דין שיעור חלה ואם ראויה אשה אחת ללוש יותר משיעור חלה.
אמר רבא קבא מגלינאה לפיסחא וכן לחלה פי' קבא מגלינאה והוא שיעור שחייב בחלה והוא שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה. בגמטריא. (ושיער רבא) [ושיערו רבנן] שאשה אחת יכולה להתעסק בטוב כשיעור זה ולשומרה מחימוץ. בהלכות פסח של רבינו שלמה זצ"ל אין לשין שתי מדות בפסח כדי שלא תבא העיסה לידי חימוץ ואף אין מקטפין אלא לשין מידה אחת והלש אותם אינו יודע למה מודד מה לנו מידה בפסח ואין ללוש פחות מכשיעור שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה כדי שלא להפקיע תורת חלה ממנו שכך הוא שיעור חלה אבל אם יתירה ד' בצים או ו' אין לחוש בכך ושיעור חלה כיצד הוא עושה מכניס מ"ג ביצים בכלי מלא מים על כל גדותיו והמים הנשפכין חוצה הן מידת שיעור קמח לחלה כאותה ששנינו בתוספתא דנזיר נזיר ששתה מכל משקין האסורין חייב על כל אחד ואחד כיצד יעשה מביא כוס מלא מים ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור וגזירת הכתוב היא מדת העומר מתחייבת בחלה שלמדנו מלחם הארץ חלה תרימו תרומה ולחם הארץ למדנו אותו מלחם השמים שנאמר לקטו משנה מה לחם משמים עומר ליום שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה אף זה כן וזהו עשירית האיפה ובשם ר' יהודאי גאון זצ"ל מצאתי כמשקל הביצים כך משקל העומר ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי כתבן ממתיבתא הקדושה שיעור ביצה משקל ששה עשר זוז וארבעה גיראות כמשקל כסף של בגדאד וכמה שיעור בדינר זהב היוצא באספמיא כבר שיערנום והם שלשה ועשרים זוז במטבע היוצא אצלינו ומשקל דינר זהב שני זוזים נמצא שיעור ביצה משקל אחד עשר דינר זהב ומחצה מטבע היוצא אצלינו והם אונקיות ומחצה בלח צא מהם שליש ביבש נמצא שיעור ביצה ביבש אונקיא אחת דקיימא לן שיעור ביצה בלח משערינן דתנן ר' יהודה אומר מביאין גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים ואותו כלי שמחזיק אותן המים שיעור ביצה בינונית כשאתה ממלאו קמח הוי שיעורן אונק' וכך כתוב בתשובה ביצה של שיעור שמשערין בה כבר שיערוה חכמים ראשונים ומשקלם כך. וכך הנהיגו רבותינו ז"ל בקרטבא שיעור עיסת פסח ארבע רטילין פחות שליש ריטילא.
ובעל הדברות כתב בשם רבוותא דשיעור חלה הוא משקל תש"נ זוז וכתב אינון שיעור משקל לא נמצא בירור בידינו וחיטי איכא דקלילי ואיכא דלא קלילי וביצים נמי איכא גדולים ואיכא קטנים ולא ברור לן.
ובתשובה הכתובה בהלכה של מעלה מזו שיעורו הגאונים שיעור עיסה שצריך ליטול ממנה חלה משקל חמשה ושבעים אונק'. בשם רבינו יצחק בר' יהודה מצאתי שהיו לשין בביתו שני שיעורין כאחד או יותר וטעם שלו לפי שהיו מזורזות בה יותר ודנו לפניו מדרב יוסף דאמר קפיזא קפיזא והשיב הני מילי בתנור קטן אבל בתנור גדול לא חיישינן ועוד מצאתי בדברי הגאונים ז"ל ר' התיר ללוש ולקטף בעמילת עץ לפי שממהר להשלים את מלאכתו ואם תאמר הרי שנינו קפיזא קפיזא ועוד מפני מה מודדין כל עומר כמדומה לי הני מילי בתנורים שלהן שפיהן למעלה ומסיקין מבחוץ ורודין מבפנים ואינו משהין אותו אלא לאלתר כשלשין מקטפין ורודין בתנור להכי לשין קפיזא דלא אתי לעולם לידי חימוץ אבל בתנור דידן דרודין כל המצות ביחד אי עבדינהו קפיזא אתי לידי קולא שהראשונות יכולין להתחמץ קודם שלשין ומקטפין האחרונות להכי טוב יותר ללוש יחד ולמהר. ומה שמודדין משום חלה כדי שיטול בעין יפה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דמותר ללוש יותר מכשיעור בהני תנורי דידן דכשם דלא חיישינן לפחות הסל מצרפן לחלה ליתר נמי לא חיישינן דהא קיימא לן כל זמן שהן עוסקות בבצק לא תחמיץ כלל וכ"ש שכשהעיסה מרובה מתעסקות בה הרבה נשים ומזרזות אחת אל אחת. אבל מכל מקום הנראה בעיני שאין טוב להקל בדבר מאחר שנתנו חכמים שיעור כי הא דאמר רבא קבא מגלינא לפיסחא וכן פסקו רוב הגאונים זכרונם לברכה וכן מצאתי לרב כהן צדק נר"ו כל שמונת ימים של פסח חייב אדם ללוש שיעור מ"ג בצים וחומש ביצה ולא להוסיף עליו כל לילה הראשון ואין לחלוק בין לילה הראשון לימי הפסח כולן אלא לענין שמן ודבש בלבד שבלילה הראשון אסור משום לחם עוני ובשאר הימים מותר אבל בשיעור עיסה צריך שתהא שיעור עומר בין בלילה הראשון בין בשאר כל הימים.
כתב רבינו שלמה זצ"ל בהלכות פסח הרוצה להפריש חלה מן העיסה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה ומפריש ממנה לכל הפחות כזית. ולא יאמר להפריש חלה דלאו ברכה היא ופי' חלה היא עוגה וחררה. ואין בו שם הפרשה כלל וחלה תרימו תרומה כתיב והכי קאמר חלה אחת מן העוגות תרימו לשם תרומה ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה ואין לשנות ועושה אותו כזית שהפריש דק ופושטו ומרחיבו כעין חררה מדקרי ליה קרא חלה ואחר כך משליכו לאור ושורפו באש ואפי' יש שם כהן אינו נותנו לו מפני שתרומת חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכיון שרואה קרי אסורה לאוכלה ואחר כך אם יש שם כהן מפריש כדי מתנה ההוגנת לו בלא ברכה שהרי נפטרה העיסה בהרמה ראשונה ואם הוא יום טוב של פסח ולש עיסה ביום טוב כיצד עושה שאם מפריש תרומה ומברך עליו אינו יכול לשורפה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ואם תאמר יניחנה עד לאחר יום טוב ואחר כך שורפה הרי היא באה לידי חימוץ ועובר עליו משום בל יראה ובל ימצא אלא כך יעשה מפריש עוגה קטנה ולא יקרא לה שם לא בברכה ולא בלא ברכה ויאפה אותה עם שאר העוגות שיעשה מן העיסה ואחר אפיה יצרף הכל בסל אחד העוגות והתרומה שיעשה מן העיסה ונראין כאילו הן מחוברות ביחד והסל מצרפן לחלה כדתניא ר' אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה שנאמר כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחת ואחר כך יברך עליה להפריש תרומה ויניחנה עד חולו של מועד כמו שהיא אפויה וישרפנה בחולו של מועד ואם תאמר כשהוא עיסה יברך עליה קודם אפייה ואחר כך יאפה אותה וימתין עד אחר יום טוב וישרפנה. אם היה עושה כן אינו יכול לאפותה ביום טוב לאחר שקרא עליה שם תרומה משום דהויא לה מלאכה שלא לצורך יום טוב. ויש מפרישין אותה מן העיסה ושורה אותה במים וסבור הוא שלא תחמיץ כדברי בן בתירה דאמר תטיל לצונן ואין הלכה כמותו דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר. ובעל התרומה כתב בהלכות חלה לאחר אפייתן יתן העוגה והמצות בתיבה ויקיף שתגיע העוגה אל המצה וגם שיהיו כולם תוך התיבה דבעי צירוף כלי ואז נקראת לה שם חלה ויברך עליה תחילה ויניחנה העוגה שם עד החול ואז ישרפנה אבל חוץ לתיבה תוך המחבת או כלי אחר אינו יכול לקרות שם בעניין זה לפי שאחר קריאת שם חלה כיון שהוא טמאה אסור לטלטלה כיון שאינה ראויה לאכילה. והיאך יצניענה במקום המשתמר והכי איתא בירושלמי ורבינו יצחק בר' שמואל ז"ל פי' שהתלמוד מדבר מחלת הארץ דאסורה באכילה מן התורה כשהיא טמאה ולכך אי קורא לה שם חלה תחילה לא היה יכול לאפותה אחרי כן אבל בזמן הזה בחוצה לארץ מותר לקרות שם תחילה בעודה עיסה ולאפותה אחרי כן אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו כדאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצא עליו מגופו ואמר רבינא בבכורות בפרק עד כמה גבי תרומת חוצה לארץ רבא מבטל לה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ומסתמא הוא הדין בחלה טמאה וא"כ אין זה אפייה שלא לצורך וכן פי' בהלכות גדולות בשם רב כהן צדק זצ"ל [ריש] מתיבתא דאי ליכא כהן קטן מותרת לכהן בעל קרי על ידי ביטול [ברוב] כמו תרומת חוצה לארץ אבל אינו נראה להתיר לאפותה בלא טעם ביטול ברוב ע"י שיוכל לטבול לקריו ויהא מותר בה כמו שמצינו בתרומת חוצה לארץ פרק בנות כותים מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ופי' בהלכות גדולות דהוא הדין חלה מותרת אי טבל לקריו מטעם זה אין להתיר לאפותה שמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאוכלה עד הלילה שהוא חול וא"כ עכשיו ביום טוב יעשה אפייה שלא לצורך עד כאן לשון רבינו יצחק זצ"ל מכל מקום צריך ליזהר שלא לאפותה לאחר קריאת שם במקום שאין שם כהן ואפי' במקום שיש שם כהן יש לחוש משום הנך אינשי דחזי ומסרכי מילתא למילתא ולא ידעו דשני בין היכא דאיכא כהן להיכא דליכא כהן:
והבא לצרף את הפת לאחר אפייה כשנילושן שלא כשיעור ומצרפו על ידי סל או בכלי אחר כדי להפריש חלה כתב על זה הדבר הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו שצריך שלא יהיה הפת יוצא מלמעלה מאוגני הכלי שמה שהעולה ויוצא מלמעלה מאוגני הסל אינו מצטרף ונפקא ליה מדאמרינן טבלא שאין עליה לבזבז דאינה מצטרפת ומורי הרב ר' מאיר בר' משה זצ"ל אמר דווקא בשכחה טוב לעשות כן לצרפו בסל בשאר ימות השנה אבל לכתחלה לא דראשית עריסותיכם אמר רחמנא בעודה עיסה אבל בפסח ובכל יום טוב שמשקרא עליה שם אסור לטלטלה וגם שאין שורפין קדשים ביום טוב הואיל דלא איפשר בענין אחר מותר:
והא דאמרינן דצירוף סל מהני פי' בעל היראים ז"ל דווקא להחמיר מהני צירוף לחייב עיסה הנילושה שלא כשיעור כדתנן העושה עיסתו קבין קבין וכדמייתינן בפסחים בהנהו דנהיגו למיפא קפיזא קפיזא דלא אשכחן צירוף אלא גבי מעלות דקודש דתנן בפרק חומר בקדש הכלי מצרף מה שבתוכה לקודש אבל לא לתרומה ותנן נמי בחלה פרק שני ר' אליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורת וטמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף מדאיצטרך ר' אליעזר חוט בצק אלמא צירוף סל לא מהני היכא שנילושה כשיעור ויש להסב הדברים לצדדין. והלוקח מצות בפסח ונותן בכלי אחר אפייתן ומצרפן על ידי סל או כלי אחר אחרי שנילושו כשיעור שלא כדין עושין ואכל טבל מדרבנן.
ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דסבירא ליה דצירוף סל מהני בין לקולא בין לחומרא והראייה שהביא הרב מוכחת דקאמר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד כו' ולהכי בעי חוט בצק דאין מצרפן על ידי כלי כדי שלא תטמא אחת לחבירתה אבל היכי דיכול לצרפן על ידי סל לא בעינן חוט בצק ובסוטה פרק כשם שהמים בודקין אותה מייתי להא מתני' דחלה ופי' רבינו גרשום זצ"ל ונותן פחות מכביצה מאמצע שלא יקבל טומאה ובאמצע כלי נותנו ודאי היה יכול לקרות עליה שם חלה לחוץ אלא להכי נותן לתוך הכלי וחוזר ונוטלו כדי ליטול מן המוקף שמצוה שמרים תחלה מתוך הכלי שבו העיסה וכן כתב בעל התרומה הלש מצות הרבה אם ישנו קטנות שאין בהן כשיעור יתנם במחבת או בתיבה ויתחייבו כולם כדאמר ר' אליעזר הסל מצרפן לחלה וכן יצטרך נגיעה עם צירוף כלי קודם הפרשה כדי שיתחייב. דהא אמרינן פרק אלו עוברין גבי לש פחות מכשיעור אם רוצה שיתחייבו כולן בחלה דעביד צירוף כלי כר' אליעזר וגם בככרות של בבל שנושכות זו את זו הוא דאיירי ר' אליעזר ואית דאמרי אפי' בעבין אבל נגיעה לכל הפחות בעי עם צירוף כלי ואז יתחייבו. ויפריש עתה חלה בודאי ויברך עליה. ואע"פ שכבר נתחייבו על ידי צירוף כלי וגם על ידי שנגעו יחד תחילה מכל מקום בשעת קריאת שם צריך שיגעו כל המצות יחד כדי להפריש מן המוקף ולא יועיל צירוף כלי כי אם לפטור מאחת על חברתה שעל ידי צירוף כלי כולן נתחייבו אבל החלה עצמה צריכה נגיעה משום מוקף כדי להפריש חלה בלא ספק ואם הם מצות גדולות שיש בכל אחת כשיעור צריך צירוף כלי כדי לפטור מאחת את חבירתה ואפי' בלא נגיעה כולן יחד סגיא שמא כדאי' בירושלמי כיון שאינו מקפיד על תערובתו אך לעולם צריך להקיף וליגע ההוא מעט עיסה שיקרא לה שם חלה אצל העיסה הגדולה לאחת מהם בשעת קריאת שם לההוא מעט עיסה אך מספקא לן אם סגי בנגיעה גרידא בלא צירוף כדי לפטור מאחת את חבירתה כיון שיש בכל אחת מכשיעור דמאי שנא מתרומה ומעשר שצריכין מוקף וסגי בנגיעה גרידא הכי נמי לגבי חלה לא יצטרך כלל בתוך כלי ואפי' בקרקע ובלבד שיגעו זה בזה מכל מקום משום דשמא לא נמדדו יפה ואין שיעור בכל אחת טוב ונכון ליתן את כולן בכלי כדי לפטור מאחת את חבירתה.
ובעל הדברות ז"ל כתב בהא מילתא דסל מצרפן לחלה איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר לחייב עיסה הנילושה שלא כשיעורה אבל עיסה הנילושה כשיעורה סל לא פטרן דלא אשכחן צירוף אלא גבי מעלות דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה ותנן נמי ר' אליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף מדמצריך חוט בצק אלמא צירוף לא מהני ואיכא מאן דאמר מהני ומסתברא דלא בעי צירוף דכיון דקי"ל שיעור חלה אחת מחמשים למאי איצטריך צירוף אפי' עמדו בבית הבית מצרף דאין כאן קולא דחלה ומן המוקף הוא ובברכה אחת פטר את הכל והא דתנן מניח פחות מכביצה באמצע בין עיסה טהורה ועיסה טמאה לא בעריבה אחת אלא בבית אחת אפי' בשתי עריבות מדקא מקשי עלה בירושלמי ואין הבית מצרף ומשני כדאיתא התם שמע מינה אם היו שתיהן טהורות הבית מצרפן להיות מן המוקף ולענין חלה הבית מצרף ואין צריך כלי ומברך ברכה אחת לצאת מהן ומה שכתב לא בעריבה אחת אלא בשתי עריבות בטהורה מיירי דאי בטמאה עם הטהורה כיון דמקפיד על תערובתן אין מצטרפין וכן מה שכתב הבית מצרף לענין חלה נראה דאגב שיטפא דמר רהיט לא גמריה דלא משמע כן בירושלמי וכן כתב בעל התרומה בשם הר"ר יצחק בר אברהם זצ"ל שיש בירושלמי דפרק כל שעה וישליכנה לאויר בית אויר בית מצרף לחלה ואין קרקע הבית מצרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף דבר שאין מקפיד על תערובתו הבית מצרף משמע דבית דקאמר מצרף באויר בית קאמר כשמשליכה לאויר. כתב רבינו שלמה זצ"ל ובשאר ימים טובים שאינן של פסח שאין לחוש בה משום חימוץ יברך עליה מיד יום טוב ואחר כך שורפה בימות החול. ואם נאפת העיסה ושכח ולא הפריש ממנה חלה בין ביום טוב בין בחול יבצע מן העוגה לאחר אפייה ויברך עליה כאילו היה מפריש מן העיסה וכן נמצא בתשובות הגאונים ז"ל:
ואין מברכין להפריש חלה אלא על האור אבל על חלת כהן אין מברכין. ובמקום דליכא כהן אין מפרישין אלא חלה אחת חלת האור בלבד. ומה שאמרנו שמפרישין חלה ביום טוב דוקא בעיסה שנילושה ביום טוב אבל נילושה מערב יום טוב אין מפרישין ממנה חלה ביום טוב ואע"פ שנאפת ביום טוב דתניא הלש עיסה מערב יום טוב אין מפריש הימנה חלה ביום טוב ואמרינן עלה בירושלמי לש אין עירס לא ופירש בעל התרומה דוקא לש אותה לגמרי שאין חסר שום דבר והיה יכול להפריש חלה מערב יום טוב לכך אינו יכול להפריש חלה ביום טוב אבל עירס פי' גילגל לבד שלא עשה רק תערובת מים בקמח ולא נילושה בטוב עדיין אז מפריש שפיר חלה ביום טוב והיינו דאמר רבא גילגל עיסה מערב יום טוב מפריש ממנה חלה ביום טוב. ואם שכח ולא הפריש חלה מערב שבת או מערב יום טוב והרי צריך לו לאכול ממנה בשבת ויום טוב מה תקנה יש לו כתב בעל התרומה ז"ל יאכל הכל רק מעט ישאיר לבסוף ויקרא לה שם חלה לאותו מעט. דאמר שמואל תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש:
מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל אם ספיקא לו לאדם מן הפרשת חלה אם הפרישה אם לאו מפריש אותה בלא ברכה. ועוד מצאתי מעשה בעיסה שהורמה חלתה ונשרפה ונמצאת עוגה קטנה במקום אחר שעשו מעיסה זו ובשעת הפרשת חלה שכחו לחבר הכל ביחד וצוה רבינו להפריש מאותה עוגה כל שהוא לשם חלה ולברך עליה ולשורפה דכיון דהיה שם שיעור חלה מתחילה שוב אינה פטורה מחלה בלא הרמה ונראה לפי שכתבנו שלא היה צריך עוד להפריש ממנה חלה שהרי אפי' לכתחלה אמרינן תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש כ"ש שהפרישו ממנה חלה תחילה ומה שהצרכנו לעיל מוקף ונגיעה דוקא אל החלה שמפריש לעיסה או לעוגה הגדולה והכא נמי כבר הפרישו ממנה על ידי נגיעה לעיסה הנשארת והתם מיירי בשתי עיסות שלא נילושת כאחת ולא באו לידי חיוב חלה כאחת ועתה בא לצרפן וליפטור מאחת [את] חבירתה לכך הוצרך מוקף ונגיעה אבל הכא שהיא עיסה אחת ונילושה כאחת ובאת לידי חיוב חלה כאחת מה לי בהיקף ונגיעה או בלא היקף ונגיעה. ואפילו אם תאמר שהיה צריך להפריש מאותה עוגה עוד חלה מספק א"כ אינו בדין לברך עליה מספק וכן ראוי לעשות. כתב מו"ה מאיר ב"ר משה זצ"ל ישראל שיש לו שפחה נכרית לעשות לו פת נכון לו לישראל לשפוך מן המים או לסייע לגלגל או לעסוק בפת כדי שיהיה הפת זקוק לחלה שאם לא כן היה נראה ברכה לבטלה אם היה מברך להפריש חלה דומיא דדיגון נכרי. בהלכות [פסח] של רבינו שלמה זצ"ל היתה לו שפחה נכרית שלשה בפסח מצה לצורכה בלא נטילת תרומה ובלא מדידה ונשאל לר' ואמר חלה בזמן הזה שנוהגין מדרבנן כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל דמצוה הנוהגת בארץ היא וכל מצוה התלוין בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וחלה הפוטרת בעיסה אינה אלא משום גזירה ואין אנו צריכין להפריש חלה מן העיסה שהיא אוכלת שלא מצינו שגזרו רבנן ליטול חלה מן העיסה שהעבדים והשפחות אוכלין: