דין סדר תפלה וקריאת התורה וההפטרות לשבעת ימי החג.
ובערב חג הסוכות אין נופלין על פניהן ואם הוא יום שני אין אומרין וידוי ולא אבינו הרחמן ובמנחה מתפללין כשאר ימות החול ובערבית מתפללין כשאר לילי יום טוב וכן בקידוש היום מקדישין כשאר לילי ימים טובים ואומר את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו שהרי הרבה בו הכתוב לשון שמחה כדכתיב ושמחת בחגיך והיית אך שמח והרי הוא לענין קדוש ותפלה בין בחול בין בשבת כשאר רגלים. ובשחרית קודם קריאת ההלל נוטלין לולביהן ואתרוגיהן ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו ומנענעין ואין מברכין שהחיינו אלא ביום ראשון לנטילתו בלבד וקורין הלל גמור וקדיש גמור וקורא בתורה חמשה בני אדם ובשבת קורין שבעה וקורין ביום ראשון וביום שני שור או כשב או עז בפרשת אמור אל הכהנים ומפטיר קורא בפרשת פנחס ובחמשה עשר לחדש השביעי ומפטיר בנביא ביום ראשון בתרי עשר בסוף זכריה הנה יום בא לה' עד סוף הנביא וביום שני מפטירין בנביא במלכים ותשלם כל המלאכה ולאחר תפלת מוסף אומרים אלפא ביתא של הושענא בכל יום ויום יום אחד אומר אנא ה' הושיעה נא וביום אחד אומר אני והו הושיעה נא וחוזרין חלילה והוא במקום הקפה שהיו רגילין להקיף פעם אחד בכל יום אך עתה אין מקיפין אלא ביום ערבה כמו שכתבנו למעלה וכ' בעל הדברות ז"ל מצאתי בתשובות שאסור לומר הושענא בשבת שלא יצאו התינוקת ששומעין בשבת כדרך ששומעין בחול ואין מתברר להן שאין הלולב ניטל בשבת ומביאין לולביהן ובזמן שאין אומרים הושענא מתברר.
ובמנהג שלנו שאין בו הקפה מתברר להן ואין לשנות עד כאן לשונו וכן מנהג קדמון בידינו שאין הושענא בין בשבת בין בחול וכל תשעת ימי החג קורין הלל גמור ומאי שנא בחג דגמרינן ביה הלילא בכל יומא ומאי שנא בפסח דלא גמרינן ביה הלילא בכל יומא מפני שחג חלוק בקרבנותיו ופסח אינו חלוק בקרבנותיו ומפרש בירושלמי מפני שהלולב מתחדש בו כל שבעה. ובקריאת התורה בחולו של מועד קורין ארבעה וקורין בקרבנות החג כדתנן ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג וגרסינן בפרק אחרון דסוכה אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי וכתב רבינו יצחק פאסי ז"ל בשם גאון דמנהג בשתי ישיבות ביום ראשון וביום שני שהן שני ימים טובין קורין ובחמשה עשר בלבד וביום שלישי של חג שהוא יום ראשון של חולו של מועד כהן קורא וביום השני לוי קורא וביום השלישי ישראל חוזר וקורא וביום השלישי ישראל רביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי ועל פי הסדר הזה קורין בכל יום ויום עד היום השביעי וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל.
ורבינו שלמה ז"ל פי' יום שלישי של חג שהוא יום ראשון של חולו של מועד כהן קורא וביום השני לוי קורא וביום השלישי ישראל שלישי קורא וביום הרביעי וישראל רביעי הנוסף בשביל חולו של מועד חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי שהן ספיקי היום וכן למחר שהוא רביעי לחג והוא שני לחולו של מועד כהן קורא וביום השלישי לוי קורא וביום הרביעי ישראל שלישי קורא וביום החמישי ישראל רביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד בכל יום ויום השלישי קורא בקרבנות של מחרת ביום השמיני לפי שאינו מימות החג אלא רגל בפני עצמו לפיכך יום שביעי שהוא יום ערבה כהן חוזר על קריאתו וקורא וביום החמישי לוי קורא וביום הששי ישראל שלישי קורא וביום השביעי ישראל רביעי חוזר וקורא וביום הששי וביום השביעי שהן שני ספיקי היום ותמיד הרביעי קורא שני ספיקי היום ושלשה הקוראין תחלה אין מקפידין על קריאתן יקראו מה שירצו ומ"מ כך היו נוהגין רבותי שני הראשונים קורין שני ספיקי היום והשלישי בפרשת יום המחרת שאינו מספיקי היום והרביעי חוזר וקורא מה שקראו שנים הראשונים.
וכן כתב בעל הדברות ז"ל ויש שנוהגין ביום ערבה שכהן קורא וביום הששי ולוי קורא וביום השביעי וישראל שלישי חוזר וקורא וביום הששי וישראל רביעי חוזר וקורא וביום השביעי ואינו ישר כי האחרון קורא שני ספיקי היום כשליח צבור במוספין.
וכן נהגו אבותינו ואותן שקורין ביום השמיני אינו ישר שלא לעשות מחול קודש עד כאן לשון בעל הדברות ז"ל וכן נראה בעיני שזה המנהג הוא עיקר כדבריו וכדברי רבינו שלמה ז"ל. ושבת שחלה בחולו של מועד קורין ראה אתה אומר אלי דאמר רב חנן בר אבא שבת שחלה בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי מקרא קרינן ראה אתה אומר אלי אפטורי בניסן העצמות היבשות בתשרי ביום בוא גוג. ובתפלת המוספין בשני ימים טובים הראשונים אומרים ובחמשה עשר יום לחדש השביעי ובחולו של מועד בכל יום ויום אומרים מוספין של שני ימים שצריכין להזכיר שני ספיקי היום והא לך סדרן יום ראשון של חולו של מועד אומרים וביום השני וביום השלישי. יום שני אומר וביום השלישי וביום הרביעי יום שלישי אומר וביום הרביעי וביום החמישי יום רביעי אומר וביום החמישי וביום הששי. יום חמישי שהוא יום ערבה אומר וביום הששי וביום השביעי. יום ערבה לאחר תפלת המוסיפין יש ממשיכין את הארון באמצע בית הכנסת ויש מוציאין כל ספרי תורות ועושין כמין גורן עגולה באמצע בית הכנסת ומתחיל החזן ואומר הושענא והצבור עונין אחריו ומקיפין שבע פעמים זכר להקיף מזבח ואומר אלפא ביתא אחת בכל פעם ואח"כ מחזירין את הארון או ספרי התורה למקומן ומסיימין כל ההושענות כסדר הכתוב במחזורים וקדיש גמור.
ומנהג להדליק כל הנרות שבבית הכנסת לכבוד התורה על שם כי נר מצוה ותורה אור ויש שנוהגין בליל יום ערבה להיות נעורין כל הלילה ויושבין ועוסקין בתורה ומתחילין בראשית והולכין עד וזאת הברכה לפי שביום המחרת צריכין להשלים התורה ואם יש מי שלא הסדיר פרשיותיו עם הצבור כל אחד ואחד בשבתה הרי הוא סודרן עתה. ואע"פ שאמרו חכמים ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר ודאי כך מצוה מן המובחר ואם לא עלה בידו לעשות כן טוב הדבר להשלימן אחרי כן ומנהג נכון וכשר הוא והתם אמרינן סבר לאשלומינהו במעלי יומא דכפורי אמר ליה ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר הא למדת שכן הוא הדין אבל אם לא עלתה בידו טוב להשלימן לכשאפשר ויום ערבה הוא יום חתימת הדין כיום הכפורים כדתנן ובחג נידונין על המים שבו היו מסיימין ניסוך המים: