דין מהו לאכול בערב שבת מן המנחה ולמעלה והיושב בסעודה וקידש עליו (את) היום.
וצריך אדם ליזהר שלא לאכל בערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ואע"ג דקיימא לן דהלכתא כר' יוסי מאן דעביד כר' יהודה טפי עדיף משום כבוד שבת ואם התחיל בסעודתו מבעוד יום וקדש עליו היום פורש מפה ומקדש דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורש מפה ומקדש פי' אין הלכה כר' יהודה דאמר מפסיקין לגמרי דהיינו בברכת המזון כדי להפריש בין סעודת חול לסעודת שבת ולא יראה כי הוא גומר סעודת חול אין הלכה בזה כמותו שאינו צריך להפסיק בברכת המזון ואין הלכה כר' יוסי שמתיר לגמור סעודתו קודם שיקדש שאסור לאכול בלא קידוש כיון שקידש היום אלא פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ואינו צריך להפסיק בברכת המזון.
וכתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל פורס מפה ומקדש ואחר כך שרי המוציא וגמר סעודתו ומברך ברכת המזון.
ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דאינו נראה לו לברך המוציא דכיון דלא מצריך שמואל להפסיק ולברך ברכת המזון אלא מקדש וגומר סעודתו אמאי שרי המוציא בלא מוציא יגמור סעודתו שלא הוצרכו לברך המוציא אלא היכא דבירך ברכת המזון על מה שאכל כדתניא כשהן יושבין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה אבל הכא שאינו צריך לברך ברכת המזון למפרע אינו צריך לברך המוציא לכתחילה: