דין תפלת מוצאי שבת וסדר ויהי נעם ומהו במלאכה קודם תפלה.
וצריך לאחר להתפלל במוצאי שבת שלא ייראה השבת עליו כמשאוי. דאמר ר' יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוצאי שבת בציפורי. ותפלת ערבית במוצאי שבת כשאר ימות החול אך צריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת. ירושלמי מה ראו חכמים לקבוע להבדלה בחונן הדעת שכשם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל כך אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל טעה ולא הבדיל בחונן הדעת אינו חוזר ואין צריך לאומרה בשומע תפלה מפני שיכול לאומרה על הכוס.
כתב בעל הלכות גדולות היכא דנפק שבת ובעי למעבד עבידתא מבעי ליה לברוכי המבדיל והוא שיש בה הזכרת ה' ומלכות והני מילי היכי דבעי למיעבד עבידתא מקמי צלויי דאורתא אבל אי בעי למעבד עבידתיה לבתר צלויי כיון דאבדיל בתפלה לא צריך לברוכי.
וגדולה מזו פי' רבינו שלמה זצ"ל דאפי' בלא הזכרה ומלכות אם אמר המבדיל בין קדש לחול לבד די לו דאמר רב אשי כי הווינן בי רב כהנא הוה אמרינן המבדיל בין קודש לחול ואפכינן סילתי. ופירש רבינו שלמה זצ"ל המבדיל בין קודש לחול להכירא בעלמא ללוות את המלך ועבדינן צרכין ואחר כך מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכל שכן אי אבדיל בתפלה שהוא מותר לעשות צרכיו ומבדיל על הכוס ורבינו יצחק פסי זצ"ל כתב אין צריך לומר בין אור לחשך אלא בא"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול בלבד. ור' ישעיה זצ"ל כתב דלא סבירא ליה דמה זה שאומר ועבדינן צורכינן כיון דהבדלה גמורה עבד ונפק ידי חובה ובירך עליה למה לא יעשה כל צרכו מה נשאר לו עוד לעשות ועוד שלא נאמרה המימרא אלא לתרץ מה דקשיא לן ומביא פירות בידו ואע"ג דלא אבדיל ואין לו כוס בשדה ובא זה ר' אבא לתרץ דלא בעינן הבדלה אלא היכרא בעלמא כדברי ר' שלמה זצ"ל:
לאחר תפלת לחש אומרים קדיש עד לעילא ואומרים ויהי נעם יושב בסתר עליון כל המזמור עד ארך ימים אשביעהו ולמה נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת פי' אחי ר' בנימין נר"ו לפי מה שאמרו רז"ל במס' שבועות פרק ידיעות הטומאה שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובתופים ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי והמזמור הזה אמרו משה רבינו ע"ה בשעה שהקים את המשכן והתפלל (מן) [על] המזיקין שיכלו מן העולם וכן מפורש בפסיקתא דויהי ביום כלות מהו ביום כלות רבי אלעזר אומר ביום שכלו המזיקין מן העולם ומה טעמה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך מאהלך כלו המזיקין מן העולם אמר ר' יוחנן מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו שנאמר יברכך ה' וישמרך ישמרך מן המזיקין ולפי שבשבת אין צריכין שמירה כמו שפירשנו למעלה הלכה ס"ו שהשבת הוא משמר את עצמו ואת שומריו ואין צריכין לירא מן המזיקין תדע לך שהוא כן שהרי אין מתפללין שומר את עמו ישראל לעד בלילי שבת אלא פורשין על השלום לפיכך עתה שנכנסין לימות החול והן צריכין שימור שכבר ניתנה רשות למחבלים גם לשר דומה הממונה על הרוחות להשיב נפשות הרשעים בגיהנם לדונם ע"כ נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת שיש בו תפלה להמלט מן המזיקין ומדין גיהנם. מן המזיקין כמה דתימה יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. מדין גהינם כמה דתימא לא תאונה אליך רעה אין רעה אלא גיהנם כמה דתימא וגם רשע ליום רעה.
ונהגו העם להתחיל ויהי נועם והוא סוף המזמור שלמעלה ממנו להתפלל על מעשה ידיהם שהרי בשבת לא עשו מלאכה. ונהגו לאומרו בנחת ובנעימה. ארך ימים כופלין ואומרים אותו ב' פעמים והטעם להפריש בין קריאת המזמור לקדושא דסדרא ויש אומרים לפי שבתיבות של ויהי נעם הם כנגד תיבות של קריאת שמע חסר חמש תיבות לפיכך כופלין ארך ימים שהן ה' תיבות כדי שיהיו התיבות מכוונות. ואומרים ואתה קדוש וקרא זה אל זה וכולא סדרא ומפורש בתנחומא במוצאי שבת בת קול יוצאת ואומרת להם לרשעים צאו לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן ובסנהדרין פרק ד' מיתות במעשה דטונוסרופוס כששאל ר' עקיבה מה יום משאר הימים וכו' עד אמר לו מלאך שהוא ממונה עלינו דומה שמו והוא דן אותנו בכל יום ויום ובערב שבת עם חשיכה בת קול יוצאת מכרזת ואומרת הנח לרשעים אלו וינוחו ובמוצאי שבת עם חשיכה צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות אלו ואומר חזרו לכם לגיהנם למות שכבר השלימו ישראל סדריהן וכן כתב בעל השאילתות מכאן רמז לויהי נועם למוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים שחלו להיות בשבת ועל כן נהגו לאומרו בנחת ובנעימה. גם הקדיש אומרין אותו בנחת לעכב כניסתן בדין. יש מקומות שאין אומרים ויהי נועם במוצאי שבת כשחל להיות יום טוב בראשון או בשני או בשלישי אבל מרביעי ואילך אם חל יום טוב אין מניחין אותו והטעם שלהם שראשון ושני ושלישי נקראין אחר השבת ומרביעי ואילך נקרא לפני השבת וכיון דשני ושלישי חשובין אחר השבת הוי כיום טוב אחר השבת שאין אומרים אותו.
ובתשובות הגאונים מצאתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל אין אומרים ויהי נועם אלא למוצאי שבת לחול בלבד וכן נמי קידושא דסידרא אין אומרים אותו אלא כשאומר ויהי נעם ואין אומרים אותו במוצאי שבת ליום טוב ולא במוצאי יו"ט לחול ולא במוצאי יום הכפורים לחול דלא תקינו ליה חכמים הראשונים אלא במוצאי שבת לחול היכא דאיכא שיתא ימים דחולא לקמן אבל אי איכא בי מיצעי יום טוב או יום הכיפורים ואפי' חל יום טוב במעלי שבתא דאיכא חמשה יומא דחולא לא אמרינן ויהי נעם בההיא אפוקי שבתא עד דאיכא שתא יומי דחולא לקמיה דכיון דאמרינן ומעשה ידינו תרי זימני בעינן שתא יומי דחולא דאי הוי חד ומעשה ידינו הוה אמרינן כד פיישין מקצת יומא דחולא קמיה אבל כיון דאיכא תרי בעינן כולהו יומא דחולא וסימן לדבר ויהי נעם וי"ו עולה לששה וי"ו יהי נעם וכן מצאתי לר' עמרם גאון זצ"ל וכן מנהג פשוט אצלינו.
אך בשם רב שרירא גאון זצ"ל מצאתי ולענין קריית ויהי נעם במוצאי שבת שנמצא בדברי רב עמרם שאין אומרים אותו אלא בזמן דאיכא לקמן שיתא יומא דחולא משום דאמרינן תרי זמני ומעשה ידינו הרבה תמהנו בזה וזה מנהג שלא ידענוהו ולא שמענו בו מעולם אפי' במקומו של רב עמרם ודאי במוצאי שבת ליום טוב אין רגילין לומר ואף במוצאי שבת לחולו של מועד אין רגילין לומר ושאלו למר רב יוסף בר מר רב חנינא ואביו זצ"ל מהו לומר במוצאי שבת לחולו של מועד ואמר להו לא מנהגא למימר ואם אמר לא הפסיד עכשיו אל תמנעו אלא במוצאי שבת ליום טוב או לחולו של מועד בלבד הנה משמע מתשובת הגאון שאם חל יום טוב מיום שני ואילך אין ראוי למנוע מלומר ויהי נועם. והכל כמנהג המדינה.
עוד נהגו לומר פסוקין של ברכות ונחמות לסימן טוב לפי שהיא תחלת השבוע ויתן לך יעבדוך עמים וכו' כסדר הכתוב בסידורים וחותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות. אך שמעתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל שאין ראוי לחתום. דקי"ל כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וזה אינו אלא קריאה בעלמא ומה מקום לברכה זו הלכך הויא ברכה לבטלה וכן משמע מפירוש רבינו חננאל זצ"ל שהביא בפי' מסכת תעניות מה שאומר בירושלמי כל הברכות אחר חותמיהן ואין אומר ברכה פסוק ופירש כלומר אין מזכיר פסוק לבדו וחותם בו ברכה ואילן דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותם בברכה אין בו משום ברכה פסוק והר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב לר' בנימין אחי נר"ו הכי פירושו. כל הברכות אחר חתימתן וצריך לומר בסופה של ברכה סמוך לחתימה לשון הדומה ונמשך אחר החתימה ואין אומרים ברכה פסוק פי' אין אומרין פסוק של ברכה סמוך לחתימה כגון בברכת השנים אל יאמר ככתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך או בימות הגשמים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את וכו' או בברכת חולים אל יאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' או והסיר ה' ממך כל חולי וגו' וכיוצא בהן וטעמא דמילתא מפני שנראה כמקדים ברכת עבד לרבו. באומרו סמוך לחתימה פסוק שנאמר עיקרו בלשון ברכה להדיוט אלא אם בא לומר פסוק יאמר פסוק שמדבר בשבחו של מקום ואם לאו יאמר בלשון שבח או לשון בקשה וחותם וזה יהיה כעין חתימה ודומה לה ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בה משום ברכה פסוק פי' הבא לאומרו בסמוך לחתימה דבונה ירושלים או סמוך לחתימה דמשמח ציון בבניה הרשות בידו ואין בו איסור משום ברכה פסוק. והכל הוא כבודו של מקום כי יגדל שמו בעולם בשובו את שבות עמו ואת שיבת ציון כי ברב עם הדרת מלך ואין מלך בלא פלטין והיא עיר קדשו קרית מלך רב הלכך שניהם ברכת הרב עד כאן תשובת הרב וכן נהגו לומר פיוטין והבדלות וזמירות ללות את השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו לעיר וביציאתו: