דין נתינת כלים לאומן מע"ש ודין מלאכה הנעשת בשבת ע"י נכרי לצורך ישראל.
תנו רבנן אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובית הלל מתירין עם השמש. זהו כלל גדול שסומכין עליו לשבת כל מלאכת ישראל שעושה אותו הנכרי בביתו של נכרי והוא מלאכת תלוש והנכרי עושה אותה בקבלנות שעושה אותה כל זמן שרוצה מותר עם השמש. ואע"פ שעושה אותה הנכרי בשבת אינה נקראת מלאכת ישראל אלא מלאכת נכרי אבל אם שוכר הנכרי לימים בין שכרו מבעוד יום בין שכרו משחשיכה בין עושה אותה בחנם בין עושה אותה בשכר ואפי' תלוש ואפי' בביתו של נכרי אסור שכיון שהוא שכיר ליום שבת מלאכת ישראל נקראת. וכן מלאכה שעושה הנכרי בביתו של ישראל בכל ענין אסור בין בשכר בין בקיבולת בין בתלוש בין במחובר בין מבעוד יום בין משחשיכה דכיון שעושה אותה הנכרי בביתו של ישראל בודאי נקראת מלאכת ישראל וכן פסק רבי' ישעיה זצ"ל והכי איתא בירושלמי תני אומנין נכרי שהיו עושין עם ישראל בתוך ביתו אסור בתוך בתיהם מותר אמר ר' שמעון בן אלעזר בד"א בקיבולת אבל בשכר אפי' בתוך בתיהם אסור בד"א בתלוש אבל במחובר אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר מהו בין כך ובין כך בין בתלוש בין במחובר בין בשכר בין בקיבולת פי' בלשון בעיא קאמר אמר רב אילא בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת הא למדת שבמחובר אסור בכל ענין בין בשכר בין בקיבולת ודוקא בתוך התחום כדלקמן ובתלוש בבית ישראל אסור בביתו של נכרי מותר ודוקא בקיבולת אבל בשכר בין בביתו של נכרי בין בביתו של ישראל אסור.
ועוד כתב רבינו ישעיה זצ"ל מה שהתרנו קיבולת בשבת בביתו של נכרי דוקא בשכר דקא עביד אדעתא דנפשיה אבל בחנם דקא עביד אדעתא דישראל אסור ליתנם לו בערב שבת אלא אם כן ידוע שיכול לגומרה קודם חשיכה וכל מלאכה שנותן לו בקיבולת מותר ליתן אותה לו בערב שבת עם חשיכה ואפי' אם אינו שהות לגומרה אבל ליתנה לו בשבת אסור דאמירה לנכרי שבות וכל מלאכת שאין נותן עליה שכר אסור ליתנה לו אפי' מבעוד יום כמו שפירשנו כיון דאדעתא דישראל קא עביד ולא התירו גבי כיס ליתן כיסו לנכרי מבעוד יום להוליכה בשבת אלא מתוך שאדם בהול על ממונו. ותורת מחובר בין בקיבולת בין בשכירות בין בטובת הנאה אסור. ודוקא במקום דמצי ישראל אזיל לגביה בשבתא אבל אי לא מצי ישראל אזיל לגביה בשבתא בקיבולת מותר דאמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואסיקנא הני מילי בשבתות וימים טובים והוא דליכא מתא דמקרבא להתם אבל בחולו של מועד כיון דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אע"ג דליכא מתא דמקרבא להתם אסור. ועוד כתב כל זה שמתירין בית הלל להעשות מלאכתו בשכר בשבת לא שיהנה ממנו בשבת כגון אם תפר בגדיו בשבת שילבשם בו ביום דמשנה שלימה שנינו בפ' כל כתבי הקודש נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור וכו' אלמא כל מלאכה שעושה הנכרי עבור ישראל אסור ליהנות ממנה ולא מפליג התם בין בחנם בין בשכר אלא הכל אסור ולא התירו כאן אלא שתעשה בשבת ולא יהנה ממנה ולא התירו אלא בצנעה נמי שלא יכירו כי מלאכת ישראל היא אבל אם מכירין כי מלאכת ישראל היא אסור כדאמרינן בפרק מי שהפך אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואמר רב פפא אפי' חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבה להתם אבל איכא מתא דמקרבא להתם אסור אמר רב משרשיא וכי ליכא מתא דמיקרבא להתם לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אבל בחולו של מועד דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אסור. ומסתברא דלא מיירי התם אלא בדבר המפורסם לכל שכיון שיראו אותה מכירין שהיא מלאכת ישראל.
ומורי הר"ר יהודה אחי שני כתב דלא סבירא ליה האי פסקא שאם תפר הנכרי בגדיו בקיבולת שיהא אסור ללבשן בו ביום כיון שנתנם לו לתפור מבעוד יום דכיון דקי"ל כבית הלל דשרו עם השמש מה ליהנות ממנו בשבת מה ליהנות ממנו אחר השבת ולא דמיא להא דתנן נכרי שהדליק את הנר דהתם ודאי מסתמא אין אדם נוטל שכר בהדלקת הנר ובחינם קאמר וברשות ישראל היא מאחר שהוא צריך להשתמש לאורה הוי כמו בביתו של ישראל ועוד אפי' אם תמצי לומר בשכר קאמר מכל מקום הרי לא אמר לו מבעוד יום שידליק לו את הנר ואפי' אם היה אומר לו מבעוד יום להדליק לו את הנר נמי אסור דהתם ליכא למימר כלל דנכרי אדעתיה דידיה קא עביד דכיון דהדלקת הנר הוי מלאכה שאינה אלא לצורך שבת ודאי לצורך ישראל היא ואינה דומה לשאר מלאכות אבל הכא בשאר מלאכות דקיבולת כיון דאמרינן דנכרי אדעתא דידיה קא עביד שרי וכל הני שאנו מתירין עם השמש הלא גם הנאתן קרובה בשבת וכל מה שעושה הנכרי אדעתיה דנפשיה כהנך דאתי ממילא דמי. כדאמר גבי קדרא דחייתא וכגון כל הנך דנותנין צמר ליורה וחטים לריחיים דלא שני לן בין ליהנות ממנה בשבת בין ליהנות ממנו לאחר השבת דחד טעמא הוא.
וכן שמע מפי הר"ר מאיר זצ"ל דמותר ליהנות מהן בשבת. ואינו נראה בעיני להתיר ליהנות מהן בשבת דיש לחוש שמא יתנה עמו לגומרה בו ביום. ואין דרך קבלנות בכך ועוד דקי"ל דכל דבר שעושה נכרי לצורך ישראל בשבת אסור לאותו ישראל ליהנות ממנו בו ביום. ואפי' לפי דברי המתירין אם היה מתנה עמו מתחלה להחזירה בו ביום אסור הלכך יש להחמיר בזה. וכן השיב הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל לר' משה ב"ר בנימין נר"ו כלים שהשלימן נכרי בשבת והביאן לבית ישראל אין משתמשין בהן בשבת דהוי ככבש שעשאו נכרי לצורך ישראל או נר שהדליק הנכרי לצורך ישראל שאל יהנה בו:
תנו רבנן נכרי שליקט עשבים לבהמתו בשבת מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור והיכי דמי כגון דקאי ליה באפיה ואזלה אבל לאיקומה עילויהו אסור דהוו להו כמוקצה דאמר רב הונא אמר רב חנינא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת אבל לא על גבי מוקצה פי' עשבים מחוברין דחמיר איסורייהו ליכא למיחש שמא יתלוש. אבל מוקצה דליכא אלא טלטול בעלמא אסור דגזרינן שמא יטלטלנו בידים. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור והני מילי דמותר להשקות אחריו ישראל כשאין הנכרי מכירו אבל מכירו אסור גזירה שמא ירבה בשבילו והא דאמרינן אבל מכירו אסור לא אמרינן אלא כגון מים ועשבין וכיוצא בהן דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו אבל הדלקת הנר ועשיית כבש וכיוצא בהן דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו מותר. כי הא דשמואל איקלע לאבי תורן אתא ההוא נכרי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרי וקרי בהן אמר אדעתא דנפשיה קא אדליק הדר אהדרינהו שמואל לאפיה לבי שרגא ותנן מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ועשה נכרי כבש לירד בו וירד רבן גמליאל וירדו אחריו זקנים. ודלא כדברי התרומה דקאמר אם היה מעט אש להתחמם כנגדה בדחק ובא הנכרי והרבה עצים והרבה האש וכן אם היה נר דולק ובא הנכרי והדליק נרות הרבה מותר לישראל ליהנות באותו האש והנרות או יש לומר אפי' לדברי התרומה דכיון דיש בה כדי חימום בדוחק ויש שם נר אחד [מותר] ומה שאנו אוסרין כגון שלא היה שם נר כלל.
אבל רבינו תם זצ"ל כתב נכרי שעשה מדורה והרבה בשלהבת כדי שיתחמם ישראל אסור והכי נמי מסתברא דכל חיתוי וחיתוי שעושה הנכרי בגחלים בשביל ישראל אסור והא דאמרינן גבי נכרי שהדליק את הנר או עשה כבש או מילא מים אם בשביל ישראל אסור כתב הר"ר יצחק ב"ר לוי זצ"ל אסור לאותו הנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר כמו פירות הבאים מחוץ לתחום ולא איסתבר ליה לבעל הדברות וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל הא דקאמר אסור. אסור לכל ישראל משמע דלא אמרינן הבא לישראל זה מותר לישראל אחר אלא במלאכה האסורה מדרבנן כגון הבאת חוץ לתחום אבל בדאורייתא אסור לכל ישראל אי נמי הבאת חוץ לתחום דטריחא מילתא למיזל להתם לא גזרו אלא בישראל זה שהובא בעבורו. וגזירה שמא יאמר לו עוד לך והבא. אבל ישראל אחר שאין מכירו לא יאמר לו לך והבא הלכך שרי. אבל הכא דליכא טירחא יתירא אסור לכל ישראל גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן כתב רבינו שלמה זצ"ל בפ' אין צדין דדבר הנעשה לצורך ישראל אסור לכל ישראל וכן כתב רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל האי דאמרינן בעירובין ובכתבי הקודש דדבר הנעשה בשביל ישראל אסור לכל ישראל משמע וכן כל איסורין שבתורה הנעשה בשביל זה אסור לישראל אחר דלא שרינן אלא דורן הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה דמותר לישראל אחר. ואי קשיא הרי המבשל בשבת במזיד לא יאכל הוא אבל אחרים יאכלו בו ביום דכי מורי רב לתלמידיה דריש כר' מאיר בפרק הכל שוחטין יש לומר בישראל לא גזרינן שמא יעשה עוד דאדרבה יעשה תשובה אבל בנכרי ודאי ירבה בשבילו ועוד כתב רבינו ישעיה זצ"ל מהא דתנן עיר של ישראל ונכרים דרין בה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין עד שיחמו חמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין. מהכא מוכח דמלתא דעביד הנכרי בשבת על ידי שום מעשה צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו כגון מרחץ ואם הביא מחוץ לתחום צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיבא מחוץ לתחום כגון חלילין אבל אם הביא ממקום קרוב מתוך התחום אע"פ שהביא דרך רשות הרבים שהיא חשובה מלאכה גבי ישראל אינו צריך להמתין כלל שמה המתנה צריך בהעברת ד' אמות ברשות הרבים או להוציא מרשות לרשות ולא אמרי' ימתין בכדי שיביאו מאותו מקום אם הוא אלף אמה או יותר עד אלפים דאפי' כשיבואו מחוץ לתחום לא אמרינן דצריך להמתין בכדי שיבואו מאותו מקום שהביאום. שאפי' הביאום מרחוק כמה מילין אינו ממתין אלא כדי הבאת מיל אחד אלפים אמה שהוא הקרוי איסור לגבי ישראל ולא יותר הכי נמי לא היה צריך להמתין אלא כדי להעביר ד' אמות ותו לא שהיא הקרויה מלאכה ולא יותר הלכך ליכא למימר בה ימתין כלל. ואם היא מלאכה מפורסמת לרבים יש לאוסרה עליו לעולם כגון שהיו בונין ביתו בשבת דומיא דעשו לו ארון וחפרו לו קבר דאמרינן אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית בס' הרקח אוסר פת או תבשיל הבא בשבת דרך רשות הרבים וגם רבי' יצחק ב"ר אשר זצ"ל פסק מה שאנו משימין חילוק בין הבא מחוץ לתחום לבא מתוך התחום דוקא ביום טוב דליכא איסור הוצאה אבל בשבת אפי' מתוך התחום אסור לכל ישראל וגם לערב בכדי שיעשו מפני שנעשית בהן מלאכת הוצאה בשבת אבל לקבל מספקא לן אם מותר לקבל בשבת דבר שאינו מאותו המין במחובר לקרקע ואפי' שנעשה על ידי מלאכת הוצאה ואסור כדאמרינן הכא באכילה אבל לטלטל מותר.
ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאין להסתפק בזה דמאחר דאין לחוש בו בדין מחובר. שאין במינו במחובר לקרקע מותר לטלטלו. דגרסינן בירושלמי ר' אומר אלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחטן מיד ואלו הן מדבריות הגדילות באפר אמר ר' זעירא הדא אמרה כל שבא מחוץ לתחום בתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר' שמעון בר ביסנא משום רב אחא ובלבד בד' אמות כהדא גמליאל זוגא אוקריה חד נכרי כמיהין אתא שאיל לר' מונא אמר ליה קבלין בגו מקריון דידך ואוכלין בד' אמות הא למדת שכל זמן שאין במינו במחובר לקרקע מותר לטלטלו ואין הפרש בזה בין שבת ליום טוב לענין טלטלו. ופי' בעל הדברות הא דאמרינן ובלבד בד' אמות מיירי כשאין העיר מוקפת חומה אבל אם היא מוקפת חומה כל העיר כולה הוויא כד' אמות.
והר”ר אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב לי כתבת נכרי שהביא דורון לישראל בשבת דבר שאין במינו במחובר לתוך התחום אם יש לאסרו משום מלאכת הוצאה והעברת ד' אמות ברשות הרבים שנעשה בשביל ישראל.
תשובה. נכרי שמילא מים בשבת בשביל ישראל מתיר ר' יעקב זצ"ל לשתות אפי' לישראל שהובאו בעבורו דאע"ג דתנן נכרי שמלא מים להשקות בהמתו משקה ישראל אחריו ואם בשביל ישראל אסור דוקא נקט לבהמתו אבל לעצמו אע"פ שמלא לצורך ישראל שרי. דליכא למיגזר אי שרית ליה לשתות יבא לעבור על אמירה לנכרי שבות ויאמר לו לכתחלה הבא לי דכל מידי דמצי למיעבד בהיתר מסתמא לא יעשה באיסור והאי נמי מצי למעבד בהיתר שאם רצה מטפס ועולה מטפס ויורד כההיא דפרק עושין פסין כל שכן אם הנכרי מביא מן הנהר שמותר שהיה יכול ישראל לילך ולשתות שם יותר בקל ואפי' מי שאינו סומך על היתר זה מותר לשתות לישראל אחר שלא הובאו בעבורו לדידן דלית לן רשות הרבים גמורה מדאוריתא רחב שש עשרה אמה מפולש משער לשער ודמי לכרמלית דרבנן והוי כדורן הבא מחוץ לתחום ביום טוב דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר דתחומין דרבנן. אמנם במקום שנהגו איסור בדבר הא אמור רבנן דברים המותרין ואחרים נוהגין בהן איסור אי אתה רשאין להתירן לפניהן ומקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו לגדור עד כאן תשובתו.
ורבינו ישעיה זצ"ל כתב מספקא לי אם הביא הנכרי מים לישראל דרך כרמלית דליכא איסור תורה כי אם איסור דרבנן אם הוא יכול לשתותם דמתני' לא תנן אלא איסור תורה ואי מדמינן כל איסורי דרבנן להבאת חוץ לתחום או דילמא בחוץ לתחום יש לומר דאחמיר רבנן מפני שישראל אסור לילך שם. וגזירה שמא יאמר לנכרי שילך ויביא לו. אבל מים דרך כרמלית שיכול ישראל ללכת שם ולשתות לא גזרו רבנן. ובעל התרומה כתב עבד או שפחה השואבים מים בשבת בשביל ישראל מבור שהוא ברשות הרבים ומביאו בבית ישראל ועוד שהבור ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה מתיר רבינו תם זצ"ל לשתות לפי שישראל היה יכול לילך אל הבור ולשתות שם וכל שכן אם הנכרי מביא מן הנהר שיהא ישראל יכול לילך שם יותר בקל מותר ולאותו שמחמיר ואינו סומך על היתר זה מכל מקום מותר לישראל זה לשתות אם הביא הנכרי בשביל ישראל אחר לדידן דלית לן רשות הרבים כי אם כרמלית וליכא כי איסורא דרבנן כמו פירות הבאים מחוץ לתחום ונכרי שאפה לחם בשבת לעצמו בספר הרוקח אוסר לוכל ממנו בשבת דמאחר שהיה קמח או בצק הוי מוקצה והוי כתולש מחובר לקרקע ולרב יהודאי גאון זצ"ל מצאתי שמותר לישראל לוכל ממנה בשבת וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דסבירא ליה דשרי דמה לי אפה לחם מה הוא הדליק את הנר והלא זה אב מלאכה וזה אב מלאכה וכשם שאנו מתירין גבי הדליק את הנר וגבי כל שאר מלאכות דעלמא דעבד נכרי אדעתא דנפשיה ומותר לישראל ליהנות מהן הכא נמי באפית פת לעצמו לא שנא ואין מדמין אותן לתולש מן המחובר לפי שזה תלוש ומוכן וזה מחובר ואינו מוכן שהרי החטין תלושין מאתמול ומוכנין הן ואפי' טחן והרקיד ולש ואפה מה בין זה למדליק את הנר ואי משום מוקצה הא קיימא לן דלא שייך דין מוקצה בפירות של נכרי כלל והכי איתא בירושלמי דנכרי אינו צריך הכן. אמנם לא להורות לעשות מעשה עתה באתי אם לא בשעת הדחק ונראה להחמיר בזה היכא דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו או שמא יאמר לו מערב שבת או שמא יבאו מערב שבת לדמות לזה תולש מן המחובר וכן נראה להתיר מדברי רבינו ישעיה זצ"ל שכתב על הא דתניא הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו גבי יום טוב וכתב הרב בעל הלכות הני מילי חנווני ישראל אבל חנווני נכרי כל מידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאוטחין ביום טוב אי נמי בצום דאיכא למימר דאיתילידו ביו"ט אסור למשקל מינה.
וכתב ר' ישעיה זצ"ל אינו נראה לי מה שאסור למזבן קמחא מנכרי משום דלמא אוטחין ביו"ט דלא מבעיא קמחא אלא אפי' פיתא שרי למיזבן מיניה ואע"ג דטחן והרקיד ולש ואפה ביו"ט משום שאין בהן איסור משום מוקצה ואפי' חטים ראוים לכוס ומותר לטלטלן אך אם היו טבל דלא חזו כלל אמנם אם עשה מלאכה בשבת וה"ה ביו"ט לצורך ישראל אסור שיהנה ישראל ממנו בו ביום אבל אם עשה נכרי בעבור עצמו מותר לישראל לוכל ולהנות ממנו במקום דליכא איסור מוקצה כדאמרי' בפ' כל כתבי נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורה ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור: