דין הטמנה בערב שבת לצורך שבת.
ועל ענין ההטמנה שאנו טומנין מערב שבת לצורך שבת.
כתב בעל התרומה ז"ל מותר לתת הקדרה מערב שבת על הפטפוט שקורין טריפידי אע"פ שיש אש תחתיו ושוהא שם הקדירה בשבת אם התבשיל כמאכל בין דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה ואפי' מצטמק ויפה לו אבל צריך שיתנה מבעוד יום כדי שתתחמם אם היא צוננת דהא תנן לא יתן עד שיגרוף ומפרשינן לא יחזיר אפי' מערב שבת אבל לסמוך הקדירה אצל האש מותר אפי' [סמוך] לחשיכה ממש אבל אם אינו כמאכל בן דרוסאי אסור לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אפי' מבעוד יום.
ורבינו שלמה זצ"ל כתב אנן דמשהונין קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אדחנניה סמכינן דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום דהא תנן סתם מתני' כוותי' כדאמרינן הא קרמו שרי ואע"ג דלא בישל כל צרכו ואמר רב ששת משמיה דר' יוחנן דמתניתין משום חזרה הוא דבעי גרופה וקטומה אבל לשהות לא.
וגדולה מזאת כתב רבינו ישעיה זצ"ל דכל מידי דשרי לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה שרי נמי לטומנו אפי' בדבר המוסיף הבל מבעוד יום וכל שכן הוא ולא נאסר להטמין אלא דבר שאסור להשהות דאע"ג דבדבר המוסיף הבל ליכא למיחש לחתויי גזרינן שלא יטמין ברמץ כדאמרינן בפרק במה מדליקין ודווקא במה שהוא עתיד לוכל בלילה איכא למגזר ברמץ שמא יחתה אבל ההטמנה שאנו עושין לצורך מחר ליכא למיגזר שמא יחתה כדאמרינן בפרקא קמא והטמנה זו מבעוד יום היא משום הכי מחלק בין דבר המוסיף לדבר שאינו מוסיף אבל לאחר חשיכה אסור להטמין אפי' בדבר שאינו מוסיף גזירה שמא ירתיח וכתב אחי ר' בנימין נר"ו מכל מקום אע"פ שאנו מתירין ההטמנה לצורך מחר נראה שצריך להניח הקדירה על גבי הפטפוט שלא תהא הקדירה עומדת על גבי הגחלים שאם יניחנה אם יסמכנה על גבי הגחלים פעמים שמוציא שם גחלים בוערות למחר ויהיה אסור להוציא את הקדירה שאי אפשר להוציאה שלא יניע הגחלים וילחישן וקרוב הדבר לבא לידי חיוב ובספר יראים אוסר אפי' לומר לגוי להוציאה בשבת מן האש הלכך הנכון להושיב את הקדרה על גבי הפטפוט או על גבי אבנים שלא תגע הקדרה באש כלל או יסיר האש מצד אחד לכירה והקדירה ישים לצד אחר שלא תיגע באש. ועל הטמנת פירות היין וביצין חיים כמו שאנו רגילין להטמין מצאתי מתירין ותולין הטעם משום דנאכלין כמות שהן חיין וזהו נוסח לשונם על פירות שאנו רגילין להטמין בחמין כמות שהן כגון תפוחים ושאר פירות אמר לן ר' מאחר שהן נאכלין כשהן חיין מותר להטמין ולא גרע ממאכל בן דרוסאי ואם נתבשלו אין בכך כלום וכל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי כגון ביצים אסור להטמין חיין אם לא נתבשלו תחילה כמאכל בן דרוסאי. והנראה בעיני דמותר להטמין ביצים חיין או בשר חי ואע"פ שאינו מתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שתחשך וראי' לדברי דהא בהדיא אמרינן בסוף פרק קמא דשבת השתא דאמר מר גזרה שמא יחתה בגחלים האי קידרא חייתא שפיר דמי לשהויה לכתחילה בתנור מבעוד יום והיא מתבשלת כל הלילה דודאי חיתא לאו אדעתי' למיכל באורתא ומשום למחר לא אתי לחתויי אבל אם היתה הקדירה בשיל ולא בשיל אסור שמא יחתה לוכל ממנה בלילה ואי שדי בה גרמא חייא שפיר דמי דגלי אדעתיה דלמחר קאי בעי לה ולא אתי לחתויי.
הא למדת שכל דבר שהוא לצורך מחר בין חי בין מבושל מותר להטמינו והא דאמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום התם מיירי כגון שהניחם על גבי גחלים ממש ודלמא אתי לחתויי וכן מוכח לשם. דכל היכא דליכא למיחש לחתויי מותר ומה שצריך לו לסעודת מחר ליכא למיחש לחתויי והא דפסקינן בפרק כירה כל דבר שמצטמק ויפה לו אסור אליבא דמאן דאסרי הוא.
וכתב רבינו חננאל ורבינו ישעיה זצ"ל בשם רב שרירא גאון זצ"ל דלית הלכתא כוותייהו אלא כר' יוחנן דשרי וכן פסקו רוב הגאונים זצ"ל דדבר שמצטמק ויפה לו מותר והא דאמרינן דבשיל ולא בשיל אסור להטמין אלא אם כן שדא ביה גרמא חייא פי' הר"ר שמחה זצ"ל דוקא כשבישל קדירה אחת לצורך היום והלילה דאיכא למיחש שמא יחתה בגחלים למהר בשולה לפי שרוצה לאכול ממנה בלילה אבל אנן דאית לן תרי קדרי חדא לרמשא וחדא לצפרא לא חיישינן למימר שמא יחתה בגחלים דהא אקצייה לקידרה דצפרא מדעתיה. ויום טוב שחל להיות בערב שבת היה מקפיד רבינו יהודה ב"ר נתן ז"ל שלא להטמין באבנים דסבירא ליה דאסור דהוי כמו בנין.
ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאין להקפיד בכך שלא אסרה תורה אלא כעין קבע ורבנן גזרו על בנין עראי משום בנין קבע כדאמרינן אמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן בשבת דבנין קבע אסרה תורה ולא בנין עראי וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע והכא משום כבודו לא גזרו רבנן הכא נמי יש לומר דמשום כבוד שבת לא גזרי רבנן. כתב רבינו ישעיה זצ"ל שהאבנים שהאשה מסבבת בהם את הכירה מותר לטלטלן בשבת כיון שטמנה בהן מערב שבת וכן נראה בעיני דאמרינן פרק במה אשה יוצאת פורפת על האבן ועל האגוז וכו' ובלבד שלא תפרוף בתחלה בשבת אמר אביי סיפא אתאן למטבע ופי' רבינו שלמה זצ"ל סיפא אתאן למטבע דלאו בר טלטול הוא אבל אבן שהוקצה לכך ראויה לטלטל משמע מהכא דכיון דאחשבא מבעוד יום בפריפתו הוקצה לכך ומותר לטלטלה והוא הדין באבנים שסוגרין בהן את הדלת כיון שהן מיוחדין ומוקצין לכך מותר לטלטלן וכך כתב רבינו ישעיה זצ"ל גבי הטמנה פרק במה טומנין שכיון שטמן בהן הותרו ומותר לטלטלן בשבת דלא שנא אבנים מגיזי צמר. ובפרק כל הכלים בשמעתא דפקק החלון כתב דכל דבר שנעלו הדלתות בהן בחול יכול לטלטלן בשבת ואפי' באבנים וכ"ש אם ייחדן והזמינן לכך שנעשו כלין מיוחדים לכך במחשבתו ואע"פ שאינם קשורין ולא תלויין בדלת או בחלון: