דין זמירות של שבת שאומרין י"י מלך בעמידה ואומר מזמור לתודה ומה שראו שנהגו להתפלל בשחרית ישמח משה.
מה שנהגו לומר בשבתות וימים טובים בזמירות ה' מלך בעמידה כתב אחי ר' בנימין נר"ו הטעם לפי מה שנמצא באגדה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה שברא את העליונים לשבח לשמו כיצד מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע פותח ואומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיע לברכו וכו' וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנו ראוין לאומרו בעמידה ומה שאמר במסכת סופרים ובחול לפי שמתבטלין ממלאכתן והן צריכין למעשה ידיהן ואין להם פנאי להאריך בנעימתו לא נהגו לאמרו בעמידה וזה שאמר במס' סופרים שאומרים אותו בפסח בעמידה לאו לאפוקי שאר ימים טובים ושבתות אתא אלא לאפוקי ימות החול. ויש שאין אומרים אותו בחול כלל. מזמור לתודה יש מקומות שאומרים אותו בחול ולא בשבת ומצאתי טעם למנהגם בשם רבינו שלמה זצ"ל לפי שאין קרבן יחיד קרב בשבת ותודה קרבן יחיד היא והיא יכולה ליקרב בכל יום חוץ מן השבת. ובמקומנו מנהג לאומרו בשבת ולא בחול וכתב אחי ר' בנימין נר"ו הטעם לפי מנהגינו לפי שהשבת היא יום הודאה ובלשון הזה פתח אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' והלשון הזה משמע לשעבר ומשמע לעתיד לשעבר שאנו נותנין הודאה ושבחה למקום שהנחילנו יום הודאה כזה ולעתיד כדאיתא באגדה ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל כל התפלות עתידות ליבטל ותפלת הודאה אינה בטילה וכן דוד הוא אומר עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך תודה לא נאמר אלא תודות ההודאה וקרבן תודה ובשבת היא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא. נהגו להתפלל שחרית ישמח משה במתנת חלקו מה ראו חכמים ז"ל להזכיר משה רבינו ע"ה בתפילת שבת מצאתי הטעם בשם הר"ר נתן ב"ר מכיר ז"ל לפי שהתורה נתנה בשבת שחרית על ידי משה הלכך ראוי לספר בכבודו של משה שהתורה ניתנה לו במתנה דכתיב ויתן אל משה ככלותו.
ואחי ר' בנימין נר"ו כתב הטעם לפי שמצינו שנפטר משה בשבת במנחה והיו ישראל יושבין תכף למיתתו ומדקדקין במעשיו ומספרין בשבחו ואפי' למי שמוכיח שנפטר משה רבינו בערב שבת אינו רחוק מן הדעת שחכם שמת יושבין בישיבתו ומספרין בשבחו ומשיחין במעשיו תכף למיתתו כל שבעה. ואני מצאתי טעם אחר שיש במדרש שנתעלה משה רבינו בעיני פרעה ואמר לו פרעה למשה משה מה מתנה אתה מבקש ממני אמר לו תן לי יום אחד בשבוע שינוחו בו בני ישראל מעבדו. ונתן לו ובחר משה בשביעי שלא יעבדו בו ישראל ככל ימות השבוע ועדיין שבת לא נתנה וכשאסר להם הקב"ה מלאכה בשבת אז שמח משה רבינו על מה שעלה בחלקו השבת על כן אומרין ישמח משה במתנת חלקו. ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו וכו' יש לפרשו על האמור באגדה בברייתא דר' אליעזר משל למה הדבר דומה לאחד שהי' לו בן וכלי חמדה לא רצה להנחילו אלא לבנו כך הקב"ה יום ברכה וקדושה ומנוחה שהיה לפניו לא רצה להנחילו אלא לישראל תדע לך שהוא כן כשיצאו ישראל ממצרים עד שלא נתן להם את התורה נתן להם את השבת. חמדת ימים אותו קראת. יש מפרשים שנקרא שבת חמדת ימים דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי אין ויכל אלא לשון חמדה כמה דתימא נכספה וגם כלתה נפשי ויש מפרשין לא שהשבת נקרא כן אלא כך הצעה של תפלה ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים ור' מאיר ציר נאמן זצ"ל היה מתקן הדבר כך ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים. ואותו קראת זכר למעשה בראשית: