שאלה המדיר חבירו ע"ד רבים ובית הכנסת בבית המדיר ואין מנין בעיר אפילו עם המודר תשובה דבר זה מצוה להתירו מאחר שקבעו שם תפלתם:
ומי שנשבע שלא יצא ממקום פלוני שלא ברשותו העיקר כמו שפירש רבינו תם ז"ל שאין לו היתר כל שנשבע מחמת טובה שקדמו חבירו כמעשה צדקיה ויתרו ומיהו אם לא היה הנאה לנשבע בשעת שבועתו אע"פ שיש הנאה למשביעין בקיומ' מתירין לו שלא ברצונו ובלבד שיודיעוהו והראיה מ"ד בפ' השולח שנדר שהודר ברבים אין לו הפרה מדכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ומאי ראיה דדלמא התם משום דאין לו להתיר אלא ברצונו הוא שהרי יש להם הנאה בקיומ' דשבועה אלא ש"מ שאפי' בשיש הנאה למשביע כיון שלא קבל הנאה הנשבע בשעת שבועתו יש לו היתר אפי' שלא ברצונו זהו העיקר והמסכים להלכה ע"כ:
האשה שנדרה בנדרים שהבעל מפר והקים לה בו ביום באחד מלשונות ההקמה וכסבור היה שאינה לשון הקמה ובו ביום הפר לה ואח"כ נודע לו שהוא לשון הקמה מי אמרינן ההפר' הפרה דמיא האי מלתא ליודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שיש נדרים דקתני ר"מ אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר וקי"ל כרבנן או דלמא לא הויא הפרה דהתם כמוטעה בגופו של נדר ושתק אין שתיקתו מעכבת דהפרה דשב ואל תעשה היא. תשובה מסתברא שהקמה הקמה ואין זה דומה כלל לאיני יודע שיש נדרים דהתם טעמא דכיון שאין יודע שזה מן הנדרים שהבעל מפר אע"פ ששמע בנדר אין זהו שמיעה ולא קרינן ביה ביום שמעו ר' מאיר סבר דאמרי' כיון שיודע שיש נדרים שהבעל יכול להפר אע"פ שלא ידע שזה מאותן שהוא רשאי להפר ביום שמעו קרינא ביה אבל הכא הא ידע שיש נדרים ויש מפירין ויום שמעו איכא לכ"ע ואם טעה בהקמתו אין בכך כלום הגע עצמך אם שמע ויודע שיש נדרים ויש מפירין אבל אינו יודע שצריך להפר ביום שמעו מי אמרי' שיכול להפר ביום של אחריו וכי תימא אין ה"נ אם כן ליתני האי דהוא רבותא טפי שיודע שיש נודרין ויש מפירין אלא שאינו יודע שצריך להפר ביום שמעו ואפ"ה יכול להפר אלא שכל זה בכלל שותק סתם שאמרו בשלהי נערה מאורסה וטעמא כדאמרן שהוא שומע בנדר ויודע שיש נדרים ויש מפירים אע"פ שטועה בענינים אחרים אינו יכול להפר וזה נר"ל כד"ן: