פשוט פרק כל הבשר דף קד דהנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר בראש ברגלים בקנה ובלב ובקרבים ובבשר העופות ואפילו בבשר דגים משום דמימלך עלייהו שליח ואינו מותר אלא בבשר חגבים והמפרשים כתבו בשם מיימ' פ"ט מהל' נדרים שבשר דגים אינו בכלל בשר סתם בכל מקום אלא במקום שהשליח נמלך עליו והסכימו דכ"ש הוא בודאי שהנדרים תלויין בלשון בני אדם לפי המקום ותנא דקאמר דהוי בכלל בשר סתם במקומו היה השליח נמלך עליו אבל במקום שאין השליח נמלך עליו לא הוי בכלל בשר סתם גם כתב מיי' דבשר עוף הוי בכל מקום בכלל בשר ותמה עליו הר"ן פרק הנודר מן הירק ונראה דאין זו תמיהה דמשום הכי כתב מיי' דבשר עוף הוי בכל מקום בכלל בשר משום דקים ליה דבכל דוכתא מימלך עליה שליח ואם נדר מן הבשר בזמן שהדגים רעים לו כגון בימי הקזה או בזמן דכייבין ליה עיניו אז אין הדגים בכלל בשר שבלאו הכי לא היה אוכל אותם ולא הוצרך לידור מהם וכן נמי אם נראים הדברי' שלא נדר אלא מבשר בהמה מותר בשאר מיני בשר. והנודר מן הבשר מותר בחגבים בכל מקום דלא מימלך עלייהו שליח בשום מקום ומן התימה על מיי' שבפי' המשניות פ' הנודר מן הירק פסק דלא כר"ע וס"ל דלא אמר כל מידי דמימלך עלויה שליח מיניה הוא. ופירש המשנה ריש פ' כל הבשר (ה"נ) פסק כר"ע דכל מידי דממליך עליה שליח מיניה הוא:
דמי שקבל עליו להתענות מ' ימים רצופים ואירע בהן מתעניות שחייבו תכמים לעשותם או מי שהתענה בשבת תענית חלום דצריך למיתב תענית לתעניתו ואירע שיום הבא אחר שבת הוא יום תענית בלאו הכי צ"ע אי מהני ההיא תענית בשביל תענית שיש לו לעשות או לא הואיל ומתענה בלאו הכי ונ"ל שתענית שלאחר השבת מהני ולא צריך תענית אחר וראיה מההיא דאמרי' פ"ב דנזיר דף י"ג הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ונולד לו בן מניח את שלו ומונה של בנו ואח"כ ישלים את שלו ע"כ ועוד תנן שם דף ט"ו הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום ע"כ ופירשו התוס' בדף יג בד"ה הריני נזיר וכו' דלא הפסיד כלום דקאמר מתני' שאם התחיל למנות נזירות דנפשיה ק' יום ונולד לו בן עד שבעים ויום שבעים נמי בכלל לא הפסיד כלום אחרי של' יום של בנו מובלעים תוך ק' יום שלו עולין לנזירות דבנו וגם לק' יום דנפשיה וכו' וה"ה כי אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל למנות את שלו אם נולד לו הבן למניינו ביום א' דאותן ל' יום עולין הן לבנו ולעצמו כיון דשל בנו מיבלע בשל עצמו דאידי ואידי נ' יום ע"כ הרי לפנינו להדיא דמי שיש עליו ב' נזירות אם האחד מובלע בשל חבירו מנין אחד עולה לשניהם ואע"פ שבלאו הכי היה לו למנות אותן הימים בשביל נזירות אחר מ"מ מנין א' עולה לשניהם כל עוד שהם מובלעין זה בזה וה"ה בנדון זה דעולין לו ואינו חייב לו תשלומין בשביל אותן התעניות אע"פ דבלאו הכי היה מתענה. ומיהו אם לא היו מובלעין ממש בתוך נדרו נראה דלא סלקא ליה כלל כגון שנדר בט"ו באב להתענות מ' יום רצופים וכשכבר רגיל הוא בכל שנים להתענות י' ימי תשובה שנמצא שנדרו משלים בתוך יו"ד ימי תשובה שאין כל יו"ד ימי תשובה מובלעין בתוך נדרו ואינם מועילים כלום להשלים חשבון ימי נדרו אלא צריך להשלים אותם הימים אחר שיעברו ימי תשובה לפי פירוש התוס' שם שפירשו סיפא דמשנה דקאמר לאחר ע' סותר ע' כלומר אם נולד הבן לאחר ע' מעכשיו ליכא עד ק' שלשים שא"א להבליע כל הל' בתוך המאה אע"פ שקצתם נבלעים בק' אינן מועילין לכאן ולכאן אלא סותר המנין שמניח מנין הק' שלו ומונה השלשים של בנו שנזירות בנו קודם לשלו דהכי קבלו עליו לכשישלים נזירות בנו יחזיר וישלים את שלו הרי דכל עוד שאינן מובלעין לגמרי דלא מהני גם מה דנבלעין בשביל ב' הנדרים כך נ"ל הדברים לפי שטת ר"י ואע"ג דאיכא חילוק בין היכא שקיבל נזירות דבנו עליו תחלה ובין היכא שקבל עליו נזירותו תחלה כדאיתא התם וא"כ הכא שיום התענית דאורייתא הוא מקובל עליו קודם תענית נדרו היה קצת נראה לומר דאין ההבלעה מועלת מ"מ נראה דנדון זה דמי ממש לקבל עליו נזירות בנו תחלה ואח"כ שלו דכשהגיע נזירות בנו על כרחך חייל עליה ועולה לכאן ולכאן כיון שהן מובלעין זה בזה שהרי יום התענית דאורייתא או דרבנן הוא מקובל עליו מעולם דהיינו נזירות בנו ויום תענית דבטל עונג שבת אי דנדרו הוא בתר הכי והיינו נזירות שלו וכשמגיע יום תענית דאורייתא או דרבנן על כרחך צריך לעשותו שהוא קודם בקבלה להאי תענית דבטול עונג שבת ואפי' תימא דכהדדי נינהו שחלו עליו שניהם בפעם אחד עולה לכאן ולכאן כמו שכתבנו ועוד דהתם מצי להשלים נזירות דידיה קודם שיעשה של בנו ואינו חל עליו נזירות של בנו קודם לכן אבל הכא חייל עליו יום תענית דאוריי' או דרבנן בע"כ דהוי לעולם כאילו קבל עליו נזירות בנו ברישא והתחיל בנזירות דידיה דאתי נזירות דבנו שקדם וסותר נזירות דידיה ומועיל אם הוא מובלע בתוכו כך נראין הדברים לשיטת התוס' ועוד יש דרך אחרת ולא אאריך בזה ואין נראה שיהיה חילוק בין דיני נזירות התלוין בקבלת הדבר עליו ובין נדון זה שאינו תלוי בקבלה שהרי מי שמתו לו ב' קרובים שחייב להתאבל עליהם כתב המרדכי בפ' אלו מגלחין הוכחה וראיה מדין זה שכתב שהיה מעשה בהרר"י מטרוי"ש שהיה אבל ובתוך ג' ימים מת לו מת אחר והשלים ז' ימים למת ראשון וחזר ומנה ז' ימים אחרים לאחרון והביא המרדכי ראיה לדבריו מהא דנזיר שכתבנו ובסוף דבריו כתב דה"ה לאבלות שאם מתו לו ב' מתים ביום אחד אע"פ דבלאו מיתת השני צריך להתאבל ז' ימים על הראשון מ"מ כיון שז' ימים מובלעים כולם אבלות אחד לשניהם אבל אם לא מתו ביום אחד שז' ימי אבלות השני אינן מובלעים בז' ימי אבלות מהראשון אז צריך להשלים ימי אבלות הראשון וחוזר ומונה ז' ימי אבלות הב' ואע"ג דאיהו כתב ששמע שאע"פ שאין ז' ימי אבלות השני מובלעים לגמרי בז' ימי אבלות הראשון שעולין מה שנבלעו לאבלות השני ואין למנות ז' כי אם מיום מיתת הב' לאו משום דאין זה ראיה אלא מטעם אחרינא כמו שכתב שם ומ"מ יש ליטול מענין נזיר לדברים אחרים ונ"ל דכ"ש הוא שאם אפי' בדבר שקבל עליו לעשותו פעמים דאיכא למימר שאם לא היה חפץ לעשותו שתי פעמים למה קבלו עליו כך ואפ"ה מפרשינן דבריו בענין שאם הן נבלעין זה בזה שא' מועיל לשנים כ"ש היכא שלא קבל עליו כלום דמהני ולא מבעיא למ"ד דתענית שעושה בשביל שהתענה ביום שבת צריך לעשותו ביום אחד דוקא משום דאיתא במדרש משלי אמר רב ליתיב תעניתא באחד בשבת דודאי כיון דע"כ צריך לעשותו בא' בשבת מועיל לו אע"ג דבלאו הכי היה מתענה אלא אפי' למ"ד דלאו דוקא בא' בשבת חייב להתענות דגם ביום אחר יכול להתענות אפ"ה אם אירע שביום אחד בשבת הוא תענית בלאו הכי נראה שמועיל לו גם בשביל תענית זה ויצא ידי חיוב דרבנן שחייבוהו למיתב תענית לתעניתא ולא אמרי' כיון שיכול להתענות ביום אחר בשביל ביטול עונג שבת לא יועיל זה התענית דאי אמרת כן גבי נזיר שקבל עליו ב' נזירות שיכול לעשותה זה אחר זה וכן גבי אבל כשמתו לו ב' מתים שיכול לעשות ז' ימי אבלות ב' פעמים למה אמרו שיועיל לו שבעת ימי לשני המתים וכן נזירות אחד לב' הקבלות אלא ודאי ל"ש אלא שיש קצת להסתפק בדבר אם הועיל לו לצאת ידי כפרה או לא. ומיהו אם לא היה זה התענית מחוייב בו ביום ראשון אלא ביום אחר וזה אינו חפץ להתענות ביום ראשון בשביל כפרת חלול שבת אלא שחפץ להמתין להתענות ביום שיבא גם התענית שמחויב בו בלאו הכי ומתכוין לצאת ידי שניהם בתענית א' אינו נ"ל שיכול לעשות כן דדוקא ביום אחד מהני כיון דאליבא דכ"ע יש לו להתענות בשביל ביטול עונג שבת ביום אחד אם הוא חזק ובריא וכיון דכן הדין עליו מוטל להתענות באותו יום לכפרת חלול שבת מהני אבל המתכוין לכתחלה לעשות כן זה ודאי אינו מועיל דכיון שלא התענה ביום ראשון שהיה לו להתענות מצינו א"ל מה ראית להתענות ביום זה שיש בו גם תענית אחר וכן תמצא גבי מי שקבל עליו ב' נזירות שאמרנו שאם הא' מובלע בחבירו שמועיל שלא אמרו חכמים להתחיל שניהם ביום אחד ושיועיל נזירות אחד לב' לכתחלה אלא דוקא היכא שהתחיל נזירות אחד ואירע ממילא שלאחר שהתחיל הנזירות הא' בא עליו נזירות הב' כגון ביום ראשון שהתחיל הנזירות שלו נולד לו בן או ביום ע"א שהתחיל נזירותו נולד לו בן אז נזירות אחד לב' אבל אם קבל עליו נזירות אחד בעדו ונולד הבן קודם שהתחיל שום נזירות ואומר אעשה נזירות בני ונזירותי יחד ואבל עם זה בזה לא מצינו שיועיל בכה"ג דאלת"ה אלא שיועיל א"כ מי שקבל עליו להתענות מ' יום ועוד מ' יום יתענה פעם אחד מ' יום לכתחלה למה קבל עליו ב' פעמים מ' יום תעניתא אבל היכא דממילא אירע תעניות אחרים באותם המ' יום אחר שהתחיל לעשות קבלתו שצריך להניח את נדרו ולעשות אותם התעניות אז ודאי אם הם מובלעין בתוכו מועילין גם לקבלתו כמו שכתבנו לעיל ל"ש אם הימים מהתענית שיארעו בימי קבלה תעניותיו הם תעניות דאורייתא או דרבנן ל"ש אם הם ימים שקבלה עליו בנדר אחר כגון יום שמת בו אביו או עשרת ימי תשובה וכיוצא בזה כמו שכתבנו לעיל דאע"פ שגם אלו התעניות הם ימים שקבל עליו בנדר אחר מ"מ מועילין גם בזה הנדר ולא אמרי' א"כ למה לא היה כן בשעת נדרו ולמה קבל עליו ב' נדרים לפי שאנו אומדין דעתו שהיה כך שאם לא יארע בתוך מ' יום שום תענית מהנדר אחר שקבל שחפץ לעשות מ' יום אחרים ואח"כ לעשות הנדר האחר אבל מ"מ אם יארע שבתוך מ' יום יהיו מובלעין גם ימי הנדר האחר דעתו שיועיל לו כמו שכתבו התוס' גם שם בנזיר דף י"ג בדבור המתחיל או דלמא וכו' ואם הדברים כן הדבר תלוי בדעתו של אדם ובקבלתו דממילא אתי וכמעט בע"כ דודאי מועיל והיינו האי דאבילות והיינו נדון דידן וכן תמצא שאם יארע ט' באב שגם הוא יום אבלות בתוך שבעה ימי אבלות שאין אומרים דאותו יום לא מהני לזה ולזה אע"ג דבלאו הכי היה מתאבל אלא מועיל לשניהם והוא הדין הכא: