דין סיכוך בדבר המחובר לקרקע.
ומה שהתרנו לסכך בדבר שגידולן מן הארץ דוקא בתלוש אבל במחובר לקרקע פסולה דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסכך על גבן פסולה ואם היה הסיכוך מרובה מהן או שקצצן כשרה וכגון שחבטן דאי לא חבטן מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופסולה. והא דתניא או שקצצן כשרה אמר שמואל וצריך לנענע פי' כדי שיהא מעשה לשם סוכה. ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותנן העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית אמר רבה לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה מאי טעמא מדקתני דומיא דבית מה בית שצלתו מרובה מחמתו אף אילן נמי שצלתו מרובה מחמתו ופרכינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי' רבינו ישעיה זצ"ל ואע"ג דתנן לקמן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותן כשרה. אלמא היכא דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר בטל ברוב. הני מילי בתלוש אבל במחובר חשוב בכ"מ ולא בטיל ברוב ומשנינן אמר רב פפא בשחבטן פי' רבינו שלמה זצ"ל שהשפיל ענפי האילן למטה עם הסכך והרי הן מעורבין עם הסכך הכשר ואינן נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו. דמדאורייתא כל מילי בטיל ברובה כדתנן במתניתין אם היה הסיכך הרבה מהן כשירה. וכל לשון חבטה שבתלמוד לשון השפלה הוא והמפרש תלישה או שליפה טועה הוא דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין. ועוד [אי] תלוש הוא צלתו מרובה מחמתו אמאי לא הא נפלי על הסכך. ולגבי הדלה עליה את הגפן אמאי בעי סיכוך הרבה מהן ופרכינן אי בשחבטן מאי למימרא ומהדר מהו דתימא ליגזור היכן דחבטן אטו היכן דלא חבטן קמ"ל ואוקימנא דאפילו לכתחלה נמי שפיר דמי: