כתבו הגאונים מת המלוה והיורשים באין לגבות מיורשי הלוה מלוה על פה אם היא על אחת מאלו ג' דרכים או שהודה אביהם לפני מותו שיש לפלוני חוב זה עליו או שהיתה ההלואה לזמן ועדיין לא הגיע זמנה או שהיה נדוהו על שלא רצה לפרוע ומת בנידויו אז גובין מהן בלא שבועה אע"פ שמת לוה בחיי מלוה שהרי אביהם לא היה צריך לישבע ואם אינה על אחת מג' דרכים הללו אם טענו יורשי הלוה אבינו אמר לנו לויתי ופרעתי או שאמר שמא פרע אבינו אין יורשי המלוה גובין כלל אבל אם שותקין ואינן טוענין כלל נוטלין יורשי המלוה אפי' בלא שבועה לפי שאין טוענין ליורשי הלוה לחוב ליורשי המלוה והרמ"ה כתב אפי' לא טענו אנן טענינן להו והכי נמי מסתברא. כתב רב אלפס בתשובה אע"פ שיורשים נשבעין שבועת היסת ונוטלין ה"מ היורשים בעצמן אבל אם מתו היורשין שהיה להם לישבע שבועת היורשין אין היורשין שלהן נשבעין ונוטלין וכ"כ הרב ר' יהודה ברצלוני וכיוצא בזה השיב הראב"ד בתשובה היכא שמת מלוה בחיי הלוה שהיה להם לישבע שבועת יורשין וליטול ומת אחד מהם קודם שנשבע אין האחין גובין חלקו בשבועתן שמא להם לא צוה ולו צוה והם אינם יכולים לישבע שלא נפקד אחיהם המת מאביו לפי' נשבעין וגובין חלקם ומפסיד חלקו והרא"ש כתב ודבר תימה הוא נהי דאין אדם מוריש שבועה לבניו היינו שבועת ברי אבל גבי יורשין ויורשי יורשין כולה שבועת שמא היא ונשבעין שלא אמר זה מורישו ששטר זה פרוע וכ"כ בעל העיטור:
ואם יש בשטר נאמנות שהאמין לוה את המלוה ואת יורשיו עליו כתב הרא"ש ז"ל גובין חוב אביהם בלא שבועה כוון שהאמין גם יורשי המלוה עליו ואינם צריכים לישבע שלא פקדנו אבא דמשבועה זו פטרם אפילו היה היורש קטן כשמת אביו או אפי' נולד אחרי מות אביו כשהגדיל ישבע שבועת יורשין ונוטל ומיהו כשהיה קטן כשמת אביו אין צריך לישבע אלא שלא מצאתי אבל לא שלא פקדנו אבא ושלא אמר לי דלאו בר צואה הוא:
כתב הראב"ד בתשובה אם יש לקטן אפטרופא שמנהו אביו ומבקש חובותיו של קטן צריך לישבע שלא צוהו אבי יתומים ושלא מצא בין שטרותיו ששטר זה הוא פרוע ואם מנוהו ב"ד אין צריך לישבע שלא פקדנו אבי היתומים אלא שלא מצא וכו' ואין חוששין לומר אם יצטרך לישבע שמא ימנע מלהיות אפטרופא שלא ימנע בשביל זה שמצוה הוא עושה בשבועה זו כדי שלא יפסידו היתומים את חובם ואם יש לקטן אחים גדולים ואינן רוצין להמתין עד שיגדיל הקטן הם נשבעין שבועת יורשין וגובין את הכל שאין שבועה מוטלת על הקטן כלל כיון שיש לו אחים גדולים שהרי אין עליו מוטל לישבע שלא פקדנו אבא וכו' דלאו בר צואה הוא וגם שלא מצא וכו' אין עליו שהאחרים מצאו מה שמצאו ולא הוא לפיכך גובין הכל בשבועה ונותנים לקטן חלקו וכן אם מת הקטן זוכים כולם בחלקו ונשבעין היורשין ונוטלין חלקו וחלקם ואם אמר אחד מהיורשין לי צוה שהשטר פרוע ואחרים אומרים לא פקדנו רואים אם השטר יוצא מתחת יד זה שאומר שהוא פרוע הפסידו כולם שהוא נאמן במגו שאם היה רוצה היה שורפו ואם היה יוצא מתחת יד אחר הוא הפסיד חלקו והאחרים נשבעין שבועת היורשין ונוטלין חלקם שאינו נאמן להפסיד בהודאתו לאחרים והרא"ש היה אומר אפי' אם היה השטר בידו אינו נאמן להפסיד להם חלקם דכל שותפים של עסק אין כח ביד אחד להפסיד לחבירו כלום בהודאתו ולא אמרי' אי בעי קלתיה אלא גבי שליש שהשלישו שניהם בידו: