התובע את חבירו בב"ד וא"ל מנה לי בידך כתב מיימ' שב"ד אומרים לו פרש דבריך למה חייב לך הלוית לו או הפקדת בידו שאפשר שהוא חושב שהוא חייב לו ואינו חייב לו וכן הנתבע אם משיב אין לך בידי כלום איני חייב כלום צריך לברר דבריו דשמא טועה וסובר שאינו חייב לו והוא חייב לו והרא"ש כתב בתשובה שאין אדם צריך לברר לא זמן פרעון מתי פרעו ובמה פרע ולא הלואה היאך הלוה ומתי הלוה ומיהו לפי הענין להוציא הדין לאמתו שאם יראה לדיין שבא ברמאות יש לו לחפש ולפשפש בין בטענת התובע בין בטענת הנתבע כדי להוציא הדין לאמתו:
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום או פרעתיך ואומר התובע השבע לי היסת והשיב הנתבע הלא יש לך שטר עלי ואתה רוצה להשביעני תחלה ואח"כ תוציא השטר הפרוע ותגבה בו אמרי' לו הבא השטר ואם אומר התובע לא היה לי שטר מעולם או היה לי שטר ואבד כתבו הגאונים שאומרים למלוה בטל כל שטר שיש לך עליו קודם לזמן הזה ואת"כ תשביעהו היסת או תחרים חרם סתם ואח"כ צא ובקש השטר:
וגבי הילך כתב ה"ר יוסף ן' מגא"ש אפילו אם יתן לו משכון על מה שמודה לו לא חשיב הילך אבל בעל העיטור כתב דמשכון תשיב שפיר הילך דהא אפי' שטר תשיב הילך והכי מסתברא:
תבע שני כלים והודה לו באחד מהם וא"ל הילך וטוען התובע שנשתמש בזה שהוא מודה לו ונפחת מדמיו אם יש לו עדים בזה או שהוא בעצמו מודה לו אין זה הילך אם נראה לדיין שהנתבע מערים כדי לדחות ממנו השבועה צריך לישבע שבועה דאורייתא וכ"כ מיימ' כיצד אמר לו מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי הרי זה נשבע היסת וכולל בשבועתו שזה כליו ואם הודה הנתבע שאין זה כלי שלו אלא שנתחלף לו אע"פ ששוה כמו כליו צריך לישבע שבועה דאורייתא ע"כ. ואפשר שהוא סובר דמשכון אינו נקרא הילך אבל לפי מה שכתבתי דמשכון נקרא הילך לא גרע זה משאר משכון אע"פ שכופר בכל והילך פטורים מן השבועה מן התורה חכמים חייבוהו שבועה וזו היא שנקרא שבועת היסת לא שנא אמר לו מנה לי בידך ואמר לו הין למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך או שאמר לו יש לי בידך כנגדו כסות וכלים או שאמר לו אמת שהיה לך בידי אבל את מחלתו לי או נתתו לי במתנה דאיכא דררא דממונא בכל ענין נשבע היסת ובלבד שיתבענו התובע טענת ודאי כדפי' לעיל: