דין אכילה ושתיה בין מנחה לערבית.
מדרש אגדה השותה מים בין השמשות כאילו גוזל את מתיו.
מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כך שמענו מפי חכמים הראשונים כל בין השמשות נותנין רשות לנשמתן של מתים לשתות מים. וכל השותה מים בין השמשות בשעה ששותות נשמות מתות אין מניחין נשמה של מת קרובו לשתות מים לפיכך אמרו חכמים כאילו גוזל את מתיו ולא כל קרובים אלא שבעה מתים שאדם מתאבל עליהם כגון אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו ואשתו ודוקא בתוך י"ב חדש. מה טעם מפני שאמרו חכמים כל י"ב חדש גוף קיים ונשמה עולה ויורדת אבל לאחר י"ב חדש גוף כלה ונשמה עולה ואינה יורדת.
ורבינו תם ז"ל השיב להר"ר משולם ז"ל על אותם שנהגו בצרפת לאכול בין מנחה לערבית ובמדרש אמרינן כל השותה מים בין מנחה לערבית גוזל את המתים קרוביו ואמרינן במדרש שהן שותין ממעין אחד בשבת בערב ופעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה ובקושי גדול התירו לאכול ערב יום הכפורים סמוך לתפלה ותיקנו וידוי קודם שיאכל וישתה משום שכרות גם תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת או שחל להיות בשבת ונדחה בקושי התירו. וראינו שכתב רב שר שלום גאון מתא מחסיא זצ"ל שתיקנו לומר צדוק הדין על שם שנפטר משה רבינו ע"ה בשבת במנחה וגם אין רגילין לעסוק בתורה בין שתי תפלות משום חכם שמת כל המדרשות בטלין אך אינו אסור אלא מנהג לזכרון פטירתו אלא שקורין במסכת אבות במנחת שבת אבל אכילה ושתיה לא תקנו קדמונינו ולא על חנם נהגו שלא לאכול ומנהג אבות תורה היא והא דאמרינן פורש מפה ומבדיל אקראי בעלמא הוא. כך השיב רבינו תם זצ"ל.
ובשאלות חלום אשר שאל הצדיק ר' יעקב ממרויש זצ"ל השיבו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם וראיה לדבר יום הכיפורים ותשעה באב ושאר תעניות. ועל מה שכתב רבינו תם זצ"ל שנפטר משה רבינו בשבת במנחה יש מקשין דהא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. היום מלאו ימי ושנותי זה כתב משה רבינו לכולא עלמא אפי' למאן דאמר בבבא בתרא יהושע כתב מח' פסוקים ואילך ואם בשבת נפטר לא כתב זה ואם תאמר שקודם השבת כתב מה שעתיד לומר לישראל כשיגיע השבת ובשעה שכתבו בתורה לא היה עדיין אלא שעתיד להיות וצריך לדחוק דאין הכי נמי. עוד אמר ר' שיש שמוכיחין שמשמע מתוך הפסוקין שבפרשת וילך שבו ביום שנפטר כתב את השירה וצריכה עיונא. ועוד נראה שבסדר עולם מוכיח כן שלא נפטר כי אם בערב שבת דקתני ואחר הפסח בכ"ב בו סבבו את העיר שנאמר וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וגו' ויהי ביום השביעי ר' יוסי אומר שבת היה והשתא כיון שיום השביעי שבת היה והוא בכ"ח בניסן מדהוי יום ראשון של הקפת העיר בכ"ב בניסן א"כ ראש חדש ניסן היה באחד בשבת וראש חדש אדר היה בשבת א"כ שבעה באדר שבו מת משה היה בערב שבת. זה מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל: