דין יום טוב לבצוע על שתי ככרות.
וביום טוב צריכין לבצוע על שתי ככרות כמו שבוצעין בשבת וכן מפורש בתשובות הגאונים ז"ל ששאלתם ביום טוב אם צריכין לבצוע על שתי ככרות אי לא כך ראינו הוו יודעין שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות ביום טוב כדרך שאנו צריכין לבצוע בשבת מה טעם מפני ששבת עצמה לא נתחייבו ישראל לבצוע על שתי ככרות לחם אלא משום המן שכיון שלא ירד מן בשבת הוזהרו ישראל ללקוט לחם משנה ובימים טובים נמי כיון שלא ירד מן ביום טוב כמו שלא ירד מן בשבת חייבין אנו לבצוע על שתי ככרות כשבת. ומניין שלא היה המן יורד בימים טובים שכך שנו חכמים ששת ימים תלקטוהו. ר' יהושע אומר למדנו שלא היה מן יורד בשבת בימים טובים מניין ת"ל לא יהיה בו ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שלא היה מן יורד בשבת בימים טובים מניין ת"ל לא יהיה בו ביום הכיפורים מניין ת"ל שבת לא יהיה בו. ובברכת המזון צריך להזכיר יעלה ויבוא דתני רב הושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד שחרית וערבית ומנחה מתפללין שמונה עשר ואומר מענין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון שבתות וימים טובים מתפלל שבע ויש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ובפרק שלשה שאכלו אמרינן היכא דטעה ולא הזכיר של יום טוב אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים והני מילי דאידכר מקמי דניפתח בהטוב והמטיב אבל אידכר לבתר הטוב והמטיב חוזר לראש פי' לתחלת ברכת המזון: