאם כסף דחובה הוא ולא רשות ק"ל מההיא דפרק מציאת האשה דס"ד ע"ב דדרשינן קרא דהעבט תעביטנו בעני שאין לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנין לו לשום הלואה וכ"כ רבינו בפ"ז מה' מתנות עניים ד"ט וז"ל עני שאינו רוצה ליקח מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה וכ"כ בספר החינוך בפ' ראה וז"ל ואמרו ז"ל שעני שאינו רוצה ליקח מערימין ונותנין לו לשם הלואה ואח"ך אין שואלין אותה ממנו יע"ש וא"כ אכתי איכא למימר דקרא דאם כסף רשות הוא להלוות כדי ליפרע וקרא דהעבט במלוה שלא ליפרע שפותחי' לו לשום הלואה כדי שיקח מתנה בעלמא ולא ליפרע ממנו ואפשר דפשטיה דקרא דהעב' תעביטנו מיירי בהלואה גמורה ע"מ ליפרע ממנו אלא דרבנן הוא דאסמכו' אהאי קרא דעני שאינו רוצ' להתפרנס שמערימין עליו לתת לו לשום הלואה מיהו מההיא דפריך התם בפרק מציאת האשה ורבנן האי תעביטנו מאי עבדי ליה ומשני דברה תורה כלשון בני אדם משמע דדרשא גמורה היא ולא אסמכתא בעלמא כמבואר ולולי שרבינו ז"ל הביא המכילתא הלזו והביא ההיא דפרק מציאת האשה היינו יכולין לומר דהמכילתא הלזו פליג אההיא דרשא דפרק האשה אבל לרבינו ז"ל קשה. ואולי דמשמע ליה לרבינו ז"ל דאע"פ שהמכילתא פליג אההיא דפרק מציאת האשה וס"ל דקרא דהעבט תעביטנו בהלואה גמורה על מנת ליפרע ממנו קמיירי מ"מ סבירא ליה דמדרבנן מיהא איכא מצוה לפתוח לו לעני לשם הלואה כשאינו רוצה להתפרנס מן הצדקה ומשום הכי לא הביא רבינו ז"ל בהלכות מתנות עניים קרא דהעבט תעביטנו ודוק. ועיין במ"ש רש"י בפי' התורה בסוף פרשת יתרו בפ' ואם מזבח אבנים ועיין עוד בפ' ויקרא בפסוק ואם תקריב מנחת בכורים וכמ"ש הרא"ם שם שדברי רש"י הם דלא כר"י ודלא כר"ש שדרשו בתורת כהנים מילת ואם תקריב שהוא ככל אם שבתורה יע"ש ואין זה מן הקושי דהא לפי דברי המכילתא הלזו לאו ככל אם שבתורה הוא אלא חובה הוא:
ודע שמדברי רבינו שכתב מ"ע להלוות לעניי ישראל וכלשון הזה כתב גם בס' המצות ובמנין המצות שבפתיחתו מבואר דליכא מצוה אלא דוקא לעניים הצריכים למזונות אבל להלוות לחבירו עשיר לצורך דבר אחר כגון להתעסק בסחורה ויש לו די מחסורו כדי להתפרנס והוא רוצה להלוות כדי להשתכר יותר אין כאן מצוה וכ"כ הרב החינוך בפרשת משפטים במצות אם כסף תלוה ובפ' ראה בפ' והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו הביא דרשת רז"ל שדרשו די מחסורו אתה מצווה לתת לו ואי אתה מצווה להעשירו יע"ש ואם הדבר כן קשה מאותה שדרשו בפרק איזהו נשך דע"א ע"א בפסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עני ועשיר עני קודם ואם איתא דבעשיר ליכא מצוה להלוותו פשיטא דעני קודם : הן אמת שרבינו השמיט הך דרשא ולא הביא לקמן בפ"ה ד"ז אלא אידך דרשא עמי וגוי עמי קודם יע"ש ואפשר דמשמע ליה לרבינו דעני ועשיר עני קודם לאו דוקא לענין קדימ' אלא הא קמ"ל קרא דבעני דוקא איכא מצות הלואה אבל לא בעשיר ואגב דבעמי וגוי ואידך דעניי עירך ועניי עיר אחרת דנקט לשון קדימה נקט נמי בעשיר ועני לשון קדימה אבל קושטא הוא דבעשיר ליכא מצות הלואה כלל אפילו בדליכא עני לפניו וכיון דכבר השמיענו בפרקי' דהמצוה של הלואה אינה אלא בעניי ישראל לא הוצרך להביא ההיא דעני ועשיר עני קודם כמובן:
ועוד אפשר לומר דעשיר דקאמר תלמודא לאו בעשיר שלוה להשתכר קאמר אלא בעשיר שיש לו נכסים ואם ימכור נכסיו כדי להתפרנס יהיה לו הפסד גדול ולכן הוצרך ללות לשעה כדי להתפרנס וכשיוכל למכור נכסיו בלתי הפסד גדול ימכור ויפרע דכל כי האי עני נמי מיקרי כדאיתא בפ"ק דבב"ק ד"ז ובי"ד סי' רנ"ג ס"ג ועל זה נאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך כו' ובעשיר כזה אף רבינו מודה דאיכא מ"ע להלוות לו כיון דעיקר הלואתו הוא כדי להתפרנס ולא להשתכר יותר ממה שיש לו ובעשיר זה שיש לו נכסים ועני שאין לו כלל הוא דאצטריך קרא לומר דעני קודם ועיין בס' מגילת אסתר בסוף שורש הששי מ"ש על דברי הרב כתר תורה יע"ש אלא דלפ"ז לא ידעתי למה השמיט רבינו דבר זה ולא ביאר לנו דעשיר כזה ועני עני קודם וצ"ע:
ואחר כתבי מצאתי להרא"ש בתשו' כלל ץ' סי' י"א שכתב בתוך התשו' וז"ל ומה שכתבתה בשם הר"מ דהמלוה לסחורה לא הוי ש"ש הא ליתא דכל סחורה צורך פרנסה היא ואיכא מצוה בהלואה עכ"ל כנר' שדעת השואל היא כמ"ש לדעת רבינו דליכא מצוה להלוות כי אם לעני דוקא ומש"ה קאמר השואל דלא הוי ש"ש במלוה לעשיר על המשכון כיון דליכא השתא הנאת פרוטה דרב יוסף בשעת הלואה דהא ליכא מצוה לומר העוסק במצוה פטור מן המצוה:
ומ"מ עדיין אני נבוך במה שדקדקנו מדברי רבינו והרב החינוך דליכא מ"ע דהלואה אלא במלוה לחבירו לצורך פרנסתו אבל לא במלוה לו כדי להשתכר יותר מכדי פרנסתו דליכא מ"ע דאם הדבר כן א"כ לא נאמר מקרא זה דאם כסף תלוה את עמי אלא במי שלוה לצורך פרנסתו דוקא אבל לא בעשיר מופלג ולוה מעות כדי להשתכר יותר וא"כ סיפיה דקרא נמי דכתיב לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך איכא למימר דדוקא הלוה לצורך מזונות הוא דקמזהר רחמנא לסופר ולעדים שלא יתעסקו בדבר זה אבל לא בעשיר האמור דלא דיבר הכתוב בו וזו לא שמענו לשום אחד מהפוסקים והדבר צא"ת ועיין להסמ"ע בר"ס צ"ז דכתב דמדכתיב עני סתם שמעינן דאיכא מ"ע להלוות לעשיר הצריך לפי שעה ועיין למרן החביב בה' רבית סי' ק"ס הגה"ט אות ג' באורך ודוק:
ודע שרש"י בפ' משפטים הביא דרשת רז"ל דעמי וגוי עמי קודם והקשה הרא"ם דלמה לי קרא להכי דתיפוק לי מנבלה שכתוב בה לגר אשר בשעריך תתננה כו' ודרשו בפ' כל שעה בדכ"א ובפ' כל הבשר דקי"ד דנתינ' לגר קודם למכירה דגוי וא"כ כ"ש ישראל וגוי דישראל קודם והצריכה עיון יע"ש ועיין להרב מגילת אסתר בשורש הששי ואשתמיט מיניה דמורינו הרב בס' עץ החיים ועיין בס' אור יקרות בקונט' אחרון סי' נ"ד יע"ש ובמגילת ספר לאוין קצ"ג דצ"ו ע"ד:
ולע"ד עמי דגוי דנקט תלמודא ודאי דלאו בגוי גמור עובד ע"ז הוא אלא אפי' בגר תושב שאינו עובד ע"ז שאנו מצווין להחיותו כדנפ"ל מקרא דגר ותושב וחי עמך קאמר דעמי קודם משום דגר תושב לא מיקרי עמי ואפי' שאנו מצווין להחיותו מ"מ מותר להלוותו ברבית כדאיתא התם דע"ב מי כתב אל תקח מאתם מאתו כתיב וכ"כ רבינו לקמן רפ"ה וכיון שכן לא מצינן למילף מההיא דנבלה להך דרבית דגבי רבית איצטריך קרא למימר דאפי' בגר תושב שאתה מצווה להחיותו אפ"ה עמי קודם ואפי' דבגר תושב אתה מלוהו ברבית ולישראל בחנם אפ"ה ישראל קודם וזה נכון וברור לע"ד ועיין בתשו' מוהרמ"א סי' יו"ד ד"ה היסוד הגדול ה"ג ודוק בדבריו שלמד דאפי' גוי מוזיל גביה אפ"ה עמי קודם ועיין בטור ח"מ סי' קע"ה סעיף ס' מ"ש בשם הגאונים והרא"ש ודברי הרא"ש שם הם היפך דברי הר"מ איסרלאס ודוק ובמ"ש עוד רבינו והתור' הקפידה כו' שנאמר ורעה עינך כו' עיין להלח"מ ובס' בני דוד יע"ש:
שורשי הים על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה
א׳:א׳
א
טוען מידע...