דין הדס וערבה לאגדן עם הלולב.
תניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר ושאינו אגוד פסול והלכה כרבנן:
תנו רבנן לולב מצוה לאוגדו פי' עם ההדס וערבה ואם לא אגדו כשר מני אי ר' יהודה כי לא אגדו אמאי כשר ואי רבנן מאי מצוה מצות זה אלי ואנוהו וכתב רבינו שלמה זצ"ל דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד והאוגדו כאגודה של ירק לאו אגודה היא. ואפי' רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרו לולב שאינו אגוד כשר מודו דמצוה לאוגדו משום מצות זה אלי ואנוהו ואי לא אתנחיה בלולב מערב יום טוב מנח ליה ביום טוב ושפיר [דמי]. וכי אגוד ליה ביום טוב לא אגיד ליה אלא כאגודה של ירק פי' יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודה של ירק ומותר לאוגדו בכל דבר ואפי' במשיחה וחוטי זהב כדי לנאותו דתנן אין אוגדין את הלולב אלא במינו ר' מאיר אומר אפי' במשיחה אמר ר' מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב ואוקימנא לטעמיה דר' יהודה משום דקא סבר לולב צריך אגד והוו להו חמשה מינין וכיון דלית הלכתא כר' יהודה דאמר לולב צריך אגד אלא כרבנן ממילא אי דחייא לה נמי האי והלכתא כרבי מאיר ועוד מעשה רב. אמר רבה לא לידוץ אינש לולבא בהושענא דלמא נתרי טרפיה והוי חציצה רבא אמר מין במינו אינו חוצץ והלכתא כרבא: