בהא דבעינן שתהא ההודאה ממין הטענה ואם לאו פטור כתב רש"י דהיינו טעמא טענו בחטין והודה בשעורין חשיב כאילו זה התובע הודה לו שאין לו עליו תביעת שעורין כלל הלכך פטור אף על השעורין וכתב מיי' פ"ט מהל' נזקי ממון מיהו (דוקא) [מדיוקא] ביש לתובע עדים על השעורין אע"פ שלא תבעו לא מחל לו על תביעה זו וחייב לשלם לו דמי שעורין ולאו דוקא עדים שמעידין בבירור על הדבר אלא אפי' אי אית ליה עדים שראו הדבר ואין יודעין לברר בטוב היאך אעפ"כ לא הפסיד תביעתו זאת כתב מגיד משנה שם באורך והרא"ש סוף פרק המניח מוכיח דאפי' איכא עדים על השעורין פטור דהודאתו כק' עדים דמי וכן כתב הטור ח"מ סי' פ"ח בשם בעל התרומות דאפי' אם יש לו עדים על השעורין פטור ומדברי הרמ"ה ז"ל שהביאו הרא"ש ז"ל דאמר דהטעם שפטור על השעורין הוא משום דמצי אמר משטה הייתי בך א"כ מיירי דליכא עדים דמשום הכי מצי אמר משטה הייתי בך והלכך פטור משעורין הא היכא דלא מצי אמר משטה הייתי בך יתחייב אע"פ שלא תבע ממנו ויהיה זה כדברי מיימ' ולדעת רש"י ותוספות שכתבו דפטור משום דכיון דלא תבע ליה שעורין מחל לו השעורים וא"כ לדידהו מי שיש לו כמה תביעות על חבירו ולא תבע ליה בדין אלא חד מחל לו על התביעות האחרות וכתב הרא"ש דלא נהירא ליה האי סברא דא"כ יתחייב האדם לטעון כל הטענות שיש לו על חבירו תמיד בבת אחת ומלתא דשכיחא היא שיהיו לאדם תביעות הרבה על חבירו ולא יתבע ממנו כי אם א' ובשביל כך למה יפסיד שאר התביעות ולמה נדון אותו כמוחל הלכך כתב הרא"ש דלא הוי פטור משעורין אא"כ א"ל זה הלויתיך חטין ביום פלוני בשעה פלוני וא' הלה לא כי אלא שעורים היו דאם איתא שהלוהו שניהם היה טוען שניהם כיון שבשעה א' הלוהו אלא ודאי הודה לו שלא הלוה לו שעורין. וא"כ כיון דהרא"ש ז"ל אינו פוטרו משעורין אלא מטעם דדיינינן בדאי יש לו עליו תביעה זו משמע הא אם יש עליו תביעה זו בודאי אע"פ שלא טענו לו לא מחל וא"כ היה לו בודאי תביעה דשעורין אע"פ שזה הודה לו בשעורין לא מצי להפטר נמי בטענה דמשטה הייתי בך ונמצא דפליג על הרמ"ה ז"ל שכתב דפטור הכא מדמי שעורין הוי משום דמצי אמר האיך משטה היית בך דאע"ג דהדין דין אמת דכל שהודה מעצמו דיכול לחזור בו כמו שכתב הרמ"ה דוקא היכא דליכא למימר שחבירו הטוען מודה לו כגון המודה מעצמו שחייב לפלוני מנה מצי אמר משטה הייתי בך אבל בנדון כי האי שמודה לו שעורין וחבירו מודה לו שאינו חייב לו שעורין לא שייך בטעם השטאה כלל אלא בטעם הודאה ומיהו נראה דאי טען נתבע שיטעון עתה כל התביעות שיש להם ואומר הלה שאין לו עליו רק תביעה זו דפטור משאר התביעות אך לא ידעתי אי מצי לכופו שיטעון כל טענותיו השתא דלדברי התוס' משמע דמצי כייף דהא אי לא טעון מחל ומיהו אפשר דהא דאי לא טעין מחל היינו בשלא פי' דאינו רוצה לטעון השתא כל תביעותיו אבל היכא דאי טעין ליה נטען שיטעון כל תביעותיו ואמר הלה שאינו רוצה לתובעה עתה הרי גילה בדעתו שיש לו לתובעו עדיין ולא מחל הלכך אכתי מספקא לי אי מצי כייף ליה שיטעון כל תביעותיו בבת אחת וצ"ע ואם תפש התובע השעורין שהודה לו זה כתבו רי"ף ומיימ' פ"ט מהל' נ"מ ופ"ג מהל' טוען ונטען דהוי תפיסתו תפיסה וכתב הרא"ש טעם לדברי הרי"ף דקאמר דמהניא תפיסה בשעורין אפי' ליכא עדים בשעורין היינו משום דזה התופס בא עליו מב' הצדדין ואומר לו שעורים הודית לי ואם אינו זוכה בהודאתך הרי חטין יש לי עליך ואתפשם לדמי חטין והלכך אפי' תפש בפני עדים הוי תפיסתו תפיסה ונראה דלאו דוקא תפש השעורין שיש לו תביעה עליהם אלא אפי' תפש מידי אחרינא מהניא תפיסה אמנם במרדכי שם בשם ר"ת דאפי' תפש שעורין לא מהני משום שאין לו תביעה עליהם הא אית ליה תביעה עליהם הויא תפיסתו תפיסה אע"פ דאיהו לא טענו לו שעורין ומיהו נראה דה"ק משום הכי אין לו תביעה על השעורין משום שזה הודה בהם וזה לא טענו אכן רבי' ברוך כתב בשם ר"ת והביאו דבריו הגהות מיי' פ"ג מהל' טוען דאי תפש שעורין ממש הוי תפיסתו תפיסה ומשום דיש לו תביעה עליהם אבל מידי אחרינא בשביל שעורין לא דאזיל רבי' תם לשטתו דס"ל דלעולם לא מהניא תפיסה אלא בגוף המזיק שעליו יש התביעה וא"ת לדברי ר"ב דחשיב שעורין מידי דאית ליה תביעה עלייהו והיינו כדברי הרי"ף שזכרנו ונמצא דמרדכי והגהות מיימ' פליגי תרוייהו אליבא דר"ת דהמרדכי אומר דר"ת מחשיב שעורים מידי דלית ליה תביעה עלייהו והגהות מיימ' אמרי דר"ת מחשיב שעורין מידי דאית ליה תביעה עלייהו ונראה דרבי' ברוך אזל לשיטתו כמו שבתב המרדכי בשמו דמידי דמשתלם מן העליה הדין עם רבי' דתפיסתו תפיסה אפי' במידי דלית ליה תביעה עלייהו והלכך חשיב שפיר שיש לו תביעה עלייהו כדברי רבי' והדבר צ"ע. והתוס' והרא"ש סבירא ליה דלא מהניא תפיסה לשעורין וזה כי בשביל דמי חטין אינו יכול לתפוש כיון שכפר לו בהן לא מהניא תו תפיסתו אם תפש בפני עדים. גם בשביל שעורין אינו יכול לתפוש שהרי כבר הודה דאינו חייב לו שעורים או שמחל לו שעורים ומיהו נראה דדוקא אם תפש בעדים אבל אם תפש שלא בעדים שקיל דמי שעורין או אפי' דמי חטין במגו כן נראה לי מדברי הרא"ש והטור ח"מ סי' ת' והמרדכי בשם ריב"א וח"מ סי' ת' וסי' פ"ח בשם י"א כתבו שאם תפש קודם התביעה מהניא תפיסה אפי' יש עדים שתפש שהטעם שפטור מהשעורין משום שהודה לו שאין בידו שעורין וכיון שתפש לא חשיב כהודאה שיכול לומר מה שלא תבעתי שעורים מפני שהייתי מוחזק בהם אבל תפש אחר שהודה לו לא מהני דכיון שכבר הודה שאין לו בידו שעורין לא מהניא תפיסה אחר כך ע"כ ונראה דה"ה אם יש לו עדים על השעורין דמצי תפיש מטעם זה שיאמר מה שלא תבעתי לך שעורין היינו משום שהייתי מוחזק בטענה זו בשביל העדים שיש לי עליה. ומדברי הרמ"ה ז"ל נראה דאם תפש קודם שחזר זה בהודאתו הוי תפישה אבל אם חזר בו מהודאתו ואומר מה שהודה שעורין משום משטה הייתי בך תו לא מהניא תפיסה וכ"כ הר"ן פרק המניח דדוקא מהניא תפיסה כדתפיש מקמיה וכו' והאריך בראיות על דעת וסברת הרמ"ה ז"ל והוסיף לדקדק וזה לשונו והשתא דאתית להכי דמצי תפיש על הודאתו דתבע לו ה"ה אפי' אם בא להודות לב"ד בלא שום תביעת חבירו דאי תפס אידך קודם שחזר בו מהדאתו דמהניא תפישה ואפי' תפיש בסהדי דבלא סהדי מהימן משום מגו בכל מאי דתבע ובשבועת היסת ע"כ ונראה דדעת שהביא המרדכי מסכים לדעת הרמ"ה שכתב דמשום הכי פטור משעורין דהוי כמפליג בדברים והכי נמי כתב הרמ"ה דמש"ה פטור דמצי אמר משטה הייתי בך והיינו הך ומיהו נראה דבזה כולהו שוו שאם תפש שעורים בלא עדים דמהני תפיסתו ואפי' לתביעת חטין במגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם ובשבועת היסת כדכתב הר"ן דהיינו כשזה יתבע לו מה שתפש ישבע הלה היסת שאין אצלו משלו כלום ונאמן וכן נראה דכלהו מודו דלאחר שעמד בדין ופטרוהו ב"ד מדמי שעורין דלא מהניא תו תפישה כיון שנפטור בב"ד כמו שכתב הטור סוף סי' ת' ומ"מ נראה דלכ"ע צריך הנתבע שבועת היסת על טענת החטין והא דפטור מדמי שעורים דוקא שטענו ודאי חטין יש לי בידך אבל אי טעין שמא כגון דטעין דאית ליה כור תבואה גביה ולא ידע אי חטין או מינא אחרינא אע"ג דהשתא לא תבע אלא חטין וזה הודה לו שעורים הודאה ממין הטענה הויא וחייב בדמי שעורים שהרי לא סלק עצמו מעולם מטענת תרוייהו:
וכתב הר"ן אע"ג דהאי שעתא דקא תבע ליה חטין לאו חטין בעינייהו טעין אלא דמי חטין ונמצא דממון דאית ליה גביה בשעת תביעה הוי דמי של חטין וזה מודי לו [דמי] שעורים אעפ"כ לא הוי בכלל מודה במקצת הטענה דלא דמי לטענו [דמי] חטין והודה לו דמי שעורים דחשיב ההיא מקצת הטענה דהתם מיירי שעשאן התובע דמים קודם התביעה כגון דתבעיה דמי חטין דזבין ליה ונתחייב כבר בדמייהו והשתא תובע לו אותן הדמים דעיקר הדבר דאתיא הטענה מחמתיה הוו דמים מה שאין בן הכא שלא נעשו דמים מעולם ועיקר הדבר דאתיא הטענה מחמתיה הוו חטין גופייהו הלכך כי מודה לו זה בשעורים לא הוי הודאה ממין הטענה ועוד כתב הר"ן שם דמאן דטעין לחבריה מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי רק נ' זוז שנתת אותם לי בחפץ פלוני והרי החפץ קיים או שהלויתם עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו או ה"ה איפכא היכא דטעין ליה דאית ליה גבי פלוני דשוייה אפותיקי ניהליה במנה ואידך מודה ליה בנ' זוז דאוזפיה בהודאה גרידתא דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו דפטור בין בתשלומין בין בשבועה דאורייתא אלא משתבע היסת ומפטר:
Loading...
22a
1
Loading...