דין אותם שאכלו ירק להצטרף לזימון עם אותן שאכלו דגן.
אמר רב יהודה בריה דרב שילת תשעה אכלו דגן ואחד ירק מצטרפין לזימון ואפי' טיבל עמהם בציר ואפי' שתה כוס של יין ואפי' שבעה אכלו דגן ושלשה אכלו ירק מצטרפין אבל ששה לא דבעינן רובא דמנכר. כתבו רבי' יצחק פאסי ורבי' האיי ורבי' תם ור' ישעיה ז"ל דדוקא לעשרה משום דבעי למימר אלהינו אבל לשלשה אין מצטרפין עד שיאכל כזית דגן. ויש מביאין ראיה מהא דתנן השמש שאכל פחות מכזית אין מזמנין עליו ולא יהא אלא עלה של ירק ואם תאמר עלה של ירק חשוב טפי לפי שטעון ברכה לאחריו בכזית. בתוספתא משמע שאפי' לא אכל כזית דגן מזמנין עליו בעשרה דקתני התם בעשרים נחלקין ובלבד שלא יהא אחד מהן שהפטיר עצמו מן הזימון. רבן שמעון בן גמליאל אומר עלו והיסבו וטיבל עמהן אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן הרי אלו מזמנין ושמא יש לדחות דבין הטיבול ובין הדגן היה כזית אבל היא תימה אם כן למה הזכיר דגן שאפי' היה ירק מזמנין וגם אם נאמר שמזמנין איני יודע מה טעם מצטרף כיון שהוא פטור מלברך לאחריו וגם מצינו בירושלמי דמברכין לפניו אפי' על פחות מכזית דאמר בירושלמי דכיצד כל שאומרים עליו שלש ברכות אומרים לפניו המוציא וכל שאין אומר אחריו שלש ברכות אין אומר לפניו המוציא מתיבין הרי פחות מכזית דאין אומרים אחריו שלש ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא הא לשאר מינין נצרכה הרי שיש לברך המוציא על פחות מכזית מדהוה פריך על אותו כל שאומרים אחריו שלש ברכות ומשני לשאר המינין נצרכה וגם בעל היראים זצ"ל כן פסק דדוקא לעשרה מצטרפין אבל לג' אין מצטרפין עד שיאכל כזית דגן: