מהי לקרא בלילי שבת לאור הנר.
תנן התם לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. פי' שמא ישכח ויטה הנר. ואמר רבא אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדיעות. והא דתנן אין קורין לאור הנר דוקא חד הוא דלא ליקרי אי נמי תרי גברי בתרי עניינא דלא מרגיש חד בחבריה אבל תרי גברי בחד ענינא שרי.
כתב בעל התרומה זצ"ל בליל כיפורים מותר לכל אחד ואחד לומר אפי' לבדו בספר ולקרות סליחות לאור הנר וכן מנהג משום שהוא יום סליחה וכפרה ואימת יום הכיפורים עליהם ויזכור ולא יטה הנר וגם צורך השעה להרבות תחנונים אבל ליל יום טוב שחל להיות בשבת אסור לומר פיוטים לאור הנר אלא אם כן יקרא אחר עמו בספרו אפי' במקום צבור אבל אם יודע קצת הפיוט על פה מותר לעיין ראשי הדברים בתוך הספר והוא יגמור הדבר מחוץ וחוזר ומעיין בספר לאור הנר וגומרו בחוץ כדאמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיות וכן הדין בלילי פסחים שחל להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השלחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעיוני אשתו עמו אם אינה יודעת לקרות בספר אבל עיוני ראשי הדברים שיודע לגמור בחוץ מותר.
וכתב אחי ר' בנימין נר"ו שהתרומה הזאת מדומעת במקצת מה שאמר בלילי פסחים שחלו להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השלחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעיוני אשתו עמו מה יעשה תיבטל מצות והגדת לבנך משום ספק שמא יטה ועוד אם התרנו לקרות שני גברי בחד ענינא דאיכא למימר כל אחד ואחד נותן דעתו לקרות ואינו מרגיש בהטיית חבירו כל שכן שיש להתיר בשאין חבירו עמו בספר ובעיוני אשתו והא דנקט תרי גברי בחד עניינא רבותא קמ"ל שאעפ"י ששניהן קורין שרי וכ"ש אם האחד קורא והאחר מעיין בו ושומע לאפוקי ביחיד בינו לבין עצמו דלא יקרא. ועוד דקריאת הגדה בספר הוי כעין ראשי פרקים דאין עם הארץ בעולם שלא תהא קצת שגורה בפיו ובעיונו קצת בספר קורא פעם בספר ופעם חוץ לספר וכדברי אחי נראה בעיני דכל שכן שהאשה זכורה להזכיר לבעלה שלא יטה מאחר שהיא אינה טרודה לקרות: