בתשובות ראובן שהפקיד אחד על יציאת קרקעותיו וקצץ עמו מאה דינר לשנה מחמת טרחו ולאחר זמן נמצא שלקח אותו שכיר מאתים עמד ראובן ותבע השכיר להחזיר לו המאה דינר הנותרין השיב השכיר מאתים קצצת לי ואין ראיה לא לזה ולא לזה תשובה אחר שאין עדים לא לזה ולא לזה כל שהכסף בידו ידו על העליונה ושכיר שתפש הוא נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר וגדולה מזו שנינו הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי אלא א' כל זמן שהטלית ביד אומן על בעל הבית להביא ראיה ואע"פ שאין האומן טוען כלום על גופו של טלית כ"ש כאן שטוען על מנה שבידו דה"ל כמנה יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי שהנתבע נשבע שבועת היסת ונפטר:
לדעת רבי' השכיר שעושה מלאכה אצל בעה"ב ואומר לא פרעתני אם יאמר לו בעה"ב פרעתיך כל שכרך או קצתו נשבע השכיר בנקיטת חפץ כעין של תורה ונוטל ובלבד שתהא הכפירה בשתי כסף וכן כתב הרמב"ם והראב"ד השיג עליו וכתב מה יעשה השכיר שהשכיר עצמו במעה ילך בפחי נפש ומסתברא כדברי הרמב"ם ועוד כתב מיי' אפי' אם השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל הראב"ד השיג עליו וכתוב ודאי אין משביעין לקטן אלא ישבע בעה"ב וראיתי בנוסחאות אפי' השוכר קטן השכיר נשבע ונוטל ודוקא ששכרו בעדים ותבעו קודם שעבר זמנו דהיינו שכיר יום כל הלילה שלאחריו ושכיר לילה כל היום שלאחריו אבל שכרו שלא בעדים נאמן לומר פרעתי בלא שבועה ופרי' דהיינו דוקא כשטוען פרעתיך כל שכרך דאז הויא נאמן במגו דלא שכרתיך ששתי הטענות שוות שיש בהן העזה אבל אם מודה מקצת ליכא מגו דלא אמרינן יהא נאמן במגו דאי בעי לומר לא שכרתיך מעולם דה"ל העזה הלכך אם טוען ברי שפרעו קצת נשבע השכיר ונוטל ואם טוען ספק נוטל השכיר בלא שבועה אבל מיימ' כתב שאין חלוק שכתב שכרו שלא בעדים נאמן לומר נתתי לך שכרך וישבע בעה"ב היסת שנתן או שבועת התורה כשמודה במקצת והכי מסתברא ואם יש עד א' ששכרו ובעה"ב אומר שפרעו כתב הרמ"ה שצריך לישבע שבועה דאורייתא והר"ר ישעיה כתב שהשכיר נשבע ונוטל ומיימ' כתב שעד א' אינו כלום ונשבע הבעל הבית היסת ונפטר ומסתברא כדברי הרמ"ה: