דין מצות קריאת התורה מעומד ואפי' להסמך על הדוכן אסור והקורא בתורה ונשתתק ולצאת מבית הכנסת בשעת קריאת התורה והקורא כמה פסוקים צריך לקרות ומצות קריאת עשרה פסוקין לשלש קוראין.
והקורא בתורה ראוי שלא ישען לא על גבי הכותל ולא על גבי הדוכן שמניחין עליו ספר תורה דגרסינן בירושלמי דמגילה ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא חד בר נש דמתרגם סמוך לעמודא אמר לי' אסור לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהג בה אימה. פי' וכל שכן הקורא שאסור לו להסמך בשום מקום ובתנחומא בפ' וירא אליו מצאתי מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רב שמואל בר רב יצחק למה שלא ינהגו בקלות ראש. ועוד גרסינן התם בירושלמי הי' קורא בתורה ונשתתק יעבור אחר תחתיו ומתחיל ממקום שהתחיל הראשון ומברך פי' לפניה ולאחריה. ואם תאמר יתחיל ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהן והאחרונים נתברכו לאחריהן דכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה אמר רב הונא בר רב יהודה אמר ר' מנחם בר אמי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו זה שמניח ספר תורה פתוח ויצא רבי אבוהו נפיק בין גברא לגברא אבל בין פסוק לפסוק עלתה בתיקו ואסור.
ירושלמי התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. תני רב שימי מבירתא דשיחור אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת וידבר עולה מן המניין ואחרון קורא ארבעה ורבא אמר ראשון שקרא ארבעה משובח אמצעי שקרא ארבעה משובח אחרון שקרא ארבעה משובח. הני עשרה פסוקין כנגד מי כנגד עשרה בטלנין של בית הכנסת ואמרי לה כנגד עשרת הדברות. ואמרי לה כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תלים. ואמרי לה כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. בתנחומא פרשת כי תשא הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקין כנגד ג' אבות שבזכותן ניתנה התורה ובגמרא דידן מפרש כנגד תורה נביאים וכתובים.
וכתב אחי ר' בנימין נר"ו פעם אחת שכח אחד מן הקוראין וקרא ב' פסוקים ולא יותר והורה מורי הר' מאיר זצ"ל שצריך לחזור ולקרות שהרי לא יצא ידי קריאה דדוקא ג' פסוקין תקינו רבנן ולא פחות. ועוד כתב שאם שכחו ולא קראו בין שלשתן עשרה פסוקין וקראו ג' פסוקין כל אחד ואחד שהן תשעה בין כולם אינם צריכין לחזור ולקרא וראי' לדבר פרשת עמלק שהוא תשעה פסוקין אבל אם קראו פחות מתשעה פסוקין צריכין לחזור ולקרות: