דין סדר תפילת מוסף והלכותיה.
לאחר תקיעות אומר תהלה ומחזירין ספר תורה לארון ומקדישין עד לעילא ומתפללין תפלת מוסף בלחש ומתפללין תשע ברכות כנגד תשעה אזכרות שהזכירה חנה בתפלתה ואלו הן תשעה ברכות. אבות וגבורות וקדושת השם מלכיות זכרונות ושופרות עבודה והודאה וברכת כהנים וכולל קדושות היום ומלכיות בברכה אחת שכך שנינו סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהם ואינו תוקע קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים אמר לו ר' יוחנן בן נורי אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת היום וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים וקיי"ל כר' יוחנן בן נורי אבות וגבורות וקדושת ה'. ומתפללין כסדר שחרית אתה בחרתנו ומפני חטאינו ובכן יהיה רצון מלפניך ה' אלהינו שתעלנו לארצנו ומוסף יום הזכרון הזה ובחדש השביעי ואם הוא שבת אומרין ומוסף יום השבת ומוסף יום הזכרון הזה וביום השבת ובחדש השביעי ואין מנהג להזכיר של ראש חודש ומצאתי בשם הר"ר אברהם בן החבר ר' יצחק זצ"ל מה שלא נהגו להזכיר של ר"ח בראש השנה סומכין על הירושלמי דגרסינן התם יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על (החייב) [הזכאי]:
ובמנהגות הגאונים זצ"ל מצאתי בלשון הזה שכבר נחלקו גדולי הדור על מוספי ראש השנה הגאון רבינו יצחק הלוי ז"ל אומר יש שמזקיקין לפרש מקראות של כל מוספי היום בומפני חטאינו כאמור ובראשי חדשיכם תקריבו עולה וגומרם הכל ונאמר ובחודש השביעי באחד לחדש שהרי אמר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב ובאותו המשמע היה גם ראש חודש כשמועה שנויה בעירובין אומר זכרון אחד ועולין לו לכאן ולכאן ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה והוא מוסב אשניהם שכן אי אפשר לראש השנה בלא ראש חדש ויום ראש חדש זה קרוי זכרון כדכתיב באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה וגו' מה שאין כן בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח ופסח בלא שבת לפיכך אין בהזכרת אחד מהן הזכרת חבירו וצריך לנקוב בו בהדיא את יום המנוח ואת יום חג המצות והכא (נמי) [נהי] דפטר בזכרון אחד לשניהם מיהו כשבא לפרש מנין המוספין בראש השנה אם אינו אומר בראש השנה ובראשי חדשיכם מנה מחצה ודילג מחצה ונראה כממעט במוספין ויש כל גאוני לותי"ר שהיו מוחין לומר ובראשי חדשיכם בראש השנה דלמא נפיק מיניה חורבה לעולם וליהוו מדמו לשוויה ליה להאי ראש חדש כשאר ראשי חדשים דכולי שתא למנות את המועדות מיום שני כדרך כל השנה שאנו מחשבין ומתקנין המועדות מיום האחרון של ראש חודש ועבדי ליה לראש השנה כשתי קדושות ואומרים הם אין לנו לסמוך אלא אמסקנא דשמעתא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ודיו:
ונשתלחו הדברים לר' שלמה נ"ע ובא והכריע כדברי האומרין צריך להזכיר פסוקין של כל מוסף ומוסף ואין להקפיד שמא יאמרו אלול מעובר הוא ויקחו מניינם מיום שני והילך תשובתו אשר הזקוקנו לתת לב על סדר המקראות מוספי יום הזכרון אשר הנהיג רבינו לפני פטירתו להזכיר ובראשי חדשיכם ולאחר פטירתו חולקין על דבריו להחזיר הדבר ליושנו. ואומר שיש איסור וחילול בדבר שהשומע הזכרת ראש חודש ביום השני יהא סבור שאלול מעובר ועוד ראיה לדבריהם מאשר פסקו רבותינו אומר זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן לא שמענו את החלוקין ולא להכריע באתי כי איני כדאי לעשות סעד לדבר הארי שן סלע וגבעת עולם אך על משלחתו אשר הזקיקני להודיעו מה קבלתי מרבינו יעקב זצ"ל באותו שמועה אני מושיבו. כששימשתי לפניו לא שמעתי מפיו באותה שמועה בסדר המקראות כלום. ומהו להזכיר של ראש חודש בראש השנה פירש לתלמידים. כגון ותתן לנו את יום הזכרון ואת יום ראש חודש הזה וכן בויעלה ויבא. וכן במוספי את יום הזכרון הזה ואת יום ראש חודש הזה נעשה ונקריב וכן בחתימה מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים. אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר ואני לא שאלתיו כי לא ראיתי נוהגין במקומנו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין לפי שאינן שגורין בפה חוץ ממוספי שבת וראש חודש שהן תדירין ושגורין בפה ומסיימין מפי כבודך כדרב חננאל אמר רב וכשבאתי משם ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר בר יצחק זצ"ל שמסדרין הנהגתי אני במקומי ועתה שמעתי שהנהיג רבינו הלוי להזכיר את מוסף ראש החודש במקראותיו ורואה אני את דבריו ולא כחולק על דבריו ולא מלאו לבו לעטרה הראויה לחדש דבר בדורו מה שרבינו יעקב זצ"ל לא הנהיג ואם רבינו הלוי שם דברים על לבו ופיזר בשעת המכניסין כי ידעתי מדתו ומדת המכנסין אומר אני מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו והנהיג עצמו כאסקופה הנדרסת ושם עצמו שירי שריים ועל שניהם אני קורא ועמך כולם צדיקים. ואת אשר עם לבבי אני משיב כי דבריו נכוחים למבין ואם באנו לפרוש מהם כפורש מן החיים ומן הטעם הזה מה ראו רבותינו לחלק שתי קדושות הללו משאר כל שתי קדושות שחלו ביום אחד שהוזקקנו בשאר שתי קדושות להזכיר את שניהם בפתיחה ובחתימה ובזה אומר זכרון אחד אלא שבזה יש לומר שמשמע האחד עולה לו לכאן ולכאן מה שאין כן בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח ופסח בלא שבת לפיכך אין במשמע הזכרת אחד מהן הזכרת חבירו אבל יום הזכרון אינו אלא בראש חדש השביעי ויום ראש החודש הזה קרוי זכרון כדכתיב באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה לפיכך כשמזכיר יום הזכרון הרי ראש חודש במשמע וזה פי' עולה לו לכאן ולכאן. מלשון התלמוד אנו למדין וכשנשאלה השאילה בבית המדרש ופרשו שני צידי טעמיה לדרך זו ולדרך זו כדרך כל שאילות שבתלמוד לא תלו טעם שלו בחשש איסור וחורבה אלא בשלא לצורך תלאוהו דהכי אמרינן כיון דחלוקין במוספין מדכרינן או דלמא אומר זכרון אחד ועולה לו לכאן ולכאן כלומר סגי בהכי ולא קאמר או דילמא חיישינן לחרבה פלונית ואילו היה בידו לתלות הטעם בחשש איסור לא היה תלהו ברשות הואיל וטעם ההזכרת עולה לו לכאן ולכאן. ההוא תינח היכא דאיכא למימר עולה לו לכאן ולכאן כגון בפתיחה ובחתימה שהוא אומר את יום הזכרון שהרי ראש חדש במשמע. אבל כשבא לפרש את מנין המוספין ומונה ומשייר נראה כממעט במוספין שהרי הוא אומר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב ובאותו המשמע היה ראש חדש וכשאינו מזכיר בפירוש את שניהם נמצא כמנה מחצה ודילג מחצה טוב לו לשתוק משניהם ולסיים מפי כבודך כדרב חננאל אמר רב ואם בא להזכיר יזכור את שניהם. ואומר אני שכך נהגו הראשונים ודורות אחרונים קבעו המקראות במוספין ושגו במשמע זכרון אחד ולא קבעו בו אלא מקראות של ראש השנה בלבד. עד כאן התשובה. גם בסוף מס' ראש השנה פירש רבינו שלמה אינימא משום דנפישי קראי דאיכא דמוספי ראש חודש וראש השנה ומלכיות וזכרונות ושופרות כו' הא למדת שצריך לאומרן. אמנם רבינו חננאל זצ"ל הביא זה לשון הירושלמי בפרק בכל מערבין ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אינו צריך להזכיר של ראש חדש. ופי' אינו צריך להזכיר מוסף של ראש חדש כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה וכן נמי אינו צריך לחתום מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ולאו אתפילת מוסף לבד קאי אלא אכל תפילות קאי בין אתפילת ערבית בין אתפילת שחרית ומוסף ומנחה אבל הפסוקין של מוסף ראש חדש צריך להזכיר כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל ונראה לאחי ר' בנימין זצ"ל מה שנהגו הראשונים להזכיר פסוקין של ראש השנה ולא נהגו להזכיר פסוקין של ראש חדש לפי שהיו רגילין לאומרן בתפלה כולן על הסדר עד סוף הפיסקא כדרך שקורא אותן המפטיר בתורה. וכיון שהיה אומר מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה תעשו וגו' הרי הוא כמו שהזכיר ובראשי חדשיכם ואין כאן משום ממעט במוספין אבל לפי מה שנהגו האחרונים [להזכיר] לבד מקראות הקרבנות ומדלגין מקראות הנסכים ומקצרין ואומר ומנחתם ונסכיהם כמדובר וכו' מן הדין היה להזכיר פסוקין של ראש חדש שלא למעט במוספין ובקצת סדורים ישנים מצאתי כל הפסוקין על הסדר. אלא שקשה לנו לשנות המנהג ועל כן הוא רגיל לומר ושעיר לכפר ועולת החודש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן שלא לשנות ושלא לדלג מכל וכל. וכשמגיעין ושני תמידין כהלכתן מתחילין עלינו לשבח ואם הוא שבת אומרים ישמחו במלכותך עלינו לשבח ומתחילין סדר מלכיות על כן נקוה לך כל הסדר הכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של מלכיות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ומנהג להזכיר של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה. ואחר סדר מלכיות חוזרין לסדר קדושת היום מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא. והשיאנו וחותמין כסדר שחרית מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם הוא שבת חותמין מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. ומתחילין סדר זכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כל הסדר שכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של זכרונות מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים על הסדר הראשון של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה ואחר המקראות אומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך וכו' עד ועקדת יצחק לזרעו תזכור בא"י זוכר הברית. ומתחילין סדר שופרות אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם כל הסדר הכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של שופרות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים על סדר הראשון של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה ואחר המקראות אומרים אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחרותינו וכו' עד מאזין תרועה ואין דומה לך בא"י שומע תרועה. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:
הנה בארנו סדר ברכות בדרך קצרה ועתה נשוב לפרשם על הסדר. תניא ר' אליעזר אומר שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זו קדושת היום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשיית מלאכה אמר לו ר' עקיבה מפני מה לא נאמר שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחילה אלא שבתון קדשהו בעשיית מלאכה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקראי קדש אלו קדושת היום. ומנין שאומרים מלכיות תניא ר' מאיר אומר אני ה' אלהיכם זו מלכיות ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ת"ל אני ה' אלהיכם ומה ת"ל אני ה' אלהיכם זה בנה אב שכל מקום שנאמר זכרונות יהיו מלכיות עמהם וכבר כתבתי סדרן. ושנו חכמים אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות. ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש יצא ואיבעיא לן האי שלש שלש דקאמר ר' יוחנן בן נורי שלש מן התורה שלש מן הנביאים שלש מן הכתובים דהוו להו תשע או דילמא חד מן התורה וחד מן הנביאים וחד מן הכתובים דהוו לה שלש מכולן. ופשטינן דאם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כהנים לוים וישראלים. רב המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי מכ"מ נהגו העם כתנא קמא להזכיר עשרה מכל אחד ואחד שלש מן התורה שלש מן הנביאים שלש מן הכתובים וחוזרין ומשלימין בשל תורה כדתניא אמר ר' אלעזר בר' יוסי וותיקין היו משלימין אותה בשל תורה. ושנו חכמים אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות מלכיות כגון חי אני נאום ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרקינן אפי' הכי אדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא. זכרונות כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. שופרות כגון תקעו שופר בגבעה חצוצרות ברמה אבל אם בא לומר מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות של אומות העולם כגון ה' מלך ירגזו עמים זכרונות כגון זכור ה' לבני אדום שופרות כגון ה' אלהים בשופר יתקע וסמיך ליה ה' צבאות יגן עליהם. ואין מזכירין זכרון של יחיד אפי' לטובה כגון זכרה לי אלהי לטובה וכגון זכרני ה' ברצון עמך פקדונות הרי הן כזכרונות כגון וה' פקד את שרה וכגון פקד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות ואע"ג דקיימא לן ר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי בהא נהוג עלמא כר' יהודה. אמר רב הונא תנא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו מלכות וידעת היום והשבות אל לבבך אתה הראת לדעת מלכות ר' יהודה אומר אינו מלכות וקיי"ל כר' יוסי ומנהג להשלים בשמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. גרסינן בסוף מסכת ראש השנה. אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך וכן אמר ר' יהושע בן לוי אחד יחיד ואחד צבור כיון שאומר וכתיב ובתורתך כתוב שוב אינו צריך.
רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק דאפי' בהנך קראי דמלכיות זכרונות ושופרות כיון דאמר ובתורתך שוב אינו צריך וכן מצאתי לגאון אחר דר"ח אמר רב אפילו הנך קראי דמלכיות וזכרונות ושופרות קאי ורב תנא הוא ופליג על הנך תנאי דלעיל ורבינו שלמה זצ"ל פי' להא דרב בקראי דמוספין כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך לומר פסוקין של מוספין. ורבותנו מפרשין להא דרב קראי דמלכיות זכרונות ושופרות וקשיא ליה עלה דהא לא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי וכן כתב בעל המאור ובעל הדברות דהא דרב חננאל אמר רב בקראי דמוספין קאי אבל לא במלכות זכרונות ושופרות דהא תנן אין פוחתין מעשרה מלכיות כו':
שאילות אלו שאל ר' מנחם לר' נתן אחיו על ד' פסוקין של כתובים שהן במלכיות זכרונות ושופרות מה טיבן. אם בשביל שיהו עשרה עשרה והלא מסיים בשל תורה והוא פסוק עשירי והוו להו ג' מתורה ג' מנביאים ג' מכתובים והעשירי מתורה [מסיים] ואם צריך שיהיו עשרה לבד מאותו פסוק של תורה שמסיים וחותם בו אם כן לימרו ד' מתורה או ד' מנביאים להשלים עשרה והשיב מה שאמרת מד' פסוקין של כתובים במלכיות זכרונות ושופרות דע כי שאו שערים ראשיכם הראשון והשני תרווייהו כחד חשיבי וכחד פסוק דמי והוו להו ג' פסוקין דכתובים במלכיות וכן בזכרונות אע"פ שתמצא כתוב במחזורים זכר לעולם בריתו הדווקנים אין אומרין אותו שהוא יתר והוא רביעי שלא לצורך וכן בשופרות אומר ד' פסוקין של כתובים לפי שאותו פסוק וביום שמחתכם אינו עולה למנין עשר שופרות ואע"פ שאומר אותו בסיום לפי שאין כתוב בו שופר בפירוש אלא חצוצרות ואע"ג דגרסי' ומשלים בתורה כיון שלא מצאו קדמונים בתורה בפסוק אחד שבו שופר ומלכות כללו את אלו בכלל ושמוהו בסיום והוא אינו בחשבון והוויין עשרה ובין לדעת אלו שאומרין שאו ושאו כחד פסוק דמי ובין לדעת אלו ספרים שכתוב בהן זכר לעולם בריתו ובין לדעת אלו שאומרין בכתובים ד' שופרות הן ופסוק ותקעתם בחצוצרות יתר הוא אלא משום מסיים בתורה הוא מ"מ כאן וכאן יתר על עשרה הוא מאי טעמא איתוספו משום סמך אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן כך השיבוך רבותינו ואני אחיך משיבך ומודיעך את דעתי ודאי כולהו קראי ג' ג' נינהו היכי דמי והא דד' הוו בכתובים אלא הני קראי דכתובים דסמיכו אהדדי כל תרי ותרי חשיב כחד כגון במלכיות שאו ושאו תרווייהו קא חשיב לחד והואיל דסמיכי אהדדי במזמור לדוד לה' הארץ ומלואה והכי נמי זכר עשה לנפלאותיו טרף נתן ליראיו הני תרי קראי דסמיכו אהדדי במזמור אודה ה' בכל לבב חשיבי להו כחד כי היכי דבמזמור למנצח על הגיתית לאסף קיימא הני תרי קראי סמיכי כחדא. תקעו בחודש שופר כי חוק לישראל הוא וקרינן להו כחדא משום דסבירי [תרווייהו למילתא חדא] מתחשיבי לחד וכן נמי גבי שופרות קרינן בדכתובין עלה אלהים בתרועה בחצוצרות וקול שופר משום דמסתברי תרווייהו למילתא חדא חשיב להו חד ואע"ג דרחיקין דין מדין. דהא עלה אלהים בתרועה הוי במזמור למנצח לבני קרח מזמור ובחצוצרות קאי במזמור שירו לה' שיר חדש דהואיל דאידמי להדדי מתקרי כחדא ומחשבי כחדא והיכי אידמי אהדדי אלא עלה אלהים בתרועה פסוק ששי למזמור שלו וכן בחצוצרות ששי למזמור שלו וזה חשבון מזמורי י' פסוקין ומזמור שירו לה' שיר חדש חשבון מזמורי ט' פסוקים ומזמור שהוא נכתב לבדו באמצע שיטה תחשוב פסוק אחד הרי י' פסוקין כנגד י' מלכיות י' זכרונות י' שופרות ומזמור שירו לה' תיבותיו ע"ה ומזמור למנצח תיבותיו ע"ה וב' תיבות שהן יתירות בו תחשוב זמרו לאלהים זמרו שתי תיבות וכן זמרו למלכינו זמרו חשוב שתי תיבות ויעלו לך שניהם שוה בשוה. וכשם שאמרת גבי תקעו בחדש שופר כי חק (הוא) לישראל הוא ששניהם נעשים לפסוק אחד אף הללוהו בתקע שופר כלול סמוכין שלו ביחד י' הלולים ונעשים לפסוק אחד ותו מאי טעמא חשבינן עלה אלהים בתרועה ובחצוצרות וקול שופר לחד קרא משום דבעינן מלכיות זכרונות ושופרות דכתובי ודנביאי הני קראי דמשתעי להבא ולעתיד והואיל וכן אדכרן תקעו בחודש שופר ואדכרן נמי עלה אלהים בתרועה דהוא קרא מעליא ולא סגיא דלא לימרינה אע"ג דהוא משתעי לשעבר ואגב הכי בעינן לאוסופי הללוהו בתקע שופר אהני קראי עלה אלהים ובחצוצרות כי היכי דליהוין מיהת תלתא קראי דכתיבי דקא משתעי להבא ולעתיד גבי שופרות.
ורבינו משולם אמר משם רבו הללוהו בתקע שופר לא חשיב בחשבון י' שופרות שאין אומרין הללוהו עשרה הלולים אלא לפי שכנגדן קבעו חכמים עשרה מלכיות עשרה זכרונות עשרה שופרות כדאי' במסכת ראש השנה ולא הוויין ממנין עשרה. הנה בארתי סדר ברכות דרך קצרה וארוכה ליחיד ולצבור בין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני. חוזר החזן ומסדיר את התפלה ומשמיעה בקול לרבים ואז תוקעין על סדר הברכות. כמו שפירשתי בתחלת הלכה זו דהלכה כר' יוחנן בן נורי ומנהג שתוקעין לאחר סדר מלכיות קשר"ק ולאחר סדר זכרונות קש"ק ולאחר סדר שופרות קר"ק ואלו הן התקיעות שמעומד ואין צריך לברך עליהן שהרי כבר בירך על התקיעות שמיושב:
ויש שמצריכין קש"ק קשר"ק קר"ק על כל ברכה וברכה ואין המנהג כן וכן הכל מפורש לפנינו בהלכה ש"א:
ועל כל ברכה וברכה שלאחר התקיעות נהגו הקהל לומר פה אחד היום הרת עולם והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם וכו' עד ותוציא לאור משפטנו ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו ובשניה סדר זכרונותינו ובשלישית סדר שופרותינו. ופשרון היום הרת יש מפרשין אותו על לשון המקרא ורחמה הרת עולם הרחם שלה יהיה הרת עולם כלומר אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים והיום הזה היה הריונו של עולם והיום הרת הארץ כל תולדותיה שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן התם כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כרבי אליעזר ויש מפרשין היום הרת עולם הוא דין ומשפט העולם וראיה שלהם שכל מקום שנאמר במשלי ריב או או מדון או מצה מתרגמינן אותו הרת הא למדת שהוא לשון דין וזה שאומרים ותוציא לאור משפטנו היום קדוש ויש ממחין בידיהן שאין לומר ותוציא לאור משפטנו היום הן היום לא יצא לאור שכן הדבר תלוי בתשובה עד צום העשור ואם תאמר הלא צדיקים נחתמים לאלתר לחיים וכי תעלה על דעתך שנחזוק עצמינו צדיקים בתפלה: