דין הדלקת נרות מבעוד יום לצרך שבת.
והמדליק נר של שבת צריך להדליקה מבעוד יום עד שלא תחשך דאמר ליה רבא לשמעי' אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן כד חזיתו שמשא אריש דיקלא אדליקו שרגא. ותנן נמי ספק חשיכה ספק אין חשיכה אין מדליקין את הנרות. והמדליק נר של שבת צריך לברך. מאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת. היכן צונו. מר בר רב אויה אמר מלא תסור. רב נחמן בר יצחק אמר משאל אביך ויגדך. בראשית רבה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש. ר' אלעזר אומר ברכו בנר. ובי היה מעשה פעם אחת הדלקתי את הנר בליל שבת ובאתי במוצאי שבת ומצאתיו דולק ולא חסר כלום. בלקח טוב. ולחם בבקר לשבוע. מכאן שאין שביעה אלא במראית העין.
וכן קהלת אמר טוב מראה עינים מהלוך נפש וכן אמרו רבותינו ז"ל לא יאכל אדם תבשילו אלא לאור הנר. הסומין אוכלין ואינן שבעין. ומי שאוכלין בשבת בלא נר בחשך ידמו. כי אינן אוכלין לשובע נפשם. ועוד שמא יפול זבוב במאכל או שום דבר איסור ואינו רואהו. לפיכך אמרו רבותינו הדלקת נר בשבת חובה כדי שיתענג בשבת במאכל ובמשתה. ואם יאכל מבעוד יום קודם שקידש היום הרי הוא חושבו כתענית צבור שאוכלין מבעוד יום ואין זה תענוג שבת אלא תענוג חול וגם בזה לא בחר ה'.
מצאתי בשם ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי זצ"ל שאין להדליק פחות משתי נרות אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. וגם אין לו לאכול בחצר ביתו בלילי שבת אלא במקום שהדליק על שם וידעת כי שלום אהלך.
מצאתי בתשובות הגאונים זצ"ל מנהג להדליק את הנרות מבעוד יום ולתקן את הפתילות. וממתינין עד סמוך לחשיכה ומכבין את הנרות ומוחטין אותן או מוסיפין בהן שמן ומברכין ומדליקין אותן ומסירין ידיהן ושובתין מיד ואע"פ שברך אם לא קבל עליו שבת עד שיתקן או ידליק כל הנרות שבביתו אינו מתחייב בשביתה עד שיתקנם כולם. יש אנשים שמדליקין את הנר בפתילה ואחר שברכו והדליקו את הנר משליכין את הפתילה לארץ. וגם בהלכות גדולות אוסר להדליק נר של חנוכה אחר נר של שבת שכיון שבירך על נר של שבת כבר קיבל עליו את השבת ואסור להדליק נר חנוכה אחרי כן.
ותימה לאחי ר' בנימין נר"ו שאם תאמר שהברכה חשיבה קבלת שבת אם כן יהא אסור להדליק שהרי צריך לברך קודם הדלקה דקיימא לן כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ואם תאמר האי עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דלא. אבל בשעת עשייתן יכול לברך. והאי נמי יכול לברך בעוד שמדליק ונמצאת ברכה והדלקה כלין בבת אחת ושובת מיד. מכל מקום לא מצינו שדחקו חכמים דוחק כזה ובהדיא תניא שש תקיעות תוקעין ערב שבת תקיעה ראשונה לבטל מלאכה שבשדות. שנייה לבטל מלאכת עיר וחנויותיה. שלישית להדליק את הנר ושוהא כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. הנה בפירוש לא מצינו קבלת שבת בהדלקה. וחבר אחד התריס דוקא כשהיו תקיעות נוהגות לא היתה קבלת שבת בהדלקת הנר. אבל השתא שאין תוקעין הויא קבלת שבת בהדלקה. ולא נזהר שתשובתו בצדו כיון דמקיש הדלקת הנר לתקיעת שופר הלא נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בראש גגו הכא נמי נתנו לו שיעור להניח את נרו.
ומצאתי בדברי הגאונים ז"ל בערב שבת אפי' הדליק את הנרות אין מקבל עליו את השבת לאסור עצמו במלאכה עד שיתפלל תפלת ערבית שאז בברכת מקדש השבת הוא מקבל עליו. וכן מצאתי בשם הר"ר שמשון זצ"ל שאין חשוב הדלקת הנר קבלת שבת לאסור עצמו במלאכה אע"פ שבירך עליו אלא אם כן התפלל ערבית וקידש השבת שהרי אחר הדלקת הנרות היו צולין דגים קטנים ואופין את הפת.
ונראה בעיני שמה שהיו מותרין בצליית הדג ואפיית הפת לפי שלא קבלו עליהם שביתה בהדלקה אבל אם דעתן לקבל שבת בהדלקה אפי' מבעוד יום אסורין לעשות שום דבר אחר כן. כלל כל הדברים אחר דעת האדם אנו הולכין בקבלת שבת אם בתפלה אם בהדלקת הנר שאחר ששם בדעתו לשבות אסור לעשות שום דבר.
ובשם הר"ר אליעזר ב"ר יואל הלוי זצ"ל מצאתי אדם שבא בעיר בערב שבת וכבר קבלו עליהם [אנשי] העיר שבת כיון שהתחילו ברכו אע"פ שעדיין יום גדול אם היה עליו מעות או חפץ מניחו ליפול שברכו הוא במקום תקיעה שהיו בוטלין ממלאכה וכן משמע בתוספתא דקתני התם נר בידו מניחו בארץ. ומה שאמרנו שקבלת שבת הולכות אחר דעת האדם דוקא כשמקבל שבת מרצונו ובידיעתו שלא בטעות ואפילו מבעוד יום אבל אם קבל עליו את השבת בטעות כגון שהיה יום המעונן כסבור שחשיכה ואחר כך זרחה החמה אינה קבלה ולא נאסר במלאכה. כדאמרינן התם אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי.
ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי פעם אחת בערב שבת היה מעונן וכסבורין העם שחשיכה והדליקו את הנרות ולא הספיקו להתפלל מנחה עד שנשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ולא התפללו ערבית והיה מבעוד יום והתחילו הנרות ליכבות ושאלו לחכמי ישראל ואמרו שאותן שהדליקו הנרות אסורין להדליק ולעשות מלאכה מפני שכבר קבלו עליהן את השבת אבל שאר אנשי הבית מותרין להדליק נר אחר אבל אותו הנר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפי' אם כבה אסור לטלטלו עד מוצאי שבת. ובמסכת ברכות פרק תפלת השחר אמרינן אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וכסבורין העם שחשיכה ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של שבת בערב שבת ואחר כך נתפזרו העבים וזרחה החמה ובאתי ושאלתי את רבי ואמר לי הואיל והתפללו התפללו. ופי' רבינו שלמה ז"ל הואיל והתפללו התפללו ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפילה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על דברי תורה אבל לענין תוספות אע"ג דבטעיתא תוספת היא על ידי תפלה הואיל ואמרת תפלה קבלה היא משמע דצבור שהתפללו וקבלו את השבת בטעות אסורין בעשיית מלאכה.
ונראה בעיני דדוקא טעות צבור אינו חוזר אחר שהתפללו ואסורין במלאכה אבל יחיד שטעה וכסבר שחשיכה וקבל עליו שבת ואחר כך זרחה החמה מותר לו לעשות מלאכה דאביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי אע"פ שבפרק בכל מערבין פי' רבינו שלמה זצ"ל מי בדלת פעם אחת נתקשרו שמים בעבים והתפלל רב של שבת בערב שבת מבעוד יום ואמר ליה אין בדילנא דמשמע שאפילו יחיד שקבל עליו שבת בטעות אסור במלאכה. יש לומר דאגב שיטפיה פי' הכי דלא משמע הכי בפרק תפלת השחר. וכדאביי דשרא לכברויי סלי ואם קיבל עליו שבת שלא בטעות אפי' מבעוד יום אסור בעשיית מלאכה דבקביל דעת תליא מלתא כמו שפי' וכן פסק רבינו חננאל ורבינו ישעיה זצ"ל וכן כתב הר"ר אביגדור כהן צדק ז"ל לעשות מלאכה אחר הדלקת נר של שבת אם הדליק בכוונה שלא לעשות מלאכה אסור לעשות מלאכה אך אם היה סבור שהחשיך וטעה ולא החשיך מותר ורבינו ניסים ובעל המאור ז"ל כתבו דאפילו צבור מותרין במלאכה אם קבלו שבת בטעות: