דין מצות צבור לשמוע קריאת התורה ואם ראוי להפסיק אפילו בדבר הלכה.
אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו [כל] העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו ולא ענו עוד וקשה עלה הא דאמרינן רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו וכתב בעל הלכות גדולות הני מילי דמותר כרב ששת דאיכא עשרה דצייתין אבל ליכא עשרה דצייתין לא ורבוותא אחריני פריקו דווקא רב ששת דתורתו אומנותו אבל כולי עלמא לא ויש אומרים אם אינו מהפך פניו ומדבר בקול לעיני העם אסור אבל אם היה מהפך פניו מותר ויש אומרים דווקא רב ששת שהיה סגי נהור והיה פטור מקריאת התורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אבל שאר כולי עלמא דמחייבי בקריאת התורה לא.
ומצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל והאידנא אמאי נהוג עלמא לקרות ולעיין בספרים בעוד שהן קורין ויש לומר דדוקא לספר אסור ואפי' בהלכה כדי שלא נטרדין שאר השומעין את התורה ומצוות התלויות בה אבל לקרות לפניו בלחש שאין בכך לחוש שפיר דמי. מיהו תימה לר' שגם הוא מצוה לשמוע קריאת התורה דכתיב ואזני כל העם אל ספר התורה ואם יקרא בספר יתן לבו להבין את שלפניו ולא יכול להבין מה שקורין הלכך נראה שיהא אסור: