דין המלאכות המותרין בחולו של מועד.
תנו רבנן את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יאשיה ר' (נתן) [יונתן] אומר קל וחומר מה ראשון ושביעי שאין קדושה לא לפניהן ולא לאחריהן אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה. ותניא אידך כל מלאכה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבה אומר אינו צריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קודש במה הכתוב מדבר אי בראשון הרי כבר נאמר שבתון ואי בשמיני הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. ותניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששה עצורין. אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה ת"ל השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין בכל מלאכה ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת.
כתב בעל היראים זצ"ל כל אלו המקראות נראין לי אסמכתא שכל איסור חול המועד מדרבנן הוא כדאיתא בפרק קמא דמועד קטן והא דאמרינן סוף פרק מי שהפך אבל איסור מלאכה דרבנן חולו של מועד איסור מלאכה מדאורייתא נראה לי דהכי פירושא. אבל לית ליה עיקר דאורייתא אע"ג דסמכינן ליה מקרא והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור אף אבל אסור דברי נביאים הם אבל איסור מלאכת חולו של מועד סמכינן ליה אקראי דאורייתא הלכך קרי ליה דאורייתא אעפ"כ ספק בידי אי דאורייתא אי דרבנן כי יש להפך ראיה שהבאתי לצד אחר מכל מקום הטיית לבבי כאשר כתבתי. ובפירושי רבותיי ממועד קטן מצאתי דאיסור מלאכת חולו של מועד דאורייתא מכל מקום למדנו מדתני תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטירחא למדנו דלא מיסתברא אלא מלאכת טורח. ויש מביאין ראייה לאיסור חולו של מועד במלאכה שהיא מדרבנן מדברי הירושלמי דגרסינן התם א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה [בחולו של מועד] כלום אסרו המלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. והתירו חכמים לעשות מלאכה בדבר האבוד בדבר שאין טרחו מרובה. כדתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין במעין שיצא לכתחלה בין במעין שלא יצא לכתחלה אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ואמרינן בגמרא בית השלחין אין בית הבעל לא מאי טעמא במקום פסידא שרו רבנן כדי הרויחה לא שרו רבנן ואפי' במקום פסידא טירחא יתירא לא טרחינן כדתנן אבל לא ממי הגשמים ולא ממי קילון אמר ר' זירא נהרות המושכין מותר להשקות מהן בחולו של מועד והוא דלא פסקי:
תנו רבנן מדלין מים לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור ר' אלעזר בן עזריה אמר אין עושין את האמה בתחלה במועד ובשביעית וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית ומתקנין את המקולקלת במועד אמר ר' אבהו שאם היתה עמוקה טפח מעמידה על ששה טפחים. פירוש רבינו גרשום זצ"ל שאם היתה עמוקה מתחלה ששה טפחים ונסתמה עד טפח אחד חוזר ומעמידה על ששה טפחים. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותם חטיטה אין חפירה לא אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכין להן ואם רבים צריכין להם אפי' חפירה מותר והוא הדין לבורות שיחין ומערות של רבים ובורות שיחין ומערות של יחיד חוטטין אותה ושפין את הסדוקין אבל לא חופרין אפי' כשהיחיד צריך להם ואם אין צריך להם אף חטיטה אסור ואין שפין את סדקיה ואין צריך לומר שאין חופרין אבל כונס הוא לתוכן מים אע"פ שאינו צריך להן. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי רבים ומציינין על הקברות ויוצאין אף על הכלאים. תנו רבנן יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ולתקן את האסטרטאות ולמוד את המקוואות וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה משלימין בתוכה ארבעים סאה. ר' אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה. זרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקום במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רב יהודה אם היתה שדה מטוננת מותר. כתב רבינו פאסי זצ"ל מסתברא דהלכה כר' אליעזר בן יעקב ואע"ג דהוי יחיד במקום רבים דהא שמעתא דרב יהודה כוותיה אזלא דקאמר אם היתה שדה מטוננת מותר:
תנו רבנן צדין את האישות ואת העכברין משדה האילן ומשדה הלבן ומחריבין חורי נמלים כיצד עושה מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זה והוא דקיימי בתרי עברי נהרא וליכא לא גישרא ולא גמלא ולא מיצרא והוא שיש בין חור לחור פרסה. ר' יהודה אומר צדין משדה לבן כדרכו ומשדה האילן שלא כדרכו. תנו רבנן כיצד כדרכו חופר גומא ותולה בה מצודה. כיצד שלא כדרכו נועץ שפוד ומכה בקורדם ומרדה העפר תחתיה ומקרין את פירצה במועד. ר' יוסף אמר בהוצא ודפנא. במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט. אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה אבל כותל חצר שנפל בונה כדרכו. תניא כותל הגוהה לרשות הרבים סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה. מעמידין תנור וריחים במועד ר' יהודה אומר אין מכבשין את הריחים לכתחלה. מאי מכבשין אמר רב יהודה מנקר ריחים רב יחיאל אמר בת עיינא. דרש רב חמא נוקרין ריחים בחולא של מועד רב יהודה שרא לאוקומא ריחיא ולמובני אמת ריחייא בחולא דמועדא. רבה שרא לסרוקי סוסיא ולמיבני אקרפיטא ולמיבני איצטבא. רבא שרא למישקל דמה לבהמה בחוליא דמועדא אמר ליה אביי תניא דמסייעך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה במועד. רב יהודא שרא לאמי תנורא למיגדל תנורא ולרבה בר עושבי למיגדל מהולתא. איני והאמר רבא בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים פי' בחולו של מועד של פסח שהתנור יכול להתייבש ולאפות בו מותר. בחול המועד של חג סוכות שהוא זמן גשמים ואינו יכול להתייבש ולאפות בו אסור. פי' אחר אם הוא כעין ימות החמה שהזמן חם שיכול להתייבש ולאפות בו מותר אפי' בחולו של מועד של חג הסוכות ואם הוא כעין ימות הגשמים שהוא זמן גשמים ואינו יכול להתייבש ולאפות בו אסור אפי' בחולו של מועד של פסח. ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן היכי דמי מעשה הדיוט ר' יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט. שפין את הסדוקין ומעגילן אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים השתא במעגילה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא הכי קאמר שפין את הסדוקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים. הצור והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין במועד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קיבוותא דרשי בחולא דמועדא כמאן כר' יוסי.
קיבוותא דרשי פי' רבינו שלמה זצ"ל קיבוותא דרשי כמאן עבדינן האידנא כמין נגר בכותל לסגור בחולו של מועד. אי נמי קבלייש הקבועות בדלת לחבר הדפין הנשמטין ויוצאין מהן למיהדר ומיהדקינהו קבוותא קווילש כר' יוסי דלא בעי שינוי בדבר האבוד דאמר זולף וגומר וגף כדרכו. דתנן מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו טוען קורה ראשונה ומניחו לאחר המועד דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו זולף וגומר וגף כדרכו דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ אמר ר' יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבוד דלא כר' יוסי. אמר רב יוסף הלכה כר' יוסי:
בעו מיניה מדרב נחמן בר יצחק מהו למישע חביתא דשיכרא בחולא דמועדא אמר להו סיני אמר הלכה כר' יוסי דחייש לפסידא ושיכרא נמי אית ביה פסידא. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הילכתא אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב לומר שהן עקורות ואין למידות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לטרחא ומר חייש לפסידא אמר אביי נקטינן הלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה. רב חמא שרא לאכוונגרי דבי ריש גלותא למעבד להון עובידתא בחולו דמועדא מאי טעמא כיון דלאו אגרי קא שקלי שרשויי הוא דמשרש בהדייהו. פי' כגון דורין הוא בעלמא ושרי. רבה שרי לכסכוסי קירמי מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קיטורי בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. אמר רבה האי מאן דתקיל תיקלא אדעתא דארעא אסירא אדעתא דבדרו שרי היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתיה דבידרא ושרי מולי בנצא ונצא במוליא אדעתא דארעא ואסירי. ואמר רבא האי דזכי זיכיאי אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסור. היכי דמי שקיל רברבא ושבק זוטרי אדעתא דציבי שקל רברבי וזוטרא אדעתא דארעא. אמר רבא האי מאן דפתח מיא לארעא אדעתא דכוורי שרי אדעתא דארעא אסור. היכי דמי פתח תרי באבו חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא דארעא. אמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסור היכי דמי שקיל כולא מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא. ואמר רבא האי תוחלני מיגזרינהו שרי מיצונהו אסור. רב פפא אמר כיון דמתלעו כפרקמטיא האבד דמי ושרי. כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין בריתא לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צייוד אייתי כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו אמר ליה אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין אמר לי' רבא כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק ליה פסדי כפרקמטיא האבד דמי ושרו. ואיכא דאמרי שרא להו רבא למיזל ומיצד ואייתויי וממלח. אמר ליה אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין אמר לי' רבא הני נמי מתאכלו אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצי איצי ואכיל:
תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר מותר. קובצין עצים לצורך המועד במועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קצץ והותיר מותר. מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הטיל והותיר מותר. רב חצדא ליה חצדא בחולי דמועדא שמע שמואל ואיקפד לימא שמואל כיחידאה סבירא ליה דתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אפי' כולו אבד אסור וקי"ל דיחידאה הוא לא רב חצדא דחטיא הוה דאי שביק ליה לא פסיד ורב מאי טעמא עביד הכי אין לו מה יאכל הוה דתניא ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות. ושמואל מאי טעמא איקפד לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני. רב יהודה שרי למיעקר כיתנא בחולא של מועד משום דחזי לחפיפא ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא ולמעיקר שמשמו דחזיאן לגוזיתא דאית בהו. רב ינאי הוה ליה ההוא פרדסא דמטא בחולא דמועדא קטפי לשנה שהו כולי עלמא לפרדיסייהו בחולא דמועדא אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה ההוא שתא:
תנו רבנן אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיוצא בו אין מרביעין בבכור ובפסולי המוקדשין. תנו רבנן אין מדיירין שדה בחולו של מועד פי' אין מכניסין את הבהמות לשדה כדי שיוציאו זבל לזבל השדה ואם באו מאליהן מותר ואין מסייעין אותם ואין מוסרין להם שומר לנער את צאתם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מסייעין אותן ומוסרין להם שומר לנער צאתם ר' אומר בשבת בטובה ביום טוב במזונות במועד בשכר אמר ר' יוסף הלכה כר' ומכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו. תנא ובלבד שיכניס בצנעה בתוך ביתו. רב יוסף הוו ליה הנך כשורי עיילינהו ביממא אמר ליה אביי והא אנן תנן ובלבד שיכניסם בצנעה בתוך ביתו אמר ליה צנעה דהנך יממא הוא דכיון דבלילא בעו גברי יתירי ובעי נהורא דנורא אוושא מילתא ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא כוון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו את בנו אחריו ואסיקנא לדידיה קנסוה רבנן לבריה לא קנסוה רבנן:
מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין. מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. הציידים והרשושות והגרוסות עושין בצנעה לצורך המועד ר' יוסי אומר הן החמירו על עצמן. ציידי חיה עופות ודגים צדין בצנעה לצורך המועד ר' יוסי אומר צידי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהיו צדין כל עיקר. ירושלמי צידי חיה עופות ודגים צדין בחכה ובמכמורות ולא ממעטין בשמחות הרגל ר' מי קללון מפני שממעטין בשמחת הרגל. תנו רבנן חנות פתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו. הפתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת וערב יום טוב אחרון מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד יום טוב אחרון. וכי אמרינן פותח אחת בפירי אבל בתבלין מזבני כי אורחייהו דהא ר' יהודה שרא להו להנהו קרופייתא דפומבדיתא למיזל ולזבוני בשוקא. שאלו לפני ר' יצחק בר' יהודה זצ"ל מהו להתחיל בלקיטת ענבים ובדריכתן בגת בחולו של מועד. משום הא דגרסינן רב חצדא ליה חצדא בחולא דמועדא ואיקפד שמואל ותו דאמרינן במחובר לקרקע אפילו כולו אבוד אסור והשיב שמותר להתחיל בלקיטת ענבים ובדריכתן בגת בחולו של מועד דהא אסיקנא דבר האבד מותר מהא דרב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא. והא דתניא במחובר לקרקע אפי' אבד כולו אסור ההיא יחידאה היא והא דרב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא ואיקפד שמואל חצדא דחיטי הוה ולא פסיד אבל עינבי ודאי פסדי משום דמיכחש כחשי כי שבק להו ועוד כשמתחילין לבצור הכרמים נותנין רשות ליכנס בהן כל אדם וכל מי שאינו בוצר כרמו ודאי דבר האבד הוא ומותר לבצור ולדורכו בגת. וכן שאלו לפניו מהו לתקן ולזפת כלים לכתחלה כמו שנוהגין במקומינו לפי שיש בו דבר האבד והשיב מותר ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד.
ורבינו שלמה בן היתום זצ"ל כתב בפירושו על דריכת היין בחולו של מועד אם אינו צריך במועד שקנה כבר די סיפוקו למועד נהגו העם להקל ואיני יודע מהיכן ראייה להתיר. ובמקום דאיכא פסידא ודאי מותר כגון אם יש לו לאדם פרדיסו או קנה מן הנכרי לפני המועד אם לא יבצור וידרוך יתקלקלו הענבים או לא יפרענו הנכרי אם לא יקבלנו עכשיו ודאי כי האי גוונא מותר אבל לקנות יין ולדרכו לצורך החול לא מצאתי מניין ראיה להתיר ואפי' תימא דמותר צריך לקנות בצנעה כדלקמן במתני' מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד ואי משום שיתייקר לאחר המועד ועכשיו יקנה בזול והוי דבר האבד אי ברור לו אי הוי כי האי גוונא דבר האבד שרי לפי שנראה דהיינו דבר האבד. אם יש לו פירות ומתלעי היינו אבד ממונו. אבל בדבר שלא אבד ולא מינכרא מילתא אין בידי כח להתיר. ובמקום דליכא חששא דפסידא נראה וודאי דליכא להקל בדבר לקנות יין ולדרכו אלא לצרכו בהרויחא ואין ר' אומר לא איסור ולא היתר. אמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור פירש לעשות סחורה לישא וליתן אפי' בדבר מועט אמר ר' יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר פי' רבינו גרשום זצ"ל [כלומר שאם יהיה לו הפסד אם לא יעשה עתה סחורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור.
ורבינו שלמה זצ"ל פי'] כגון פירות שמתליעין ופרגמטיא שזמנה עובר אבל מידי דאי לא מיזדבן האידנא מיזדבן לאחר זמן אסור ורבינו נתן השיב לר' מנחם אחי ז"ל מי שבא סחורה לידו לישא וליתן בתוך ביתו בצנעה בחולו של מועד מותר שאפי' בשבת איסור קל הוא ואין בו לא איסור סקילה ולא כרת אלא איסור שבת ודינו במלקות מפני שדבר סחורה לאו מלאכה היא ובמועד מלאכה הוא שאסור לעשותה אבל דבר סחורה דיבור בעלמא הוא הלכך בצנעה מותר הוא שאפילו מלאכה במקום שיש פרקמטיא בדבר האבד מותר כמו שאמרו ז"ל משקין בית השלחין במועד וכו' ואמר ר' יוסי בר אבין פרקמטיא כדבר האבד מותר ושוב אמרו חכמים רבינא הוה מסיק זוזי לבני אקרא דשנוותא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא אמר ליה כיון דכל יומא לא משכחת להו והאידנא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי. ואי קשיא לך הא דרבינא דהוה ליה עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהיה בתר ריגלא וזבינא בתליסר אלפי התם מדות חסידות עבד ובעל היראים זצ"ל פי' להא דפרקמטיא כל שהוא אסור היינו להוליך בשוק דאיכא טירחא אבל בביתו דליכא טירחא נראה דמותר. ירושלמי הדא שיירתא שרי מיזבן מינה במועדא. כתב רבינו יצחק בר' שמואל זצ"ל על הלואת שמלוין [במועד] שמעתי מרבינו תם זצ"ל כי יש מחמירין אבל הוא לא נראה לו לאסור משום פרקמטיא אלא משא ומתן של דבר סחורה אבל להלוות ברבית לא הוי פרקמטיא ואותם דבני אקרא דשנוותא דקאמרינן (רבא) [רבינא] הוה מסיק בהו זוזי אמר ליה לרב אשי מהו למיזל עלייהו האידנא אמר ליה כיון דהאידנא משכחת להו ובשאר יומי לא משכחת להו כדבר האבד דמי ושרי לפי דבריו יש לומר כי מדבר סחורה שמכר להם היו חייבין לו אותן המעות אי נמי מטלטלין היה בא לגבות מהן בשביל מעותיו והיינו פרקמטיא האבד ואחרי כתבי זה מצאתי בשם רבינו תם זצ"ל כי אותה לא היתה הלואה אלא כעין פרקמטיא שהיה נותן להם מעות על היין כדי להרויח שהיו נותנין לו יותר כדאמרינן בפ' איזהו נשך רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפי תרי כופייתא אתא לקמיה (דרבא) [דרב אשי] אמר ליה מי שרי אמר ליה אחולי הוא דקא מחולי גבך והיינו ההוא עובדא גופיה דפרק משקין אבל הלואה דאינה כעין פרקמטיא שרי וכן מוכח הלשון דקאמר כפרקמטיא האבד דמי ולא אמר כדבר האבד דמי שהרי שם האיסור הוא צריך להזכיר דאין כאן איסור מטעם מלאכה אלא מטעם פרקמטיא והא דנקיט דהוי מסיק בהו זוזי לא קשה מידי דמשמע דבהלואה מיירי ולא בפרקמטיא ולהשתכר כי אז אם היו רוצים לא היו פורעים לו אלא מעות שהרי כך היו דרכם שהיה מלוה להם מעות לפני הבציר ובבציר היו פורעין לו יין תחת מעותיו והיו נותנין תרתי כופייתא יותר ומילתא בעלמא הוא דעבדי גביה כדאמרינן התם ומחליה גביה כי לא היו אומרין בשכר ששהו מעותיו אצלן והוא היה לוקח היין תחת מעותיו כדי למכרו ולהשתכר בו והיינו ממש כפרקמטיא ואם היו רוצים לא היו פורעין לו אלא מעותיו גם הוא לא היה יכול לשאול מהן אלא מעותיו אם אינן רוצים ליתן לו יין ולהכי נקט דמסיק בהן זוזי ומאחר שהוא היה מתיר ורוב בני אדם נוהגין היתר בדבר אע"פ שהדבר נוטה קצת לאיסור אין בידי לאסור להם והמחמיר תבא עליו ברכה. והמחמיר לחשוב הלוואת ברבית כפרקמטיא נראה שאין לו להתיר בשביל שלא יוכל למצוא להשתכר אחר המועד כמו שמוצא עתה כיון שאין ההפסד בא לו בגוף הממון וכן ראיתי בתשובות רבינו תם זצ"ל על פרקמטיא המזדמנת במועד קרובה לשכר ורחוקה להפסד ואם לא יקננה במועד לא ימצאנה אחר המועד אפ"ה אסור ודבר האבוד מפורש יפה כגון זרעים (ששתלן) [שלא שתו] וכלהו הנך דמשקין אבל מה שלא בא לידו אינו דבר האבד כך פי' בתשובתו ולפי דבריו הוא הדין הלואה דדמיא ליה וכך שמעתי במקום שמצוי בכמה פעמים אחר המועד להלוות ביוקר כמו במועד ויותר וראיה לדבריו לא כתב בתשובתו אלא שלא מצינו דבר האבד כי אם דומיא דזרעים (ששתלן) [שלא שתו]. ופרקמטיא דרבינא דהוה מזדבן בשיתא אלפי דינרי ושהיה ואזדבן בתריסר אלפי אין בידי להביא ראיה לאסור גם כי נראה שבמועד היה נמכר יותר ביוקר מן ההרגלות שאם לא כן מה החידוש בא התלמוד להשמיענו דשהייא פשיטא שהיה צריך להשהותו כי יש לומר דאדרבה משם נלמוד היתר שבא להשמיענו שאע"פ שהיה מותר היה מחמיר על עצמו דומיא דההוא דשבת שמנע הגוי מכיבוי הדליקה אע"פ שלא היה צריך ונעשה נס וירדו גשמים ודומיא דההוא דעבד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא בפרק אלו דברים בברכות.
ועוד אפי' אם נלמוד ממנה איסור ונאמר שהיה חייב להשהות יש לומר דוקא בשביל יוקר כי אינו מצוי בדבר תדיר כמו עכשיו לא יחשוב דבר האבד כי רגילות הוא להיות יוקר הרבה פעמים אחר המועד כמו במועד אבל פרקמטיא של ריוח המזדמנת במועד ואם לא יקננה במועד לא ימצאנה אחר המועד אין ללמוד משם לאיסור ואם יש סברא מתוך זה להתיר. אבל ממה שאמר בסוף הפרק גבי בדיתא לבאי כוורי כיון דמעיקרא אדעתא למיכל אייתינהו ואי שביק להו פסידי כפרקמטיא האבד דמי ושרי משם משמע שלכתחילה אסור לצודם כדי למולחם כיון שאחר מליחה לא היו ראויין עד לאחר המועד אע"פ שאם לא יצודו וימלח אותם במועד לא ישתכרו שכר זה לפי שלא ימצאו להם דגים כל כך בזול לאחר המועד כמו עכשיו ובהך דבדיתא לבאי כוורי נמי מצינו שאותה צידה היתה למוכרים להשתכר בהם כסחורה והיינו ממש פרקמטיא ואפשר שגם לפי דעת המחמירים אין לאסור אלא כשהמלוה הלוה במועד להתנות ולוקח ברבית במועד אבל לוקח ערבות במועד כל מלוה שלאחר המועד יכול להיות שמותר.
והואיל וכך גם להלות מערופיא שלו בחנם שבת ראשונה שהמועד בתוכה ואם יעכבם יותר יתן רבית משם ולהבא אפשר שהוא מותר כי גם בפרקמטיא גמורה אם ילוה ישראל מעות לנכרי שלא ברבית על הסחורה על מנת שאם לא יפרעם עד לאחר שמונה ימים שתהא הסחורה קנויה לאחר שמונה ימים לישראל המלוה אפשר שמותר שהרי אין עיקר הסחורה הזאת נעשית עד לאחר המועד ואיני בא כדי להרגיל אף על העושה בפרקמטיא גמורה כי על אותו ראוי למחות אלא מתוך שאין בידי לאסור פרקמטיא אלא מקח וממכר הנעשה במועד אומר לבי כך כמו שטוב להן לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין בדבר שלא הורגלו בהן ואין דברי האוסרין מתקבלים עליהן היטב ואין למחות בהן אע"פ שודאי אסור כך שמעתי שאין להאריך עליהן בחומרות בלא ראייה בדברים הללו ומי שלא יכול לפרוש לגמרי מלהלואות ויתקן מעשיו כאשר פרשתי אפשר שיהיה מתכוין לאכול בשר טלה ויעלה בידו בשר טלה ובעל היראים כתב למדנו מדתני תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטירחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטת בביתו מותרת. והא דאמר רבא סוף פרק קמא פרקמטיא כל שהוא אסורה היינו להוליך בשוק דאיכא טירחא אבל בביתו דליכא טירחא נראה שמותר ואני ראיתי בני אדם שפורשין מלהלוות ואני פירשתי כמה שנים אעפ"כ נראה לי שמותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים: