Shir HaShirim Rabbah 3:9

אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַר קְרָיָה בַּמִּשְׁכָּן, אַפִּרְיוֹן, זֶה מִשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת קְטַנָּה עַד שֶׁלֹא הִגְדִּילָה וּבָאת לִידֵי סִימָנִים, הָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ בַּשּׁוּק וּמְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּמָבוּי וּבְחָצֵר, כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה וּבָאת לִידֵי סִימָנִין, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵין שִׁבְחָהּ שֶׁל בִּתִּי שֶׁאֱהֵא מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לָהּ פַּפִּילְיוֹן, וּכְשֶׁאֶהֱיֶה צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהּ אֲדַבֵּר עִמָּהּ מִתּוֹךְ הַפַּפִּילְיוֹן. כָּךְ כְּתִיב (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. בְּמִצְרַיִם רָאוּ אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כג): וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם. בַּיָּם רָאוּ אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, לא): וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, וְהָיוּ הָעוֹלְלִים מַרְאִים אוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעָן וְאוֹמְרִים (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. בְּסִינַי רָאוּ אוֹתוֹ פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): ה' מִסִּינַי בָּא וגו'. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, נַעֲשׂוּ לוֹ אֻמָּה שְׁלֵמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין שִׁבְחָן שֶׁל בָּנַי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּם בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא יַעֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן, וּכְשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם מִתּוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, טו): וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. “King Solomon made himself a palanquin of the timber of Lebanon” (Song of Songs 3:9).
“Made himself a palanquin,” Rabbi Azarya in the name of Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon interpreted the verse regarding the Tabernacle. “Palanquin,” this is the Tabernacle. Rabbi Yehuda ben Rabbi Ilai said: [This is analogous] to a king who had a young daughter. Until she matured and signs of puberty appeared, he would see her in the street and speak with her in public, in an alleyway, and in a courtyard. Once she grew and signs of puberty appeared, the king said: ‘It is not befitting my daughter’s honor to speak with me in public; make her a partition, and when I need to speak with her I will speak with her from behind the partition.’ So it is written: “Because Israel is a lad and I loved him,” (Hosea 11:1). In Egypt, they saw Him in public, as it is stated: “The Lord will pass to smite Egypt” (Exodus 12:23). At the sea they saw Him in public, as it is stated: “Israel saw the great power” (Exodus 14:31), and the toddlers would point to Him with their fingers and say: “This is my God and I will exalt Him” (Exodus 15:2). At Sinai they saw Him face to face, as it is stated: “The Lord came from Sinai…” (Deuteronomy 33:2). When Israel stood at Mount Sinai, received the Torah, and said: “Everything that God spoke we will perform and we will heed” (Exodus 24:7), they became His complete nation. The Holy One blessed be He said: ‘It is not befitting the honor of My children that I will speak to them in public; rather, let them craft a Tabernacle for Me and when I need to speak with them, I will speak with them from within the Tabernacle.’ That is what is written: “When Moses went into the Tent of Meeting to speak with Him” (Numbers 7:89). “King Solomon [Shlomo] made,” the King [of Whom it may be said] that peace [shalom] is His; “of the timber of Lebanon,” just as it says: “You shall make the planks for the Tabernacle of acacia wood, standing” (Exodus 26:15).