דין תקיעות שעל סדר ברכות אם טעונין ברכת תקיעה.
מה שנהגו לתקוע כל התקיעות כשהן יושבין ולברך עליהן [ברכת התקיעה] כתב עלה בעל המאור זצ"ל נראה לי כי לא היה כן מימי רבותינו חכמי התלמוד אלא מנהג הוא שנהגו דורות האחרונים משום חולין ומשום אנוסין דקדמי ונפקי מבית הכנסת ולא נטרי עד צלותא דמוספין דלא מצלינן לה ביחיד [בר"ה] בתלת שעי קמייתא כדאי' בפ"ק דע"ז ואפי' בצבור נהגו העם לאחרה ולאנפושא קרובות בסידורא דיומא לפיכך הקדימו בשבילן אלו התקיעות דמיושב והנהיגו לברך עליהן ברכת התקיעה במטבע קצר אבל באמת אין לנו ברכת התקיעה מדברי רבותינו אלא על ברכות של תפלה בלבד ונשתנו המנהגות בדורות האחרונים וההיא דר' (לוי) [יצחק] דאמר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' יש מדקדקין על הסדר שאנו נוהגין היום מה הם התקיעות שהן לערבב את השטן אם אותן שתוקעין מעומד הלא הם על סדר ברכות [התפלה] והן נראין כשל תורה וכדר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות כו' ואם אותן שתוקעין מיושב הם לערבב את השטן למה מתחילין בהם ומברכים עליהן ונראה לי פי' שמועה זו דר' (לוי) [יצחק] כעין ההיא שמעתתא דר' חייא בר גמדא דאמר אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין ובעי ר' זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו הכא נמי התקיעות שתוקעין כשהן יושבין הן התקיעות שתוקעין על סדר הברכות בתפלת שליח צבור ואע"פ שהן מעומד לשליח צבור אינן לשאר העם אלא מיושב ותקיעה דמעומד היה מנהג בידם שהיה תוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת כדי לערבב את השטן ואחר שהנהיגו דורות האחרונים המנהג הנהוג בידינו והיה לנו תקיעות מיושב ומעומד כיון שנשנו התקיעות הרי נתערבב השטן מכל מקום לפיכך ביטלו אותה תקיעה שהיו נהוגין מקודם לתקוע כשהיו יוצאין מבית הכנסת ומצאתי סעד לדברי בחבורי הגאונים זצ"ל כך אמר ר' סעדיה ז"ל לאחר תפלת המוסף מריעין תרועה גדולה לערבב את השטן. וכן אמר רב עמרם גאון ז"ל עכ"ל בעל המאור וכתב אחי ר' בנימין ז"ל מה שכתב בעל המאור שהתקיעות שאנו תוקעין בישיבה ומברכין עלייהו לא כן היה המנהג שנהגו דורות הראשונים חכמי התלמוד ולאו על האי איתמרא דר' (לוי) [יצחק] למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין אלא התקיעות שהן על סדר הברכות בתפלת שליח צבור הן הן התקיעות שהיו תוקעין שהן יושבין ואע"פ שהן מעומד לשליח צבור אינן לשאר העם אלא מיושב ותקיעה דמעומד היה מנהג בידם שתוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת כדי לערבב את השטן דבר זה אינו דבודאי תקיעות דמעומד הן אותן שעל סדר הברכות והן לכל הצבור בעמידה דהא אמרינן בברכות של ראש השנה שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן לפי שאין הכל בקיאין בברכות והרי הן כולן עומדים ומכוונים את לבם בתפלת החזן ואפי' אם כולן בקיאין ומתפללין כל אחד ואחד תחילה ביחידי בלחישה ואח"כ מסדיר החזן התפלה בקול לפני הרבים כמו שאנו נוהגין עתה מכל מקום מנהג הצבור בעמידה עד שהוא משלים סדר הברכות. וכן המנהג פשוט בישראל אפי' בשאר ימות השנה לעמוד כל הצבור בעמידה בעוד שהחזן חוזר ומסדיר י"ח ברכות של תפלה והטעם שאם יש ביניהן מי שלא כיון בתפלתו אפשר שמכוין לבו עם שליח צבור ודיו תדע דאמרינן טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה אין מחזירין אותו דאפשר ששמע ליה משליח צבור וכל זה לא יתכן אלא בעמידה ובודאי תקיעות שעל סדר הברכות הן העיקר ותקיעות דמיושב הן לערבב את השטן. ואל תתמה על מה שמברכין על התקיעות הראשונות דמיושב שאינו עיקר ואין אנו מברכין על התקיעות שעל סדר הברכות שהן עיקר שכיון שבירך בתחלה אין צריך לברך על התקיעות שעל סדר הברכות. ומצינו כיוצא בזה בפ' ערבי פסחים הביאו לפניו מטבל בחרוסת פשיטא היכא דאיכא תרי מיני ירק מברך ברישא בורא פרי האדמה ואכיל וכי מטי לאכול מרור מברך לאכול מרור ואכיל היכא דליכא אלא מרור היכי עביד אמר רב הונא מברך בורא פרי האדמה ואכיל וכי מטי למרור מברך לאכול מרור ואכיל מתקיף לה רב חסדא לאחר שמילא כרסו ממנו חוזר ומברך אלא אמר רב חסדא מברך ברישא בורא פרי האדמה ולאכול מרור ואכיל ולבסוף אכיל ליה בלא ברכה ומסקנא דהלכתא כרב חסדא והכא טיבול שני הוא העיקר וטיבול ראשון אינו אלא לתינוקת שישאלו ואפי' הכי היכא דליכא מין אחר אלא מרור לחודיה מברכינן לאכול מרור בטיבול ראשון ולא מברכינן בטיבול שני והטעם דלאחר שמילא כרסו ממנו היאך יחזיר ויברך וטיבול ראשון לצורך טיבול שני הוא להיכרא דתינוקת דכל חובת הלילה למצות הגדה הוא כדאמרינן בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. הכא נמי תקיעות דמעומד על סדר הברכות הם העיקר ותקיעות דמיושב הן לערבב את השטן. וכיון שבירך על התקיעות הראשונות היאך יחזור ויברך ותקיעות דמיושב לצורך התקיעות שעל סדר הברכות הן שמערבבין את השטן שלא יוכל לקטרג ולעכב את התפלה ואין לומר שכשיוצאין מבית הכנסת היו תוקעין לערבב את השטן לאחר שהתפללו ואפשר שכבר נשמעה תפלתם מה כחו לשטן לקטרג והרי עתה בידם כמה מצות קרית שמע ותפלה וקריאת התורה והפטרה ותפלת מוסף וזהו פירוש כדי לערבב את השטן לפי מה שמצינו באגדה אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי הרי שנכנסו בית דין לקדש ראש השנה הקב"ה אומר למלאכים הושיבו בימה הושיבו סניגורין הושיבו סקיפטורין שהרי בית דין שלמטה מקדשין ראש השנה ישבו עד המנחה ולא באו עדים ונמלכו לעברו מה הקב"ה אומר העמידו בימה העמידו סניגורין העמידו סקיפטורין שהרי בית דין של מטה נמלכו לקדש ראש השנה למחר הה"ד כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ואם אינו חוק לישראל אינו משפט לאלהי יעקב. למדנו מזה שכל המלאכים סניגורין ומליצי יושר קרואין לדין וכיון שמליצי יושר קרואין לדין מסתמא גם קטיגורין קרואין לדין או עומדין שם וכמו שפי' רבינו חננאל ז"ל כיון שמצאנו אם יש מלאך מליץ אחד וכו' כך יש משטין וכן פי' רבינו יוסף קרא ז"ל בפי' איוב ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם יום ראש השנה היה שכל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון לדין וסניגורין מליצין יושר וקטיגורין מקטרגין ובא השטן לקטרגו ולפי שהקב"ה חיבב את ישראל וחפץ להצדיקם בדין הודיעם איך לזכותם ומפורש בפסיקתא לאוהבו של מלך שהיה נידון לפני המלך רמז לו המלך מנה לך דיקאליקוס פי' סניגור המדבר ומייפה זכות הנידון והוא לשון יון ואתה זוכה לפני בדין כך אמר להן הקב"ה לישראל תקעו לפני בראש השנה בשופר של איל ואני זוכר לכם עקידת יצחק ומזכה אתכם. וכיון שראש השנה הוא יום שכל הבריות נידונין בו והרי אנו צריכין להרבות תפלה ותחנונים ולתקוע שלשים תקיעות על סדר הברכות התקינו חכמים להקדים התקיעות שאנו תוקעין מיושב לערבב את השטן שכיון שהן תוקעין מיד הקב"ה זוכר להם לישראל עקידתו כאילו אפרו צבור על גבי המזבח כמה דתימר אשר יאמר היום בהר ה' יראה והשטן כשרואה המזבח למעלה והאפר צבור עליו ושומע קול השופר מלמטה מיד מתערבב ומשתומם שהרי על קטיגוריא שלו נתנסה אברהם על בנו כמה שנאמר אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם אחר דבריו של שטן וכיון שבאין להתפלל סדר הברכות והתקיעות הרי השטן מבולבל ומעורבב ואינו רשאי לעכב ולקטרג על תפלתן שלא תהיה נשמעת והרי הן זוכין בדין. וכן כשהיו תוקעין בתפלת שחרית היו נוהגין לתקוע תקיעות דמיושב קודם תקיעות דמעומד בענין הזה תדע שעל ששנינו אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר על זה אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. ואמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן הא למדנו דתקיעות דמיושב הוא הקודמת והיא לערבב את השטן: