דין מים שלשין בהם את המצות ומי ראוי ללוש אותן וסדר לישתן:
אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו פי' שנשאבו מאתמול פי' רבינו שלמה זצ"ל מפני שבימות הגשמים החמה מהלכת בשיפולי הרקיע וכל העולם כולו צונן כנגד גובה של רקיע נמצאו מעיינות של שיפולי הרקיע רותחין. וניסן לענין הילוך החמה מימות הגשמים היא עדיין שאין החמה מתהלכת בגובהו של רקיע עד תקופת תמוז הילכך כיון דמעיינות רותחין חשו למי רוב עיירות שאין להם מי נהרות מי בורות נובעין ובורות שנובעין בשעת שאיבתן הן חמין לפי' צריך שישאבם מערב וילינו כל הלילה כדי שיצונו. וכן יעשה כל ימי הפסח. יש שמדקדקין מדברי ר' שלמה זצ"ל דדוקא למי בורות נובעין ומעיינות נובעין במקום נביעתן איכא למיחש כי האי גוונא אבל נהרות המושכין ובאין רחוק ממקום נביעתן ליכא למיחש מידי. ומיהו אין לפרוץ גדירן של ראשונים ואנו רואין שגם מן הנהרות המושכין עולה עשן מהן בשחרית שכשהחמה מהלכות בלילה תחת הקרקע מחממת את התהום ועשן התהום עולה ומחמם את כל הקרקע תדע שכל מערות ומחילות שתחת הקרקע חמים בלילה יותר ממה שהם חמים ביום בין בימות החמה בין בימות הגשמים.
ויש מקומות שנוהגין כשימות המת לשפוך כל המים שבביתו של מת לחוץ ומעשה היה בימי רבינו יצחק הזקן זצ"ל שמת אחד בארבעה עשר ורצו הנשים לזרוק את המים לחוץ אמר רבינו יצחק שאין להקפיד על זה ואינו צריך כי מה שנהגו לזרוק המים לחוץ משום ומוציא דבה הוא כסיל ונהגו לזרוק המים לחוץ לסימן שיבינו מעצמן וילכו ויתעסקו במת וכן מה שנהגו ליום תקופה לזרוק כל המים שעברה עליהן התקופה לחוץ ואם היתה התקופה ביום ארבעה עשר אין לזרוק המים לחוץ ויכול ללוש ולאפות באותו המים כי אין התקופה מזקת ביישוב. דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופין ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמר את הפת כלומר לא תתעסק בדבר אחר ותניח את העיסה. וצריכה שני כלים אחת שמקטפת בו ואחת שמצננת בו את ידיה. מים הגרופין פירוש רבינו פאסי זצ"ל מים שנשאבו בו ביום.
ורבינו שלמה זצ"ל פירש מים הגרופין מן המולייר דוד נחשת גדול תלוי על האש וכן פירש בעל הדברות ז"ל ולא שנתחמם באש דא"כ היינו חמין אלא חום הנחשת שדרכו להתחמם תמיד מחממתו. איבעיא להו עברה ולשה מאי פי' בכל אלו שדרש רבא שאין ללוש בהן מר זוטרא אמר עברה ולשה מותרת פי' באכילה. רב אשי אמר עברה ולשה אסורה והלכתא כרב אשי.
כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא הני מילי למצה המשומרת וכן מים שלנו דוקא למשומרת אבל לאכילה מותר דהא קי"ל בצקן של נכרים אדם ממלא כרסו מהן וכו' והוא שאין בה סדקין ורבינו שלמה זצ"ל פי' עברה ולשה אסורה משום קנסא ולא דמי לבצקן של נכרים ואם שגג או נאנס מותרת וכן נראה בעיני דאם עברה ולשה קנסינן לה ולא במצה המשומרת בלבד אלא כל הימים דינן שוה בכך והא דאמר רבא יומא דעיבא כולא שמשא ואפילו בדוכתיה דלא נפיל שמשא שאסור למילש פי' תחת האויר כתב בעל הדברות ז"ל דליתא ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק דהילכתא היא וסמכינן עילויה. בהלכות גדולות מצה שלשה נכרי חרש שוטה וקטן לא נפיק בה ידי חובתיה פי' במצה המשומרת ועבד ושפחה דלא טבילי אסירי למילש מצה ביום הראשון אבל שאר יומי שרי והכין חזינן לרב כהן צדוק זצ"ל ובתשובת הגאונים ז"ל מצאתי ששאלתם אם יש רשות לישראל להשתמש בנכרי בין נשים בין אנשים בפסח או בחיטא של פסח אי לא כך ראינו שאסור להשתמש בפסח לענין חיטא ותבשילין ולענין חיטא של פסח אפילו בחול שקודם הפסח אסור מפני שציונו המקום להישמר בפסח בכמה מקומות שהיא ריבוייא דקרא שנאמר ושמרתם את המצות וכתיב את חג המצות תשמור וכתיב ושמרת את החקה אע"פ שהיא גם לתפילין והרבה פסוקין תמצא בענין זה ואפי' נשים של ישראל שלא למדו עיניני הפסח שהן מישראל אין מאמינין להו לענין אפייה ולישה בפסח ומעשים בכל יום שתלמידי חכמים ורוב הרבנים מנקין את החיטין בידיהם ומוליכין אותה אל הריחיים הן בעצמם ועומדין על הרקידה ועל הנפייה ועל לישתה ועל אפייתה משום שהרבה דברים יעלו על לב הנשים שהן מותרין או שמא שוכחות ועושות דבר שלא כהוגן ואינן יודעת שכר מצוה והפסד עבירה ואם יהא אדם עומד עליהן יותר נזהרות כל שכן שלא ידעו הנכרים ולא ישגיחו על ישראל ויותר הן שמחין אם נתחייב כרת או שום דבר אם להביא מים מן הבור מביאין הנכרי לישראל עד פתח הבית והולכין להן כגון זה מותר אבל (חיטא) [עיסה] צריכה להישמר שמא (מים) [עיסת חמץ] נתנה לתוכה כדי להכשילן ואין הנכרי נוגעת בה ואין משתמרין בהן כלל. וכמה דיקדוקין לענין פסח שאפילו נשים של ישראל אינן יכולין לעמוד בהן לולי בעליהן כגון לישה במים שנשאבו מאתמול שאסור ללוש בפסח עיסה במים שנשאבו בו ביום מן הבור או מן המעיין ולענין חלה במועד אין כל הנשים בקיאות בה מפני שצריכה כל עיסה הוצאת תרומה תחילה שהיא חלת האור שעומדת לשריפה ועוד חלה אחרת לכהן ואסור לשרוף קדשים ביום טוב ואם אופין אותן ומניחין לאחר המועד ושורפה נמצינו עושין במועד דבר שאין לצורך המועד והיאך נעשה מביאין נער קטן כהן שאין טומאה יוצאת עליו מגופו ואופין אותה ומאכילין אותה לפנינו אבל חלה של כהן אם אופין אותה תחילה אין חוששין לפי ששתיהן חובה (לעשות) להיעשות מכל עיסה שיש בה שיעור חמשה ושבעים אונקיות ולמעלה אבל פחות מיכן פטורה משתיהן ומתוך כך כל ישראל מתעסקין עם נשותיהן במועד. עד כאן התשובה. מדברי רבותינו אנו לומדים שאע"פ שכמה דברים היה אדם יכול לעשותן על ידי נשים וע"י נכרים ועבדים ושפחות צריך אדם ליזהר בהן ולהשמר בהן מאד בכל ענין שהוא יכול להשמר ובמה שיוכל להחמיר אינו ראוי להקל שלא תבא שגגה לידו כל שכן שהוא קרובה לזדון בזמן שיוכל לשמור את עצמו ממנה. ואין רגילין לתת מלח במצה כל ימי הפסח. ויש מפרשין הטעם דמלח הרי הוא כרותח. והלש את העיסה צריך ליזהר בשמירתה שלא תחמיץ ושלא יניחנה משהתחיל להתעסק בה שכל זמן שהוא עוסק אינה באה לידי חמץ ולא ישהה מתחלת לישתה עד שעה שיניחנה בתנור כשיעור מהלך ארבעה מילין כדאי' בירושלמי. ותמיד מצננת את ידה במים כשתתחמם העיסה בעריכתה וקטיפתה וכן ראוי להקדים לבטל פירורין של עיסה הנופלין תחת ידו קודם שיוכלו לבוא לידי חמץ שפעמים שיש בה פירורין דחשיבי על כן טוב לדורסן ברגליו ולבטלן קודם שיבואו לידי חימוץ שאחר שנתחמצו אינן ברשותו ואין יכולין לבטלן ודייק לה דכוותיה מהא דאמרינן התם וניבטלה כי משכח לה דילמא משכח לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטיל לה הכא נמי אם לא יבטלם קודם שיתחמצו לאחר מיכן אינו יכול לבטלה: