Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 2:6

שורש דין כ"ג אם עובד כשהוא אונן אבל כ"ג עובד כשהוא אונן וכו'. וכתב הרב מ"ל ז"ל וז"ל מפשט דברי רבינו נרא' דאף כ"ג אינו מתחיל בעבוד' וכו' הן אמת שראיתי להתוספות שכתבו דלכאורה משמע היה עומד ומקריב אע"פ שלא התחיל בעבודה עדיין אלא עבודה בידו וכו' ואפשר להעמיס פירוש זה בדברי רבינו וכו' עוד אני מסתפק וכו' ונראה דאליבא דכ"ע וכו' אך אעיקרא דדינא מ"ש נראה דליתא וכו' ע"כ עיין בתשובת הרב בית יעקב חא"ח סי"ז דמפשט פשיטא ליה בדעת רבינו דאם לא התחיל עדיין לא יעבוד ומינה למד הרב דאונן שהיה מתפלל כבר לא יפסוק אלא שדחה לזה דאפשר שאני כ"ג לר"י מדאורייתא הוא דלא יתחיל מגזרת הכתוב דכתיב ומן המקדש לא יצא דמשמע שאם היה כבר במקדש עובד לא יצא אבל לכתחילה לא יתחיל אבל לענין תפלה שהוא מדרבנן אפשר דאף אם כבר התחיל יפסיק וזה שלא כדברי הרב מ"ל שם שהכריח שמה שאין כ"ג מתחיל הוא מדרבנן דמדאורייתא אף להתחיל מתחיל וגם דברי הרב הנז' הוא היפך מסקנת הרב מ"ל דמסיק דלדעת ר' אף להתחיל יכול להתחיל ושרי אפילו מדרבנן.
ואולם בעיקר ההכרח אשר הכריח הרב מ"ל דלרבי יאודה אית ליה דאף אם לא היה עסוק עובר מדין תורה דאלת"ה ת"ל היכי קאמר אף אשה אחרת מתקנים לו שמא תמות אשתו ואי תמות היכי עבד עבודה ואם איסור התחלת עבודה הוא מדין תורה אין לחלק ביום הצום לשאר ימים וכמבואר עכ"ל אין זה הכרח לע"ד דשפיר איכא למימר דלר"י ליכא איסורא להתחיל כי אם מדרבנן וביום הצום שהוא י"ט לא חששו רבנן והתירו לו וה"ט כדאמרינן בסוף אותה סוגייא דפ"ק דיומא דכיון שהוא מגרש לה ליכא אנינות וליכא אלא איסורא דטירדא ואיסור זה אינו אלא מדרבנן גזירה שמא יאכל וביום הצום דכ"ע לא אכלי לא גזרו כדאיתא התם וכ"ש לפי מ"ש התוספות ישינים שם דמשום טירדא לא אסיר להקריב אף מדרבנן גזירה שמא יאכל דאף מי שטבעה ספינתו בים לא יקריב אלא עיקר הגזירה היא שמא יאכל ביום הכפורים על ידי טירדתו יע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ליומא בשם התוספות יע"ש ועיין להרב מ"ל שם בפ"ג מהלכות אבל דיו"ד ד"ה הן אמת ולקמן ד"ה והיה נ"ל דכהן שגירש וכו' דנר' דאשתמי' מיניה דברי התוס' ישני' והריטב"א הללו יע"ש.
עוד כתב הרב מ"ל וז"ל והיה נ"ל דכהן שגירש את אשתו שילך למקום פ' ומתה אשתו קוד' שיקיים התנאי אף שחל עליו אנינות מ"מ אם הלך אח"כ וקיים תנאו שנמצא שהיא מגורשת למפרע משעה ראשונה דאין כאן אנינות כלל ומותר לאכול בקדשים ולעבוד הן אמת שראיתי בפ"ק דיומא דאמרינן וכה"ג מי חיילא עליה אנינו' והא מיגרשא וכו' ויש לתמוה שאם כדבריו כי קאמר התם תלמודא בפ"ק דיומא די"ג ע"ב כי פריך ודילמא מייתא חבירתה בפלגא דעבודה וכו' אלא דלחדא אמר לה וכו' מאי איכא למימר דילמא מייתא חבירתא בפלגא דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעייא למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי ליה גיטא דהא גיטא למפרע ע"כ. ולפי דברי הרב עדיפא מינה הו"ל למימר דאפילו אי מתה עייל לבית הכנסת ולמפרע הוייא מגורשת אלא ודאי דכל כי האי גוונא שכבר מתה לא מהני מאי דעייל לבית הכנסת דהשתא מיהא הו"ל גט לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה.
איברא דהיא גופה קשייא דבמאי עסקי' אי בשגרש' ואמר לה הרי את מגורש' מעכשיו ע"מ שאכנס לבית הכנסת א"כ שפיר מצי לקייומי אף לאחר מיתת אשתו דאין כאן משום גט לאחר מית' כדאמרי' בס"פ מי שאחזו גבי הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט ופרש"י דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י"ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן ואמרינן התם דר"י נשיאה התירה לינשא דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו כלומר דמאחר שכתוב זמן בתוך השטר הו"ל כאלו אמר מעכשיו יע"ש. ועיין בטור ומרן ב"י ז"ל בא"ה בסימן קמ"ד דאיכא פלוגתא ביני רבוותא אי הלכה כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו יע"ש. מבואר יוצא דהיכא דאמר מעכשיו לכ"ע אפילו קיים התנאי לאחר שמת אין כאן משום אין גט לאחר מיתה. גם אי מיירי הש"ס באומר ע"מ איפליגו ר"ה ורב יאודה התם אי אומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי או לא ונ"מ להיכא שמת או נאבד הגט כיע"ש. ועיין בטור ומרן ב"י ז"ל בא"ה סימן קמ"ג יע"ש ואי מיירי הש"ס באומר אם אכנס לבית הכנסת דאין כאן גט מעכשיו ולהכי הוצרך לתרוצי דכי חזי לה דבעייא מימת וכו' קשה דאמאי לא משני דהתנאי היה בע"מ ולהכי אפילו קיים התנאי לאחר מיתה הוייא מגורשת למפרע מיהו לזה י"ל דעדפא מינה קמשני מיהו על הרב מ"ל ז"ל אני תמיה אמאי לא נרגש מסוגייא זו דיומא דלכאורה משמע דלא מהני גט כזה מדקאמר דכי חזי לה בעייא מימת וכו' והיה לו לתרץ דעדיפא מינה קאמר ודוק.