מה שכתב רבינו ירוחם בספר אדם וחוה בנתיב א' חלק ד' וז"ל דכשלא עשה האב תשובה דהבן נעשה שליח ב"ד להכותו ולקללו ואמרת מנין לו. דבר זה צ"ע דהא איתא בהדיא פרק הנחנקין דאין הבן נעשה שליח לאב להכותו ולקללו ומשמע שם אפי' לא עשה תשובה וכן פסקו כל הפוסקים ותו יש להקשות מדידיה אדידיה דלעיל בזה החלק עצמו גבי בנו מאנוסתו כתב ואפי' לא עשה אביו תשובה ואינו עושה מעשה עמך אפי' שחטא חייב על הכאתו ועל קללתו יש בו איסור כדאיתא בסנהדרין פ' הנחנקין דאינו נעשה הבן שליח לאביו לקללו ולהכותו עכ"ל וי"ל דס"ל לרבי' דההיא אוקימת' דאוקים רב ששת התם פ' הנחנקין ההוא דבנו חייב משום שעשה אביו תשובה הויא אוקימתא מעלייתא ומש"ה הבן המכה אביו לאחר שעשה תשובה ואינו שליח ב"ד חייב על הכאתו ומינה אתה שומע דבעיא דבעו מיניה מרב ששת אם הבן נעשה שליח מיירי כשעשה תשובה והכרח הוא לומר כן דמיירי הבעיא כשעשה תשובה דהא שמעת ליה לרב ששת דס"ל דכל שלא עשה תשובה קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור ואפי' בלא שליחות ב"ד ס"ל לרב ששת ופשיטא ליה דיכול להכותו:
והא כי אקשי ליה התם אי הכי בנו נמי כלומר אי הכי דתלו הדבר בנשיא בעמך לא תאור בנו נמי המכה את אביו ליפטר מטעם זה ותירץ דמיירי כשעשה תשובה ובעי מאחר שהוא שליח ב"ד אע"פ שעשה האב תשובה אם יכול להיות הבן שליח ב"ד להכותו ולקללו והוה ס"ל לרב ששת דיכול להיות והקשו עליו ותירצו ולבסוף על האי דעתא דבעי השואל אומר התלמוד מאי הוי עלה כלומר מאי הוה עלה דהאי בעיא דבעי השואל היכא שהאב עשה תשובה אם היה יכול להיות שליח ב"ד או לאו ומשני דאין הבן יכול להיות שליח ב"ד דלעולם התשובה היא על דעת השואל וכיון דע"כ השואל כששאל מרב ששת הכרח הוא דשאל בענין שהאב עשה תשובה כמו שאמרו דבלא תשובה לא היה צריך רב ששת לפי סברתו להשיב לו אותה תשובה שהשיב רק היה אומר לו קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור גם התשובה ודאי השיב לו על אותו דעת ונמצינו למדין שדברי תנא דבי ר' ישמעאל לא מיירי רק כשעשה תשובה והשתא יתיישבו לך דברי רבינו ירוחם שפיר תדע דהכי דהא בפ"ב [דיבמות] דף כ"ד גבי מי שיש לו בן פוטר תנן התם דחייב על קללתו הקשו בגמ' ואמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור ומוקי התם כשעשה תשובה ואמרו שם התוס' וז"ל והא דאמרי' בפ' הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לאביו התם כשעשה תשובה עכ"ל הרי דס"ל לתוס' להדיא דהיינו אין הבן נעשה שליח מיירי דוקא כשעשה תשובה ובהא פליגי התוס' עם יתר הפוסקים ורבינו ירוחם ס"ל כתוס' והמרדכי שם פ"ב דיבמות ביאר המחלוקת בזה שכתב בשם הרי"ף ז"ל דדוקא הוי פטור ממיתה כשהכהו כשלא עשה תשובה ואח"כ כתב המרדכי בשם ר"ת דההיא דנחנקין מיירי כשעשה תשובה דוקא והיינו ממש דברי התוס' ולשון רבינו ירוחם ומה שיש להקשות מדידיה נראה די"ל דידוע הוא דהבא על הערוה והוליד ממנה בן אינו בר תשובה כי מעוות לא יוכל לתקון ואפי' עשה תשובה מ"מ עונו תלוי ונקבר כל זמן שהבן קיים כדאיתא התם פ"ב דיבמות דף כ"ב וכן פי' רש"י והלכך כשבא רבינו ירוחם לבאר דין מי שיש לו בן מן הערוה כתב עליו הלשון שהביאנו לעיל וה"פ ואפי' לא עשה אביו תשובה ואינו עושה מעשה עמך כלומר שא"א לו לעשות תשובה כלל רק עשה תשובה מכל עוותתו אין לו תקנה ומ"מ חייב הוא על שבא על הערוה כי תשובתו אינו מצילו מן החיוב והיינו שחזר רבינו ירוחם וכתב אע"פ שחטא חייב כי מה צורך היה לו להחזיר ולכתוב אע"פ שחטא אלא ודאי הכל נגרר אחרי הכוונה כלומר אע"פ שהאב חייב על החטא שחטא לבא על הערוה כי תשובתו בזה אינה כלום מ"מ על הכאתו ועל קללתו יש בו איסור כדאיתא פ' הנחנקין ומזה הטעם דאמרי' בפ"ב דיבמות דאע"פ שחייב האב על חטאתו אשר חטא שהתשובה אינו מועלת להצילו מחיובו ואינה כלום לגבי עון זה משום מעוות לא יוכל לתקון מ"מ הוי בכלל עושה מעשה עמך ואין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו וא"ת וא"כ דהוי בכלל עושה מעשה עמך למה כתב רבינו ירוחם דאין כאן רק איסור הא תנן התם פ"ב דיבמות להדיא דחיוב מיתה יש בדבר אין זה קושיא דהתם בפ"ב דיבמות מיירי בבן המכה את אביו שלא בשליחות ב"ד והתם ודאי חייב מיתה ודברי רבינו מיירי היכא שבנו מכהו ברשות בית דין ובשליחותם דהא מביא ראיה מההיא דהנחנקין ולכל אין הבן נעשה שליח וכו' דלדברי הכל מכה אביו ומקללו בשליחו' ב"ד ליכא רק איסור להרי"ף וסייעתו כשלא עשה תשובה ולר"ת ולרבי' ירוחם אפי' עשה תשובה ומעתה הכי תפרש דברי רבינו ירוחם גבי בנו משפחתו אפי' לא עשה אביו תשובה כלו' דתשובתו אינה כלום לתקן עותתו ואינה עושה מעשה עמך שבא על הערוה אע"פ דעדיין חייב על עותתו מ"מ לא יכהו ולא יקללהו כי אע"פ שתשובתו אינה כלום לגבי עותתו מ"מ השתא מיהא עושה מעשה עמך והלכך לא יהיה שליח ב"ד לזה כדאיתא פרק הנחנקין: