נטל
את הלולב מברך על נטילת לולב אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול. וכתב הראב"ד בהשגותיו שלדבריו אם לבש אדם ציצית או תפילין ולא בירך כשיזכור ויברך בעל ואינו כן דשאני לולב דמדאגבהיה נפטר ממנו כל היום משא"כ ציצית ותפילין. ומרן כ"מ כתב דדעת רבינו דלא שנא דאין בזה הכרע ובמ"ע הפליג דעת הראב"ד לדברים אחרים עכ"ל. והוא תימא שהרי רבינו ז"ל בפרק זה הלכה ה' כתב בהדייא כדברי הראב"ד וז"ל העושה מצוה ולא בירך גם מצוה שעשייתה קיימת מברך אחר העשיה כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה חוזר ומברך אחר שנתעטף אקב"ו להתעטף בציצית וכן להניח תפילין הרי שכתב בהדייא דאפי' בא לברך אחר שלבש ונתעטף נוסח הברכה היא בלמ"ד ולא בעל והיותר תימה מ"ש שהרב מ"ע הפליג דעת הראב"ד לדעת אחרת. והנה היא היא תמיהת הרב מ"ע ז"ל כמבואר בדבריו ואיך הפליג כוונת הראב"ד לדעת אחרת ונראה דמשמע להו להראב"ד ומרן כ"מ דדברי רבינו בהלכ' ה' אינו הכרח לו' דס"ל גבי ציצית ותפילין דנוסח הברכה היא בלמ"ד דוקא דכיון דאכתי לא קאי רבי' בהכי לחלק בנוסח הברכות בלמ"ד לעל לא דק בלשונו וראיה לדבר שבהל' יו"ד כתב אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב"ו לעשות כו' וכתב שם מרן דאינו מבחין עתה בין מברך בלמ"ד למברך בעל אבל אם היה דעתו לחלק בין ציצית ותפילין ללולב היה כותבו בדין זה ומדסתם וכתב מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשיה משמ' דלא מחלק בהכי ודוק. ועיין בתשו' הרדב"ז בח"ב סימן קנ"ט דס"א ע"ב.
וראיתי להכלבו בהלכות לולב שהוק' לו בדברי רבינו דלמה זה תקנו חכמים לברך על הלולב אחר שיטלנו ולברך בעל ולמה לא תקנו שיברך קודם נטילתו ולברך בלמ"ד והשיב מפני שחששו חכמים שמא יבא לברך ברכה לבטלה שאם יבא אחר ויטלנו לעצמו ונמצא מברך ברכה לבטלה עכ"ל ולא ידענא מאי קאמר שהרי בהדייא כתב רבינו בפ"ח מה' לולב שצריך לברך ברכת הלולב קודם שיטלנו בידו ומה ששנינו בברייתא נטל את הלולב מברך בעל היינו אם עבר בדיעבד ונטלו אבל לכתחילה צריך לברך קודם נטילתו גם במה שתירץ שחששו חכמים שמא יבא אחר ויטלנו ונמצא מברך ברכה לבטלה כו' ק"ל דלמה זה לא חששו ג"כ במילה ושופר ושחיטה לקלקולא ויתקנו שיברך אחר העשיה בעל ובהדייא אמרי' בשמעתי' שלא חשו חכמים לקלקולא. ומיהו לזה י"ל דס"ל כמ"ש התוס' בשמעתי' דלולב אע"ג דמדאגבהיה נפק בי' מ"מ עובר לעשייתו מקרי דאכתי מחייב בנענועי' דרבנן אלא דאכתי ק"ל להכלבו למה לא יברך קודם נטילתו ושני שפיר משום שחששו חכמים שמא יבא לברך ברכה לבטלה משא"כ בשאר המצות שאם יברך אחר העשיה לא נשאר לו עוד מה לעשות לא חשו לקלקולא. עוד כת' שם דאין לומר דיטלנו בידו ויברך דהא מצוות אין צ"כ ומה שיש לעמוד בדבריו הללו שדבריו סותרים למ"ש הוא גופיה בהלכות ר"ה גבי שופר דדוק' במצוה דאית בה הנאה הוא דקי"ל דמצוות אינן צריכות כונה ולא בשאר מצוות דלית בהו הנאה וכיון דלולב לית ביה הנאה איך כת' דמיד שיטלנו בידו יצא י"ח דהא מצוות אינן צריכות כונה שזה היפך מ"ש גבי שופר כבר עמדתי על דבריו רפ"ב מהלכות ק"ש בשורש מצוות צריכות כוונה יע"ש.