דין ספר תורה הראוי לקרות ודין קריאת התורה בחומשין.
וספר תורה שהקלפים שלו אינן עפוצים כשר והגון הוא לקרות בו דתניא כותבין על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום בשר ואם שינה פסול ואמרינן בירושלמי דמגילה פרק קמא הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין וצריך שיהא כותב על הקלף במקום נחושתו ועל הגויל במקום שיער ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו על הקלף וחציו על העור. ואין כותבין אלא על עור בהמה טהורה או חיה טהורה בלבד שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ומצאתי בשאילות חלום ששאל הר"ר יעקב ממרוייש זצ"ל נסתפקנו על ספרי תורות שלנו שאפי' לדברי רבינו יעקב זצ"ל שמתיר עיבוד הקלפים שאינן עפוצים יש ספק בדבר שהרי אותו [עיבוד] עצמו שאנו מתירין אינן מעובדין לשמה ועל זה שאלתי אם ראוי לברך עליהם ברכת התורה דהא אמרינן שאינן מעובדין לשמה פסולין הא סתמא כשירין. ופירשו לי אם המעבד עיבדן לשם ספרים אחרים ונמלך עליהן אחר כך וכתב עליהן ספר תורה או מכרן לכתוב בהן ספר תורה פסולין אבל אם המעבד עיבדן לשמן בסתם ולא עיבדן לכתוב בהן שום ספר בפירוש רק למכרן לכל מי שירצה וקנאן הקונה לשום ספר תורה כשירין הן.
מעשה היה בספר אחד שלא היה תפור אלא בג' חוטי גידין אחד בראש הדף ואחד באמצעיתו ואחד בסופו ולא התיר הר"ר שלמה ב"ר שמעון ז"ל לקרות בו ובאו ושאלוהו ואסר והביא ראי' ממסכת מגילה דאמרינן התם מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם תפרה בג' חוטי גידין כשרה מכלל דספר תורה שלא נקרא אגרת צריך תפירה שלימה ולא סגי בג' חוטי גידין. וספר תורה שרבו שיטיו על ששים שיטות נשאל גאון זצ"ל מהו לקרות בם והשיב אמרו רבותינו שכשר הוא אבל אם אינו מדוקדק יפה בפתוחות ובסתומות יגנז וכן מוכח בהלכה במס' מנחות. ומקום שאין ספר תורה ויש שם חומשים כעין שלנו אם מותר לקרוא בהן בעשרה ולברך לפניה ולאחריה כספר תורה דבר זה שאל אחי ר' בנימין נר"ו להר"ר מאיר נר"ו והשיב לו בכתב גלילי ידיו על ענין קריאת הספר אשכול הכופר יורינו אמרי שפר כי מה נאמר ומה נספר ואם באנו לאסור נאסור רוב קריאות הגולה דהא קיימא לן כל ספר שלא עבדי גוילין שלו לשמן פסול כדאמרינן בגיטין פרק הניזקין והכי נמי כל ספר שאינו תפור בגידין פסול כדאמרינן גבי מגילה במסכת מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כספר אלמא ספר תורה שתפרו שלא בגידין פסול וכמה שאר פסולין יש בו על רוב עונותינו ואנו קורין בהם ומברכין לפניה ולאחריה משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך כדאיתא בתמורה גבי דברים שבעל פה שאי אתה רשאי לכתבן וניתנו ליכתב משום עת לעשות לה' כדי שלא תשתכח התורה הכא נמי אע"ג דלא כהלכתא עבידן נקרי בהן דמה לי פיסולא חדא מה לי תרי פיסולי דהיכי נעביד לא נקרא כלל הא כתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה עמדו ותקנו להם שלא יעמדו ג' ימים בלא תורה הרי שאין לנו לעמוד ג' ימים בלא קריאת תורה היכא דאיפשר לן וכי תימא נקרי ולא נברך תא חזי כמה ענשו גדול של קורא קריאת חובה בלא ברכה. שראוי לבוא חורבה על שונאיהן של ישראל על זה דכתיב מי חכם ויבן את זאת וגו' על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואמר מר על שלא ברכו בתורה תחלה אם כן היכי נעביד לא נקרי הא מחייבינין למקרי נקרי ולא נברך ראה כמה עונשו גדול של קורא קריאת חובה בלא ברכה וכי תימא כיון דלא אפשר למקרי ככל מצותה וכהלכתה לא רמי עלן חומרא אם כן נאסור רוב קריאות שבגולה שהרי לא נעשו כהלכתן אלא כי היכי דקרינן בהנהו אע"פ דלא עבידי כמצוותן הני נמי לא שנא ותא חזי מהני הפטרות דמפטרינן בהו וההיא קריאה תקנוה חכמים לאפטורי בשבתות וימים טובים ובתעניות והנה בכל קהלות הקודש שבארץ מערב ובכל גלילות ישמעאלים ובאוסקיליאה כולה מפטרי בספרי הפטרות גלולות ואנן מפטרינן בהני שהן כשאר חומשין שלנו ומברכין ואין ממחה בידן ומאי שנא הני מהני אלו ואלו הן דברי אלהים חיים וכלהו כתבי הקודש נינהו וכי היכי דעל האי קריאה סמכינן ומברכינין הם הכי נמי על האי נסמוך ונקרי ונברך משום עת לעשות וקריאת על פה לא מקרי ההוא קריאה דנימא אע"ג דכתיבי כמאן דלא כתיבי דמי וניהוי כדברים שבכתב שאי אתה רשאי לאמרן על פה הא ליתה ממה נפשך כתובים נינהו כל היכי דכתיבי אע"ג דלא כתיבי כמצותייהו.
וגדולה מזאת אנו עושין בכל יום שאנו קורין כמה פרשיות שבתורה על פה ולא תהא זאת כזאת. והחכם שאמר לקרות כל הפרשה כולה באדם אחד בשעת הדחק ולברך לפניה ולאחריה מה לי חד מה לי שבעה אי שרינן למקרי בחד נישרי לכולהו אי אסרינן לשבעה לחד נמי ניתסר אלא לא שנא. ומה שאמרו חכמים אין קורין בחומשין מפני כבוד הצבור לא בחומשין דידן מיירי אלא בספרי חומשין של חמשה חומשי תורה והן ספר וספר באנפיה נפשיה גלולין ואמטול הכי אין קורין בהם מפני שגנאי הוא לצבור שאין להם ספר תורה שלם. על כן אמרו מפני כבוד הצבור ובודאי משם איכא למיגמר שריותא להני דידן דמה התם אע"ג דלא הוי כולי ספר שלם כדבעי למיהוי לית ביה פיסולא אלא משום כבוד צבור הני דידן נמי לא שנא ובשעת הדחק שאני. ושוכני סנה. לעתירתינו יפנה. וטרם נקרא יענה. ובפקודיו ישית בפינו מענה. וישכילנו ויצליחנו בכל אשר נפנה:
והר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו השיב על זאת התשובה אשר כתב החכם שמותר לקרות בחומש ולברך איני רואה דבריו כי לא ניתנה תורה לכתוב אלא בגליון כמו ספר תורה המונח בארון שכתבה משה רבינו דמוכח בבבא בתרא פרק קמא שבגליון היתה כתובה ומה שאין חוששין עכשיו בכמה ספרי תורה שאינן כתובין כהלכתן ואינן תפורין בגידין ואין נמנעין מלברך עליהן אינה ראיה דבירושלמי דמגילה מוכח דיש חילוק בין גויל לקלף לעניין מניין דפין הלכך לפי המנהג יש לומר כשם שהן חלוקין בזה לענין מניין דפין הלכה למשה מסיני הכי נמי בשאר דקדוק ספר תורה בכתיבתה ותפירתה שאינן נוהגין בקלף אלא בגויל לפיכך אין נמנעין מלקרות עליהן ומלברך עליהן. וההיא דפרק הניזקין מהו לקרוא בחומשין פי' רבינו שלמה זצ"ל שהן עשויין כהלכתן בגליון ואין להביא ראי' משם וסדר הפטרות שמנהג לכתוב שלא בגליון אין עניינה לכאן דהפטרה לאו חובה כולי האי לגמרי כקריאת ספר תורה תדע דקטן מפטיר אבל בקריאת ספר תורה דחובה שמברכין עליה ונתן לנו את תורתו אין לברך אלא אם כן נכתבה באותה ענין שנתנה לכתוב. ואותו טעם שמזכיר לשם בהניזקין עת לעשות לה' הפרו תורתך אינו אלא לענין קריאה ולא לענין ברכה דהא קיימא לן כל המברך ברכות לבטלה עובר משום לא תשא וכן יש לומר בההיא דתמורה פרק ב' אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות משום דחזי דשר שכחה שכיח התירו לכתוב ולקרות כדי ללמוד ולא תשתכח תורה שבעל פה עד הנה תשובת הרב.
ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי אנשים הרגילין לקרוא בספר חומש בעשרה במקום ספר תורה אין רוח חכמים נוחה בהם. ור' אוסר לעשות כן שאפילו בספר תורה גמור שאינן עשויין כתיקון חכמים שאינו תפור בגידין ושאין ריוח בין שרטוט לשרטוט אסרו לקרות בו כל שכן דאסור לקרות בחומש והמקיל בזה לא נכון לו שמוציא שם שמים לבטלה: