דין מילה שחלה בת"ב ויום הכיפורים ושאר תעניות.
שאלו לפני רבינו יצחק בר יהודה זצ"ל מילה שחלה ביום תענית צבור כגון י"ז בתמוז וצום גדליה מהו להתפלל פסוקי דרחמי וסליחות ולומר וידוי ואל ארך אפים ואם מברך יטעמו אותו המברך או אם הילד וכמה שיעור טעימה והשיב על יום מילה כך נוהגין במקומינו שמתפללין סליחות וידוי ואין אומרין והוא רחום ותחנונים ומנהג אבותינו תורה היא ומצות מילה קיבלו בשמחה ועדיין עושין בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתיך לפיכך אין נוהגין לומר והוא רחום ותחנונים ודי שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי סליחות ווידוי ואל ארך אפים. ושליח צבור מברך על היין ואינו טועמו והמנהג תורה היא שאינו צריך לטועמו ולא למיתבא לינוקא דאתי למיסרך אלא לישהייא עד לאורתא ולישתייה אימא דינוקא. כי בעיא למיתב בתעניתא דאמרינן המברך צריך שיטעום כי טעים ליה אחריני שפיר דמי מדמקשינן ביום הכיפורים לימרו זמן על הכוס וליהביה לינוקא ומפרקינן דאתי למיסרך טעמא דאתי למיסרך הא ליכא למיחש למיסרך כי טעים ליה אחרינא שפיר דמי. וביום הכיפורים אין אומרין זמן על הכוס כבשאר ימים טובים דצריך למישתייה משום קידוש היום וליכא למימר דלישהיה עד לאורתא למוצאי יום הכיפורים משום דלא אפשר. וששאלת כמה שיעור טעימה גבי מקדש הוא דבעינן מלא לוגמין ואפי' ביומא דתעניתא אסור למיטעם ואע"ג דאמרי' היושבת בתענית טועמת את תבשיליה ואין בכך כלום הני מילי טעימא בעלמא בלא בליעה ואם בולעת קימעא אין בכך כלום אבל למברך בעינן מלא לוגמיו לשתות דבמלא לוגמיו מייתבא דעתיה כדאמרינן לגבי יום הכיפורים שתה מלא לוגמיו חייב. ואם יום שמיני של ולד חל בתשעה באב מתי מוהלין אותו אם לאחר קינות לאלתר או יש להמתין עד חצות. נוהגין בווירמשא מחצות היום מוהלין דקודם שש שעות עדיין שעת אבילות ומצות מילה קיבלו ישראל בשמחה כמו תורה שנאמר שש אנכי על אמרתיך וגו' וביום הכיפורים יוצאין לאחר קריאת ספר תורה קודם שמתחילין מוסף ומוהלין ואחר כך נכנסין בבית הכנסת ומתפללין תפלת מוסף עד כאן תשובתו.
ובעל הדברות ז"ל כתב דכיון דלא אפשר מוהלין בלא יין בין ביום הכיפורים בין בתענית צבור.
ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאפילו על היין מצינן למימהל ויהבינן ליה לינוקא דליכא למיחש משום דלמא אתי למיסרך לפי שאינו דומה לקידוש על הכוס בלילי יום הכיפורים דהתם מילתא דקביעא הוא וכיון דחזו דכל שתא ושתא יהבי ליה כסא דקדושא בההיא יומא מימר אמר דינא הכי ואתי למיסרך אבל הכא זמנין דמיקלע וזימנין דלא מקלע ליכא למיסרך מידי ותו דהכא לאו כל שעתא ושעתא לחד ינוקא יהיב ליה אבל התם בקידוש כל חד וחד הוה יהיב ליה לינוקא דכולהו בעי לקידושי ואי משום טעימת התינוק הנימול אינו כלום שאין בה שיעור טעימה: