דין השח בין ברכת המוציא לטעימה ושלא להקדים לאכול פת אחרת עד שלא אכל הפת שבצע עבור המוציא.
ואין הבוצע ולא שאר המסובין רשאין לספר לאחר שבצע עד שיטעמו. ואם הפסיק ושח בדבר שהוא צורך ברכה אינו צריך לברך אבל אם הפסיק ושח בדבר שאינו צורך הברכה צריך לחזור ולברך דאמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הבא מלח הבא ליפתן אינו צריך לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששא אמר אפי' גביל לתורי גביל לתורי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת. שמעינן מהא דאסור לאישתועויי בין ברכה לטעימא. אי אישתעי במידי דלאו צרכי ברכה אינון הוה ליה מוציא שם שמים לבטלה ובעי למהדר ולברוכי ואי לא הדר מברך הוי ליה מוציא שם שמים לבטלה וקא אכיל פרוסי בלא ברכה. כתב הרב אביגדור כהן צדק זצ"ל בשם רבו הר"ר יצחק משפירא ז"ל שצריך אדם לאכל הפת שבצע להמוציא קודם שיאכל פת אחרת בסעודתו כדי שיאכלנה לתיאבון: