דין ליתן מים על הבגד שיש בו טינוף או בלא טינוף אם יש בו משום ליבון.
מצאתי בשם הר"ר אליעזר מוורמשא ז"ל מי שהסיך מים על רגליו בשבת ואיכא ניצוצות על בגדיו ועל מכנסים שלו אסור להשליך מים על מקום הניצוצות דהוה כמלבן אלא כיצד יעשה יטול ידיו ויקנחם במקום הניצוצות וליכא איסורא:
בספר התרומה. אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם בגדיו נוגעים במים פן יסחטם כדאמרינן פרק אלו קשרים. והמלבן הוי אב מלאכה אבל משום מצוה מותר כגון להקביל פני רבו כדאמרינן פרק בתרא דיומא. ונדה שטובלת בבגדיה במים ביום טוב מתוך שלא הותרה לה להטביל בגדיה אלא דרך מלבוש זכורה היא שלא תסחוט. ואם יש טינוף על בגדיו יקנחם בסמרטוט ואינו נותן עליו מים דשרייתו זהו כבוסו כדאמרינן פרק דם חטאת ופרק נוטל כיון דאיכא טינוף שם אבל אי ליכא טינוף שם אין נתינת מים בבגד קרוי כיבוס ואינו אסור אלא שמא יסחוט דהוי ליבון ובמקום מצוה לא גזרו רבנן. וכן המקנח ידיו במפה שאין מתכוון לליבון ואין שם רק מים מעט מותר אבל יין ושאר משקין בלא מים אין חששא אם טובל בהן בגדיו.
והיראים כתב שאפי' אם אין טינוף בבגד אסור ליתן עליו מים. וכן כתב בשם רב יהודאי גאון זצ"ל אי נפל חמרא על לבושא בשבת אסור למישדא עליה מיא הלכך צריך אדם ליזהר שלא ליתן מים על בגד בין של פשתן בין של צמר ואפי' אם ידיו מטופחות במים מרובין צריך שלא לנגב בבגד בעוד שהמים מרובין עליהם. ולרבוי המים לא ידעתי שיעורן הלכך מנהג כשר הוא כשאדם רוחץ ידיו בשבת שיזרוק המים מידיו וינער בכח קודם שיקנח ידיו במפה או בבגד. וכי אמרינן שריית הבגד זהו כיבוסו דוקא במים אבל יין או שכר מותר דאין זה כיבוס אלא טינוף עד כאן דברי היראים.
והא דאמר רב כהנא טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ פי' רבינו תם זצ"ל דבאותן של פשתן קאי דמחזי כמלבן. אבל של צמר ושל משי מותר. אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת פי' מנער טליתו מן העפר ומן המים דהוי כמלבן ומוקמינן ליה בחדתי ואוכמי דקפיד עלייהו. ואלו הכובעין דקין של פשתן אסור לכסכס אותן בשבת כדי לרככן לפי שהן קשין אחר רחיצתן. ומנהג העולם לכסכס אותן בידיו מעט ואסור לעשות כן משום שלליבונו הוא צריך. כן כתב רבינו ישעיה זצ"ל וה"ה לחלוק ומכנסים וכל בגדי פשתן דריכוכן זהו ליבונן: