דין מחובר שנתלש וחיה ועוף ודגים שניצדו ביום טוב ושבת ויום טוב הסמוכים זה לזה.
והא דאמרינן דצרכי שבת נעשין ביום טוב על ידי עירוב דוקא בדברים המוכנין מערב יום טוב אבל דברים המוקצין מערב יום טוב כגון מחובר שנתלש ביום טוב וחיה ועוף ודגים שניצודו או ביצה שנולדה אין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב דאיתא שבת ויום טוב בין לפניה או לאחריה רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה וקא מפלגי בהכנה דרבה דקסבר רבה כל ביצה דמיתילדא האידנא מאתמול גמרה לה דרב אית ליה הכנה דרבה ור' יוחנן לית ליה הכנה דרבה. ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן בהא הלכה כרב דאמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא חדא הא דאמרן ואידך דאיתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה. ואידך דאיתמר שני ימים טובים של ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. הנה למדנו דשבת ויום טוב בין מלפניה ובין מלאחריה ושני ימים טובים של ראש השנה דינם שוה וביצה שנולדה ביום טוב אסורה בשבת לגומעה וביצה הנולדת בשבת אסורה לאוכלה ביום טוב. וכן שני ימים טובים של ראש השנה ביצה הנולדת בראשון אסורה בשני משום דתרווייהו קדושה אחת הן. והוא הדין פירות שנתלשו ממחובר וחיה ועוף ודגים שניצודו בשבת אסורין ביום טוב וכן אם נתלשו או ניצודו ביום טוב אסורין בשבת ובשני ימים טובים של ראש השנה אם נתלשו או ניצודו בראשון אסורין בשני ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו. אמנם בשני ימים טובים של גליות כגון פסח שבועות סוכות שחלו בתוך השבוע ואין שבת אצלם לא מלפניהן ולא מלאחריהן נולדה בראשון מותרת בשני. וכן פירות שנתלשו וחיה ועוף ודגים שניצודו בראשון מותרין בשני. והא לך כלל גדול בזה לפי פירושו של רבינו שלמה זצ"ל והפורש ממנו כפורש מחייו. אמר רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר [לקרקע] בתוך התחום מותרין חוץ לתחום אסורין. והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר והא לך פירושו כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב ראשון אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור משום מוקצה ואפי' לר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצימוקים בלבד מחובר נמי כגרוגרות וצימוקין דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלנו בין של נכרי דחד טעמא הוא ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו. בהלכות גדולות מפרש לערב מוצאי יום טוב שני אסורין בכדי שיעשו [וכן כתב גם רבינו יצחק הלוי ז"ל] ודייקי טעמא מדקאמר בכדי שיעשו אלמא בעינן שעה הראויה לעשייה אי נמי כיון דאיתקצאי בין השמשות של יו"ט שני איתקצאי לכולי יום טוב שני ורבינו שלמה זצ"ל פירש לערב מוצאי יום טוב ראשון קאמר אבל מוצאי יו"ט שני מותרין ממה נפשך הואיל ושתי קדושות הן דאי יום ראשון קודש ושני חול ומותרין במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו ואם ראשון חול ושני קודש כל שכן שהן מותרים לערב דחול מכין ליום טוב. וכן ר' נוהג ומביא ראיה לדבריו מהא דגרסינן במסכת ביצה פרק ראשון איתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ופסק רבא הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא ועוד דאמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב ראשון לחברו ומתנה כגון שני ימים טובים של גליות שאירעו בה' בשבת ובששי בשבת ולא הניח ע"ת מבחול מניח עירובו ביום טוב ראשון ומתנה ואומר אם היום קודש ולמחר חול אין בדברי כלום ואין צריך לערב דערב שבת חול הוא וחול מכין לשבת ואם היום חול ולמחר קודש עירובי עירוב אלמא שתי קדושות [הן] ואחת מהן חול. ועד דגרסינן בעירובין ההיא בר טביא דאתא בי ריש גלותא דאיתצוד ביום טוב ראשון ואישתחיט ביום [טוב] שני רב נחמן ורב חסדא אכיל ורב ששת לא אכיל מאן דאכל סבר שתי קדושות הן ומאן דלא אכיל סבר קדושה אחת הן ומסקנא ומודה ר' יוסי בשני ימים טובים של גליות דשתי קדושות הן. ושמע מינה מחובר שנתלש ביום טוב ראשון מותר ביום טוב שני ממה נפשך וצריך להתעכב במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו כדי שלא יהנה כלום הנאה מיום טוב לחול. ואם ניצודו בשני לערב של יום טוב שני אסורין נמי בכדי שיעשו דאימור קודש הוא ואם היא שבת אסורין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו:
מפי רבינו. ובמס' עירובין פסק דיום טוב שני דקיל לא בעינן לערב בכדי שיעשו. ובתשובות גאון מצא כן ובדבר שאינו במינו מחובר אי נמי יש במינו מחובר אלא שניכר שנתלש מאתמול שהיה חול מותר מיד אם בא בתוך התחום ואם בא מחוץ לתחום אסור עד הערב בכדי שיבא מחוץ לתחום ודוקא דאתא מחוץ לתחום אדעתא דישראל אבל אם בא מחוץ לתחום אדעתא דנכרי מותר לישראל מיד כיון שאינו במינו במחובר אי נמי הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדאיתא בפרק בכל מערבין ההיא ליפתא דאתאי למחוזא חזייה רבא דהוה כמישא אמר הא ודאי מאתמול עיקרא מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן הכא אדעתא דנכרי אתא ושרא רבא למיזבן מינייהו פירוש בלא סכום מקח ולאחר המועד יעשה עמו חשבון. והא דאמרינן מחוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל מותר לישראל אחר כתב עלה רבינו שלמה זצ"ל לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואם בשביל שעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי יהא אסור כנכרי שהדליק את הנר ותנן אם בשביל ישראל אסור ולא חילקו בינו לבין חבירו יש לומר דגבי תחומין דרבנן לא אחמיר כולי האי ודי שאסרוהו עליו. ולי נראה לפרש הטעם מחוץ לתחום אסור לאותו ישראל שבא בשבילו וקנסא הוא דחיישינן שמא ישלח ויביא מחוץ לתחום בשבילו לכתחלה אבל לישראל אחר מותר דלא גזרינן שמא ישלח ויביא מחוץ לתחום לצורך חבירו דאין אדם חוטא ולא לו עד כאן דבריו.
ורבינו חננאל זצ"ל פי' היכי דאייתי נכרי דורון לישראל ביומא טבא דריש שתא דהוי חמשא ומעלי שבתא לא שרי למיכל עד חד בשבא כגון מידי דאיכא למיחש שמא ניצודו ביום טוב חיה ועוף ודגים או במידי דמחובר ולא מבעיא בשני ימים [טובים] של ראש השנה דאסיר אלא אפילו בשאר ימים טובים אסור ביו"ט ראשון ולערב בכדי שיעשו מידי דהוה אביצה שאם נולדה בראשון מותרת בשני אבל דגים יבשים או צמוקים תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור לישראל זה ומותר לישראל אחר. ודין שבת ויום טוב בין מלפניה ובין מלאחריה ושני ימים טובים של ראש השנה כבר פרשנוהו היטב שהנולד והניצוד והנתלש בראשון אפי' לצורך נכרי אסור לישראל עד מוצאי יום טוב שני ובמוצאי יו"ט שני מותרין מיד ואם ניצודו או נתלשו בשביל ישראל צריך להמתין ליל מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו:
כתב בעל התרומה ז"ל שנינו בירושלמי פ"ק דביצה רב חסדא בעי מחלפא שיטתיה דרב דתמן הוא עבד לה שתי קדושות [פי' דרב פסיק בפרק בכל מערבין כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמר שבת ויום טוב שתי קדושות הן] והכא הוא דעבד לה קדושה אחת דאתפלגין שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שירי מוכין שנכבו בשבת מהו להדליק ביום טוב רב ורב חנינא תרווייהו אמרי אסיר ור' יוחנן אמר מותר ואין יותר אחרי כן מדבר זה ואומר אני לפי האמת שאין צריך להחליף פלוגתייהו ולא תקשי דרב אדרב טעמא דרב דאסר שירי פתילה בשבת ליום טוב לא הוי משום דקדושה אחת הן אלא הוי טעמא משום הכנה דרבה דהכיבוי קרי הכנה שיותר הן טובות להדליק כשנדלקות ונכבות תחלה אבל רב חסדא דמחליף ומהפך דברי רב משום דסבר דטעמא דרב דאסר הוי משום קדושה אחת הן ורב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה כדאיתא פרק בכל מערבין ודוגמת פירכא זו דשירי פתילה כבר פריך רב חסדא התם פרק בכל מערבין רב חסדא רמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דשתי קדושות הן והא אמר שבת ויום טוב ביצה הנולדה בזה אסורה בזה ומתרץ רבה טעמיה דרב משום הכנה הכא נמי נתרץ משירי פתילה ולא נהפוך ולא נחליף הדברים:
פסק. הלכך נראה לי בשני ימים טובים של ראש השנה או יום טוב הסמוך לשבת לפניה או לאחריה הפתילות שמדליק לצורך יום טוב ראשון אם נכבו ביום טוב כיבוי זה קרוי הכנה שהן טובות יותר להדליק ואסור להדליקן למחר לצורך יום טוב שני או לצורך השבת דאין יו"ט מכין לשבת וצריך להדליקן בחול ולכבותן בחול דעתה הן מוכנות בחול וכי חוזר ומדליקן לצורך יום טוב וכבו אחרי כן אין בכך כלום ומותר להדליקן לצורך יום טוב שני או יעשה פתילות אחרות מבחוץ לצורך יום טוב שני לא יסמוך על הפתילות הישנות הנותרות מיום ראשון וכן הלפידים שהובערו קצת ביום טוב ראשון של ראש השנה וכבו אסור לחזור ולהדליקן ביום טוב שני וכן לפידים הנותרות משבת וכבו אסור להדליקן ביום טוב שלאחריו כי הכיבוי היא הכנה שטובות הן יותר לחזור והדליקן וצריך עצים אחרים להרבות ולערב עליהן כדאמרינן מרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן והיינו דאמרינן בירושלמי שירי פתילה שירי מדורה ושירי שמן נמי נעשה צלול יותר כשמדליקין בו. אבל בשני ימים טובים של גליות של פסח ועצרת וסוכות אין חששא בכל אלה שיום אחד מהן חול ואיסור הכנה לא שייך מיום טוב לחול שהרי ביצה שנולדה בשבת אי נמי ביום טוב מותרת בחול וכן פירות שנשרו מאליהן ביום טוב מותרין למחר בחול וכן בשני ימים טובים של גליות משא"כ בשני ימים טובים של ראש השנה או יום טוב הסמוך לשבת לפניה או לאחריה עד כאן לשון התרומה:
ובעל הדברות ז"ל הביא דברי הירושלמי שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן וכו' וכתב רבני צרפת מחמירין בשירי פתילה ומדורה ושמן כדגרסינן בירושלמי ומרבין עליהן עצים מוכנים ומדליקן והרב ר' יצחק ב"ר משה מווינא השיב על דברי בעל התרומה בשאילתו אשר שאל וזה נוסח לשונו קשיא לן על דברי הרב דאדרבה מדשביק רבה לרב חסדא בר פלוגתיה ולא שני ליה מטעם הכנה כדשני ליה בפרק בכל מערבין שמע מינה דהודה רבה לרב חסדא דמחלפא שיטתיה דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין דרך הכנת פתילה כי אם הבהבו כדתני בר קפרא בפ' המביא כדי יין ששה דברים נאמרו בפתילה שלשה להחמיר ושלשה לקולא להחמיר אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב ואין מהבהבין אותה באור מפני שמתקנה ותנן בפרק במה מדליקין כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם ואוקמא ר' יוחנן לדר' יוסי כר' שמעון ומאי שנא פתילה דאמר רב המנונא ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דהכא אפי' ר' שמעון מודה משום דקא מתקן מנא ופי' רבינו שלמה זצ"ל דר' יוסי סבר כר' שמעון ופטר ליה משום מלאכה שאינה צריכה לגופה וכחס על הפתילה היינו טעמא דמחייב כגון שצריך להבהבה שלא הובהבה מבעוד יום דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נח לאחוז בה כשיבוא להדליקה הא למדת שעיקר הכנת פתילה היינו הבהוב אבל בהבהבה מבעוד יום לא משכח בה כיבוי הצריך לגופה. וגם מה שפירש דטעמיה דרב דאסר שירי פתילה משבת ליום טוב לא הוי משום קדושה אחת אלא משום הכנה ורב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה גם על זה אני אשיב עוד אשכחן בירושלמי פרק בכל מערבין דסתמא דתלמודא ושאר אמוראי נמי מפרשי טעמיה דרב משום קדושה אחת דמסיק כתב בירושלמי פרק בכל מערבין אבל אמר להם ר' אלעזר אין אתם מודין לי שאם עירב בככר בראשון שהוא מערב בככר בשני שאם יאכלנו בראשון שהוא עירוב לראשון ואין עירוב לשני הרי שתי קדושות הן ואינון מתיבין ליה אין אתה מודה לנו שאין מערבין בתחלה ביום טוב הרי קדושה אחת דאתפלגין שירי פתילה שירי מדודה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור' חנינה תרווייהו אסרי ור' יוחנן אמר מותר אמר ר' מנא קומי דרב יודן מה איכפת לן פתילה גבי ביצה אמר ליה מה דאנן חמיין רבנן מדמו לה. הדא אמרה היא הדא היא הדא ואחר כך מסיק רב חסדא בעא מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עביד ליה שתי קדושות והכא עביד לה קדושה אחת
וכי עיינת התם בכולא האי שמעתא משכחת לה כולא שמעתא דמפרשא טעמא דרב משום קדושה אחת ויותר נראה בעיני כדברי רבותינו שמפרשין לדידן שרי דאע"ג דפסקינן בריש ביצה לענין ביצה דשבת ויום טוב נולד בזה אסורה בזה ולא כר' יוחנן דשרי דהתם טעמא משום הכנה דרבה כדמפרש התם ולא משום קדושה אחת דרבה סבירא ליה שהם שתי קדושות דאמר הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר וההיא דירושלמי לאו משום הכנה קא אסיר ליה דלא שייכא הכנה בכי האי גוונא אלא מטעם קדושה אחת אסור כדפרישית עד כאן דברי הרב ר' יצחק בר משה זצ"ל
וזאת הוא תשובת שהשיב לו הרב רבינו אליעזר ב"ר שמואל מוורינא זצ"ל מאי דכתב מר על מאי דגרסינן בירושלמי פרק קמא דביצה שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור' חנינא תרווייהו אמרין אסור כו' וכתב עליה הרב ר' ברוך שאין צריך להחליף פלוגתייה ולא תקשי דרב אדרב דאסר כי שירי פתילה דאסר לאו משום קדושה אחת הן אלא טעמיה משום הכנה ורב חסדא דמפיך ומחליף דברי רב לטעמיה דרב חסדא לית ליה הכנה דרבה כל אלה דברי הרב ר' ברוך נראין לי רחוקין ביותר ואין הלב מקבלן שתיקרא הכנה הדלקת השמן והפתילה והעצים אצל יום טוב ומה שהשבת עליו דאדרבה מדשביק רבה לרב חסדא בר פלוגתיה ולא שני ליה מטעם הכנה כדשני ליה פרק בכל מערבין שמע מינה דהודה רבה לרב חסדא דמחלפא שיטתיה דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין הכנת פתילה כי אם הבהוב כו' אלו הדברים נראין לי נכוחים שאין לתלות טעם שירי השמן והפתילה והמדורה בעבור הכנה כלל חדא שאין זו סברא כלל לחשבה הכנה ועוד תלמוד ירושלמי אוסר משום טעם קדושה אחת ואין שום אמורא שישיב לרב חסדא דמחליף שיטתיה דרב דטעמי' משום הכנה ואנן ניקום ונימא מילתא מה דלא איסתבר לאמוראי הלכך בודאי דלא אסר רב אלא משום טעם קדושה אחת דכיון שהדליקן לשבת והוקצו מחמת איסורא שכל זמן שהן דולקין אסור לכבותן וכשכבו מאליהן אסור ליהנות מהן כל יום השבת דמיגו דאתקצי לבין השמשות איתקצו לכל יומא וכי היכי דאיתקצו ליום שבת איתקצו נמי ליום טוב של אחריה משום דקסבר רב שבת ויום טוב קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמי ומה שנאסר בשבת נאסר ביום טוב:
וקשיא לי לפי דברי הירושלמי שאוסר אותן ביום טוב מפני שהוקצו בשבת מחמת איסור א"כ היו דולקין בין השמשות של מוצאי שבת אסורין ביום טוב אפי' למאן דאמר שתי קדושות הן ולא כיומא אריכתא דמו דאתקיצו לבין השמשות איתקצו לכולא יומא וכדאמרינן גבי נויי סוכה שהן אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון דמגו דאיתקצו לבין השמשות משום דהוי עדיין ספק שביעי איתקצו לכולי יומא וא"כ יום טוב שחל להיות אחר שבת לא נשחוט בהמה חיה ועוף שהרי הוקצו לבין השמשות מחמת איסור שהוא ספק שבת ואסור לשחוט ויהיו אסורין כל היום לשחוט כיון שהוקצו לבין השמשות.
ונראה לי לתרץ דאע"ג דאסרי למישחט בין השמשות מותרין למישחט ביום טוב דיום טוב לגבי שחיטה כחול הוי שכך מותר לשחוט ביום טוב כמו שמותר לשחוט בחול וכמו שבמוצאי שבת לחול מותר לשחוט כן נמי במוצאי שבת ליום טוב מותר לשחוט. שבשבת אסור לשחוט משום מלאכה אבל ביום טוב מלאכה זו מותרת כאילו היה חול אבל נר שכבה בשבת נאסר כל היום משום מוקצה וכמו שנאסר בכל היום נאסר גם ביום טוב שלאחריו דקדושה אחת היא וכיומא אריכה דמו וכמו שנוהג איסור כיבוי בשבת כך נוהג ביום טוב שאסור לכבות הנר והעצים כדי לחוס עליהן ואע"פ שהן צריכין לו ביום טוב עצמו. והלכך איסור המוקצה של שבת הוא מושך גם ביום טוב שלאחריו ודווקא כשכבו בשבת שנאסרו משום מוקצה אסורין הן גם ביום טוב אבל אם היה דולקין והולכין בין השמשות של מוצאי שבת מותרין ביום טוב שההדלקה מותרת היא ביום טוב ויום טוב גבי הדלקה כחול הוי וכמו שהן מותרין במוצאי שבת לחול כך הן מותרין במוצאי שבת ליום טוב כמו שאמרתי לגבי שחיטה. כלל הדבר כל שנאסר בשבת משום מלאכה כגון נר הדלוק ובהמה בחייה מותרין ביום טוב דיום טוב גבי מלאכה כחול הוי וכל שנאסר בשבת משום מוקצה נאסר גם ביום טוב שלאחריו למאן דאמר קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמי ויפה אמר רב חסדא מחלפא שיטתיה דרב ממאי דפסק הלכה פרק בכל מערבין דשתי קדושות הן ופסק הלכה הוא כדפסק רב בערובין דשתי קדושות הן וביצה שנולדה בשבת שאסורה ביום טוב משום הכנה דרבה וזה ההכנה של רב של שירי פתילה ושמן לא הוזכרו בתלמוד לא בתלמוד דידן כלל כי אם הירושלמי מביא אותה ואפי' אם איתא דרב אמרה הלכה כזו שאמר בעירובין והדר בה מההיא והלכך שירי שמן ושירי מדורה ושירי פתילה שכבו בשבת מותרין ביו"ט דשתי קדושות הן ולאו כיומא אריכא דמו עד כאן נוסח התשובה:
תניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר. ירושלמי ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה. וספיקה אסור ואם נתערב באלף כולן אסורות ואוקמא רב אשי בספק יום טוב ספק חול ומשום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל. ותניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרין לאוכלן ביום טוב. תנו רבנן כל שתשמישו ביום מוליד ביום וכל שתשמישו בלילה מוליד בלילה ואמרינן כל שתשמישו ביום מוליד ביום [מאי ניהו] תרנגולת ונפקא ממנה לכדרב מרי דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת ואע"ג דבדק מערב יו"ט ובדק יפה יפה אימור יצאתה רובה וחזרה הואי וכדר' יוחנן דאמר ר' יוחנן בצה שיצתה רובה מערב יו"ט וחזרה מותרת לאוכלה ביום טוב ודוקא בדאיכא זכר [דאי איכא זכר] בהדא לא ספנא מארעא אבל ליכא זכר בהדא אימור מארעא ספנא ואפשר דילדה בליליא: