דין רחיצה וסיכה.
ורחיצה נמי נקראת עינוי דאמר ר' נחמן בר יצחק כדכתיב מים קרים על נפש עיפה ומדכתיב על נפש ולא כתיב בנפש שמע מינה ברחיצה קאמר ודבר הנקרא עיפות קרוי עינוי דכתיב בדוד כי אמרו העם רעב ויעף [וצמא] במדבר וכל מה שעשה שם דוד קרוי עינוי דכתיב על אותו מעשה וכי התענית בכל אשר התענה אבי.
וכתב בעל היראים זצ"ל דוקא רוב גופו ומתכוין ליהנות ברחיצה אסור מדאורייתא אבל מיעוט גופו אפילו מתכוין ליהנות ברחיצה לא אסור אלא מדרבנן דתנן המלך והכלה ירחצו את פניהן ואי דאורייתא אסור לא שרינן במלך וכלה ואם אינו מתכוין כגון הרוחץ את ידיו בבקר משום רוח רעה או משום טינוף לכתחילה שרי כדתניא שומר פירות והמקבל פני רבו או מי שגדול ממנו עוברים במים עד צוארם ואינן חוששין ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת חפת חלוקו ופסיק רישיה ולא ימות לא הוי שיש כמה בני אדם שאינן נהנין ברחיצה כזו ותניא נמי מי שהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש אלמא אם אינו מתכוין להנאת רחיצה מותר. והיכא דמתכוין ליהנות אפילו מיעוט גופו אסור כדתני יהודה גרוגרות אסור לישב על גבי טיט המטפחת ביום הכיפורים ואסיקנא בטופח על מנת להטפיח ודווקא במתכוין ליהנות אבל אין מתכוין ליהנות לא מיבעיא מיעוט גופו אלא אפילו רוב גופו מותר כאשר פירשנו. ותניא אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ותנא דבי מנשה אשה מדיחה ידה במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו אלמא כל רחיצה דהויא שלא לצורך הנאה שריא הלכך כהן נושא כפיו נוטל ידיו אבל רחיצת פניו בבקר הויא צורך הנאה ורפואה דאמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם עד כאן לשון היראים ותמצא מזה לפנינו הלכה שי"ט.
והא דאמרינן ערב יום הכיפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותם כמין כלים נגובין ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו מפרשי לה בשאין בה טופח על מנת להטפיח דלא ליתי לידי סחיטה וכבר כתבתי מזה למעלה בערוגת תענית הלכה ער"ב. ואם היו ניצוצות של מי רגלים ניתזין על רגליו משפשפן ורוחץ ידיו שכך שנינו זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה והמטיל מים צריך קדוש ידים ורגלים ומפרשינן לה רגלים משום ניצוצות והידים משום דמצוה לשפשף. אמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות רב יהודה מצטנן בקרא רבא מצטנן בינוקא רבה מצטנן בכספא וכלים של כסף או של חרס שיש בהן מים בין מלאים בין חסרין אסורין. וסיכה נמי נקראת עינוי שהיא בכלל שתייה כדכתיב ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ודוקא סיכה שהוא לתענוג אסורה אבל סיכה שאינה של תענוג מותרת כדתנן מי שהיה לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש: