דין מוקצה ונולד ביו"ט בין לבו ביום בין ליו"ט שני וכן מחובר שנתלש בראשון וביצה שנולדה בראשון מה הן בשני.
שנו חכמים ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תיאכל ובית הלל אומרים לא תיאכל ואמרינן בגמרא במאי עסקינן אי לימא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מאי טעמא דבית שמאי מוקצה הוא אלא בתרנגולת העומדת לאכילה מאי טעמא דבית הלל אוכלא דאפרת הוא ואוקמה רב נחמן בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד ובית שמאי כר' שמעון ובית הלל כר' יהודה ואקשינן ומי אמר רב נחמן הכי והתנן בית שמאי אומרין מכבדינן מעל השלחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כר' יהודה ובית הלל כר' שמעון ופרקינן אמר לך רב נחמן גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים ואוקים להו לבית הלל כר' שמעון פי' דלית ליה מוקצה וגבי יום טוב דסתם לן תנא כר' יהודה דתנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורות שנשברה ביום טוב מוקמינן להו בית הלל כר' יהודה פי' דאית ליה מוקצה ומיהו מתניתין איתוקמא בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט אחר שבת ומשום הכנה דרבה דקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה (ורבא) [ורבה] לטעמיה דאמר (רבא) [רבה] והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכין ליום טוב וגזרו רבנן בכל יום טוב משום יום טוב אחר השבת אבל חול גמור אחר שבת ואחר יום טוב הביצה אינה נאסרת לפי שנגמרה מאתמול שהוא שבת או יום טוב ואין שבת ויום טוב מכינין לחול דדוקא שבת ויום טוב דצריכין הכנה כדכתיב והיה ביום הששי והכינו איתסרא בהוא משום הכנה אבל בחול לא בעי הכנה דהוא מכין לעצמו וכן מצאתי לרבינו נסים זצ"ל וכן פי' רבינו שלמה זצ"ל דסעודת חול לא איצטריך רחמנא זימון מבעוד יום שלא שייך בה מוקצה הלכך שריא:
ופסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל דהלכתא כר' יהודה לגבי יום טוב וכר' שמעון לגבי שבת וכיון דקי"ל דבשבת סבירא לן כר' שמעון דלית ליה מוקצה וביום טוב סבירא לן כר' יהודה דאית ליה מוקצה ממילא שמעינן דהני מילי דעז לחלבה ורחל לגזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמריא דעיסקא כולהו ביום טוב אסירי ומאי דחזי למיכל מיניה בשבתא שרי כגון תמרי דעיסקא ומשקלא וטריא דגמרא נמי שמעינן דהלכה כר' יהודה ביום טוב דקאמר ואלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצה מאי טעמא דבית שמאי מוקצה הוא כלומר שזה דבר ידוע הוא כי המוקצה אסור. ועוד אמרינן לקמן תניא אחרים אומרים ר' אליעזר אומר ביצה תיאכל היא ואמה במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטא היא ואמה שריא אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסורה אלמא הכין הוא הלכתא. והרב ר' זרחיה בעל המאור ז"ל כתב הא דאמרינן בגמרא בטעמיה דרב נחמן שבת דחמירא לא אתי לזלזולי בה סתם לן כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים יום טוב דקיל ואתי לזלזולי בה סתם לן כר' יהודה דתנן אין מבקעים עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב ואע"ג דאיכא למידחייה לההיא מתני' ולאוקמיה בארזי ואשוחי דהוו להו קורות מוקצין מחמת חסרון כיס וקורה שנשברה ביום טוב לפי שאינו יושב ומצפה אימתי ישבר קורתו הא תנן תוב אין משקין ושוחטין את המדבריות דסתמא ודאי כר' יהודה מיהו איכא לאקשויי עלה מההוא דאמר (רבה) [רבא] בפ' יו"ט מי איכא מידי דבשבת שרי וביום הכיפורים אסור (ואפילו הכי) [ה"נ מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסר והיכי] קי"ל הלכתא בשבת כר"ש וביו"ט כר' יהודה. והריני מוסר לך כלל גדול בתורת המוקצה כדי שתסתלק קושיא זו מעליך כל מצוה שבא על דבר שדרך הנאתו ע"י מלאכה או מעשה האסור בשבת ומותר ביו"ט כגון ביקוע עצים מן הקורות [וכגון אין מסיקין בשברי כלים וכגון שחיטת המדבריות] וכגון עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא זהו מוקצה שאסור ביו"ט כר' יהודה ומאליו הוא נאסר בשבת משום מלאכה דאית ביה דהוא ביקוע עצים וההיסק בשברי כלים והשחיטה למדבריות ולעז ולרחל ולתרנגולת ולשוורים ואין אנו צריכין לאוסרם בשבת משום מוקצה [בלבד] וכל מוקצה שבא על [דבר ש]דרך הנאתו בלא שום מלאכה ומעשה האסורים בשבת ואין בו שום איסור אלא מוקצה בלבד כגון להגביה מעל השלחן עצמות וקליפין שמתחילת השבת היו מוכנים לאדם אגב אימן ולא היו מוכנין לבהמה שמוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה ועכשיו שנתפרקו העצמות מן הבשר והקליפין מן הפירות נעשו ראויין לבהמה אלא שהן מוקצה וכגון חיתוך נבילה לפני הכלבים וכגון תמרי דעיסקא זהו מוקצה מותר בשבת כר' שמעון ואין צריך לומר ביום טוב ומיכן אתה למד לכל דיני מוקצה (האסורים) [האמורים] ביו"ט ובשבת והרבה מהן שלא נשמר בהן הרב האלפסי זצ"ל ובסוף מסכת זו תמצא מהן בכלל דבריו שכתב ממילא שמעינן דהני מילי דאינון עז לחלבא וכו' דכולהו ביום טוב אסירי ומאי דחזי למיכל מיניה בשבת כגון תמרי דעיסקא שרי [למיכל מיניה בשבת אלמא בשבת שרי למיכל תמרא דעיסקא] ולא ביום טוב ועוד שנה בענין הזה בפי' [ואמר] כולהו לרב נחמן ביום טוב אסירי וצריך אתה להיזהר בדיני המוקצה (לכל) [בכלל] דברי הרב האלפסי זצ"ל שלא שם בלבו ההפרש ששמנו בו. והוא נכון וברור. ועוד כתב בעל המאור ז"ל הא דתנו רבנן אין סומכין את הקדירה בביקעת וכן הדלת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ור' שמעון מתיר דר"ש לטעמיה דלית ליה מוקצה ותנא קמא כר' יהודה דאית ליה מוקצה הלכך עצים כיון שאין תורת כלי עליהן לא הוכנו מאתמול אלא להסקה. וסוגיין כתנא קמא ופלוגתא דרב נחמן ורב ששת בחיזרא בהדין טעמא שייכא רב נחמן לטעמיה דאית ליה מוקצה ביו"ט כר' יהודה משום דסתם לן תנא במתניתין כוותיה ואיפסקא הלכתא בהדיא בחיזרא יבשה שרי רטיבא אסור וכן פסק הרב אלפסי זצ"ל בהלכותיו רטיבתא אסור משום דכמוקצה דמי ובסוף מסכת שבת אפליגו רב אחא ורבינא אליבא דר' שמעון במוקצה ואיפסקא הילכתא בכל התורה כולה כדברי המקיל בתרווייהו וקשיין הלכתא אהדדי.
ומכל זה לנו נראה שהלכה כרב נחמן דאית ליה מוקצה ביום טוב ולית ליה מוקצה בשבת והפרש יש בין מוקצה למוקצה וכל המוקצה האסור ביום טוב אסור בשבת. וכל מוקצה המותר בשבת מותר ביום טוב כמו שפירשנו למעלה ואע"ג דשאר אמוראי כולהו לא שנו להו במוקצה בין בשבת בין ביום טוב אלא מאן דאסר כר' יהודה אסר אפי' בשבת ומאן דשרי אפי' ביום טוב שרי ולא מפליגי בין מוקצה למוקצה אנן כרב נחמן נקיטינן ובין מוקצה למוקצה מפלגינן לפום סוגיא דשמעתא דמסכת יום טוב ומסכת דשבת ומתרצין [הלכתא] דהכא ודהתם ולא קשיין אהדדי דבמסכת שבת פרק (מי שהחשיך) [כל הכלים] מייתינן לה מתניתין דהכא דבמסקנא מוקמינן לה אליבא דבית שמאי דגזר יום טוב אטו שבת ומשמע מיניה דלית הלכתא כוותיה והכא פסקינן כוותיה ונראין דברים הללו כסותרין זה את זה אלא יש לומר דלישנאי נינהו מאן דמתני הא לא מתני הא. ולענין הלכה למעשה נקטינן האי לישנא דאתמר בדוכתיה ואיתוקם באנפיה ושבקינן לההוא דלא איתמר בדוכתיה ואגב גררא הוא דאתייא והם (הם) [ה"נ] סבירא לן בהנך תרי לישנאי דאמרינן מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות חד מנייהו [בקדושין פ"א וחד מינייהו] בבבא בתרא פרק גט פשוט אע"פ שהרב אלפסי טרח להעמידן שתיהן כאחת אינו נראה לנו דפליגי לישני אהדדי וכההוא לישנא דבבא בתרא נקטינן והם הכי [נמי] עבדינן הכא כיון דהאי מתניתין דאין סומכין את הקדרה בבקעת ביום טוב פרשוה בגמרא בדוכתא מטעם מוקצה לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה וסוגיא דשמעתא לאוקמיה כהלכתא עלה סמכינן וכוותיה עבדינן וההוא סוגיא דמסכת שבת חשבינן ליה כלישנא אחרינא להגדיל תורה וללמדך דאפי' בית שמאי סבירי להו במוקצה ונולד ביום טוב כר' שמעון וכדתנן ביצה שנולדה ביו"ט בית שמאי אומרים תיאכל ובית הלל אומרים לא תיאכל בבקעת מודו דאין סומכין ולאו משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה דהא לא סבירי להו שום מוקצה אלא משום גזירה יום טוב אטו שבת ואזדו לטעמייהו דסבירי להו אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ומתניתין דאין סומכין את הקדירה בבקעת איכא למימר דבית שמאי הוא דהא לא מפרש טעמא בברייתא משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה ודילמא בית הלל לא מודו בה וכיון דסוגין בשבת להקל במוקצה נחתינן ליה לאחוויי לה אנפא דהתירא ואע"ג דמתני' גבי יום טוב והכא במסכת יום טוב בדוכתיה דסוגין להחמיר במוקצה נחתינן לאחוויי ליה אנפא דאיסורא וכל זה יש סעד לדברינו שפסקנו כרב נחמן דמוקצה ביום טוב אסור ובשבת מותר. עד כאן דברי בעל המאור ז"ל.
ורבינו שלמה זצ"ל כתב בפ' המביא כדי יין חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי וכו' ומסיק התם והלכתא יבישה שרי ורטיבה אסור אך הילכתא אליבא דמאן דאית ליה מוקצה איקבע אבל אנן כר' שמעון סבירא לן בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין וכר' יהודה במכשירי אוכל [נפש] ובין חיזרא ובין סמיכת קדירה והקפת חביות ומדורתא וקדירה וכל האמוראין שאסרו את אלו למעלה תלמידי דרב היו ורב הוה סבירא ליה כר' יהודה במוקצה ואנן קי"ל כר' שמעון הנה נראה עכשיו מדברי רבינו שלמה זצ"ל דשבת ויום טוב שוין לענין מוקצה דלית לן מוקצה כר' שמעון.
ובעל הדברות ז"ל כתב על הא דאמרינן בגמרא בריש מסכתין מכדי מאן סתמא למתני' ר' ומאי שנא ביום טוב סתם לן כר' יהודה ומאי שנא בשבת דסתם לן כר' שמעון. [שבת דחמירי לא אתי לזלזולי ביה סתם לן כר' שמעון] יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה סתם לן כר' יהודה דמחמיר ולא מפני שהלכה כר' יהודה ביום טוב דליכא מידי דבשבת שרי וביום טוב אסירי אלא בין בשבת בין ביום טוב בית שמאי לית להו מוקצה כר' שמעון ובית הלל אית להו מוקצה כר' יהודה דקרא בשבת כתיב והלכה כר' שמעון אלא החמיר ביום טוב כי היכי דלא לזלזולי ביה. ומסתברא אע"ג דשינוייא דרב נחמן ליתא כקושיין גמרינן מינה דמחמרינן כר' יהודה ביום טוב כסתם מתניתין דליכא מאן דדחי לה. ודווקא כגון קורה שנשברה ביום טוב דנולד מן המוקצה דומיא דביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכגון נבילה דמעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים אבל מוקצה עצמו כגון גוף התרנגולת ועז לחלבה ורחל לגיזתה ותמרי דעיסקא ותורי דרידיא דפליגי ר' יהודה ור' שמעון בין בשבת בין ביום טוב מותר לאכילה ולא החמיר ר' יהודה אלא בנולד ובמוקצה מחמת איסור והא דאמר רב חסדא חולב אדם עז בתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. מיתוקמא בין בשבת בין ביום טוב ובעז העומד לאכילה קאי ולית ביה אלא משום מפרק דומיא דסוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה וכדמפרש טעמא משקה הבא לאוכל כאוכל דמי:
ובסוף המשנה נפרש וכן פסק רבינו חננאל זצ"ל בסוף מסכתין מהא שמעינן דכל מידי דחזי לאינש דעתיה עילויה והא דאמר רב נחמן עז לחלבה וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ור' שמעון הא בהדיא קי"ל הלכה כר' שמעון ואע"ג דביום טוב קי"ל כר' יהודה הני מילי כגון נולד או מוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הני כולהו שרי ביום טוב. אבל רב אלפס ז"ל אמר ממילא שמעינן דהני מילי דאינון עז לחלבה וכו' ביום טוב אסירי ומאי דחזי למיכל מיניה בשבת כגון תמרי דעיסקא שרו. ופסקא דרבינו חננאל ז"ל נקיטינן:
ורבינו ישעיה זצ"ל כתב אמר רב נחמן לעולם בתרנגולת העומדת לגדל בצים ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד ובית שמאי כר"ש ובית הלל כר' יהודה מיכן מוכיח שאין חילוק בין מוקצה לנולד. וראיתי שכתב בעל הלכות גדולות ז"ל אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותמרי דעיסקא ותורי דרידיא באנו למחלוקת ר' יהודה ור' שמעון דלרבי יהודה דאית ליה מוקצה [אסור] ולרבי שמעון [דלית ליה מוקצה שרי] והלכתא כר' שמעון דקיימא לן בכוליה שבת הלכה כר' שמעון לבד ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת ואע"ג דבמוקצה הלכה כר' שמעון דשרי בנולד אסור ומנא דאיתבר ביומא טבא אסור לאיסוקיה ביום טוב ולמיפא ולבשולי ביה דהוי ליה נולד דדרש רבא אשה לא תיכנס לבין העצים ליטול מהן אוד משום דמתקנא מנא ביומא טבא ותקוני מנא אסור. ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין אותו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ביום טוב הוה ליה נולד ואסור.
ואינו נראה לי לחלק בין נולד למוקצה מאן דאית לי' מוקצה אית ליה נולד ומאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד כדאמר רב נחמן הכא והמקשה אמר קס"ד אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ואסיק ר"נ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד. ורבא דאסר אוד שנשבר ביום טוב ואמר דאין מסיקין בשברי כלים טעמא משום דסבירי ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה. דהכי אמרינן בפרק נוטל למימרא דרבא כר' יהודה סבירי ליה כו'. עד הכי נמי מסתברא דרבא כר' יהודה ס"ל דדרש רבא אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שמע מינה אלמא מדקא אסר רבא להסיק שברי כלים דייק תלמודא דכרבי יהודה סבירא ליה דאי סבירי ליה כר' שמעון לא היה אוסר בנולד ומה שאסר ליטול אוד מבין העצים לא משום תקוני מנא כדאמר מר דשום תקון לא נעשה בו ואפי' הכי אסור וטעמא משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה וכ"ז אליבא דרבי יהודה וש"מ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד כדאמר רב נחמן עד כאן דבריו. ובסוף מסכתין כתב משקין ושוחטין את הבייתות ואין משקין ושוחטין את המדבריות ואלו הן המדבריות הלנות באפר פי' באחו שהוא מחוץ לחתום וכיון שאינן נכנסות לעיר מסיח דעתו מהן ואין דעתו עליהן וסתם מתני' כר' יהודה דאית לי' מוקצה וקיימא לן כוותיה ביום טוב דסתם לן תנא כוותיה כדאמר רב נחמן בריש מסכתין. בפרק אין צדין מיבעיא לן אם יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת ולא איפשיטא.
וכתב בעל המאור ז"ל כלישנא בתרא נקיטינן לקולא דמסייע ליה מתניתין ומתניתא כפשוטיה. והא דתניא היה אוכל והותיר וכו' וכן אתה מוצא באפרסקין (עכ"ל) [וכו'] אוקימנא במס' שבת כר' יהודה ולית הלכתא כוותיה אבל לר' שמעון אין מוקצה אלא גרוגרות וצימוקים בלבד.
ובעל הדברות ז"ל כתב מאחר דלא איפשטא עבדינן לחומרא. איתמר אפרוח הנולד ביו"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כתב בעל המאור כיון דאיכא רב כהנא ורב אסי דסברי לה כשמואל נקטינן לקולא ובעל הדברות כתב אע"ג דתניא כוותיה דשמואל ואיתימא ר' יוחנן ואיכא למימר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכיון דתניא כתרווייהו הא קיימא לן דמוקצה דאורייתא ובשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דתנא קמא דר' אליעזר בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב הכי סבירא להו דתניא אפרוח שנולד ביום טוב אסור ור' אליעזר בן יעקב אומר אף בחול אסור עד שלא נתפתחו עיניו. ואע"ג דליתא לדר' אליעזר בחול ביום טוב סבירא לן דאסור.
ופי' רבינו אפרים זצ"ל דטעמא משום דרב כר' יהודה ס"ל ור' יוחנן כר' שמעון פרק מי שהחשיך וכיון דליתא הלכה כר' שמעון ביום טוב ממילא ליתא דשמואל ור' יוחנן והאי טעמא לא דייק לן דהאי מוקצה כגרוגרות וצימוקים דמיא ולא דמי לפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דאימור מוכנת הוא דאם כן שמואל ואיתימא ר' יוחנן דקא אמרי טעמייהו הואיל ומתיר עצמו בשחיטה הוה להו למימר טעמא משום דלית להו מוקצה אלא האי מוקצה דברי הכל. ויש מחכמי הדור שפסקו לקולא כר' יוחנן ולא דייק וכן פסק גם רבינו ישעיה זצ"ל דלא ידעינן בפירוש דר' יוחנן פליג עליה דאי ידעינן בפירוש דר' יוחנן פליג עליה הוה פסקינן כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכן פסק בעל הלכות גדולות. ועגל שנולדה ביום טוב מותר ואפי' רב מודי דשרי כיון דאית ביה תרתי דמוכן על גבי אמו ומתיר עצמו בשחיטה ודוקא דקים ליה בגויה דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אסור עד ליל שני דקי"ל כר' אליעזר כל שלא שהה שבעת ימים בבהמה הוי נפל הלכך אי לא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אסור שמא נפל הוא.
וכתב בעל המאור זצ"ל ואפי' נולד מן הטריפה נראה שהוא מותר לטעמיה (דרבא) [דרבה] ואיתימא רב יוסף דבתראי נינהו ותרתי לקולא אית ביה נמי חדא דמוכן על גבי אמו לכלבים וחדא דמתיר עצמו בשחיטה ואינו מוכן על גבי אמו היינו פלוגתא דרב ור' יוחנן באפרוח ולא דמי למדבריות דהתם אין היתר שחיטה בא להם בו ביום כאפרוח. והיכא דמוכן על גבי אמו ואינו מתיר בשחיטה אפי' ר' יוחנן מודה שהוא אסור וכן כתב בעל הדברות דעגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים דקי"ל מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם דדעתיה דאיניש אכל מה דחזו ליה ואע"ג דביצת תרנגולת העומדת לאכילה מוכנת על גבי אמו והיא אסורה התם משום גזירה דיום טוב אטו שבת היא דמאתמול גמרה לה. אבל גבי עגל ליכא למיגזר וכן הילכתא. אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן הבייתות הלנות בעיר. והמדבריות הלנות באפר. תנו רבנן אלו הן בייתות ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות בפסח ונכנסת ברביעה. בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתחום. ר' אומר אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים מי אית ליה מוקצה לר' והא בעא מיניה ר' שמעון בר' מר' פצעילי תמרה לר' שמעון מהו ואמר ליה אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד. איבעית אימא הני כגרוגרות וצימוקים דמי ואיבעית אימא לדבריו דר' שמעון קאמר וליה לא סבירי ליה ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי לית לי מוקצה לדידכו אודי לי איזו מיהת דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתות הן אמרו ליה רבנן לא מדבריות הן. כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל לענין בייתות ומדבריות הכין סבירא לן כסתם מתני' וכדפריש תנא קמא דברייתא דאמר אלו הן מדבריות כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ור' דקאמר אלו ואלו בייתות הן ולית הלכתא כוותיה לא דקיימא לן הלכתא כוותיה אלא לגבי יחיד אבל לגבי רבים לא והוו להו מדבריות דאינן באות ולנות בתוך התחום מוקצות דלאו דעתיה עילוייהו דהא אינן באות בתוך התחום. והלך רבינו האלפסי אחר שיטתו שפסק לענין מוקצה כר' יהודה ביום טוב.
ובעל הדברות כתב בשם בעל הלכות מוקצה דרבנן וכיון דאיכא תרי לישנא חד אית ליה לר' שמעון מוקצה במדבריות וחד לית ליה עבדינן לקולא. ושוחטין את הביתות ומוקצה דאורייתא לחומרא ומדבריות כגרוגרות וצימוקין דמי ואסירות אפי' לר' שמעון כסתם מתני' דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ובייתות אפי' לר' יהודה לא דמי לתורי דרידיא ועז לחלבה ורחל לגיזתה דאקצינה ודעתיה עליה. ומיהו רב אלפסי פסק כתנא קמא דהלכה כר' מחברו ולא מחביריו ומסתברא כר' דסתם דמתניתין כוותיה דגרסינן במשניות ובירושלמי בייתות כל שלנות בתוך התחום ומדבריות כל שלנות באפר בייתות כל שלנות בעיר סתם מתני' ומחלוקת דברייתא הוא הלכה כסתם מתני' וכן מצאתי בהלכות שלנו ובמשניות ובירושלמי עד כאן דבריו:
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב ואין נותנין לפניהן מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר. היכי דמי מחוסר צידה אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאומרין הבא מצודה ונצודנו ואיפסקא הלכתא כרשב"ג. ואווזין ותרנגולין ויוני הודרוסיות אע"פ שאמר הבא מצודה ונצודנו מותרין לפי שבאין לכלובן בערב ולא (בעי לדברייא) [עבידי לרבויי] ומזונתן עליך אבל יוני שובך ויוני עלייה וצפרין שקיננו בטיפחין ובביראות אע"פ שבאין לכלובן לערב אסורין בלא זימון והצדן חייב. וחיה שקיננה בפרדס הסמוך לעיר כגון איל וצבי וכיוצא בהן אינה צריכה זימון ודווקא בברה אבל באימה צידה מעליא בעיא מערב יום טוב ולא מהנה בה זימון וכתב בעל הדברות בשם רבינו אפרים זצ"ל יוני שובך ויוני עלייה דמהני זימון דווקא בגוזלין קטנים דומיא דחיה שקיננה בפרדס דאוקימנא בברה אבל בגדולים לא מהני זימון דהא אמרינן הצדן חייב דהא פרחי ואזלי לעלמא. ולא איסתבר ליה דלא דמי לחיה דחיה צידה מעליה בעיא ואינה ניצודת אלא בטורח גדול ואינה ניטלת בלא צידה ומשמע מדקאמר צידה מעליא בעיא ולא קאמר בעיא צידה אבל יוני שובך ויוני עליה אע"ג דצדן חייב מהני בהן זימון דניטלין הן בלא צידה וצפור דרור הבא לזמן אותה מבעוד יום צריך לקצוץ אותה בכנפיה שלא תתחלף באמה. דתניא שוחטין מן הנגרין ביום טוב. פי' רבינו שלמה זצ"ל דהיינו ביברין אבל לא מן הרשתות ולא מן המכמורת ואוקומא רבי שמעון בן אלעזר אם מצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב ניצודו ומותרין בא ומצאן מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב ניצודו ואסורין. וספיקא פי' שאינו יודע מתי ניצודו הוה ליה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין ואפסקא הלכתא כוותיה. ולענין יוני שובך תנן בית שמאי אומרים לא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום שאם לא זימנם אסורים משום מוקצה. ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל ודיי לו לזמן בדבורא בעלמא. אמר רב נחמן בר אמי מחלוקת בבריכה ראשונה דבית שמאי גזרו דילמא אתי לאימלוכי ובית הלל סברי לא גזרינן אבל בבריכה שנייה דברי הכל עומד ואומר זה [וזה] אני נוטל.
וכתב בעל הדברות זצ"ל קשיא למתיבתא דקס"ד בריש פירקא דבית שמאי לית להו מוקצה והכא תרווייהו אית להו מוקצה ומסתברא דגוזלות כמדבריות נינהו שהן עשויין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצימוקים דמי אבל מוקצה דפליגי ר' יהודה ור' שמעון איכא למימר לית להו ואסיקנא בית שמאי כר' יהודה ובית הלל כר"ש: