דין מחט הקבוע בבתי ידים לצאת בו ולהדקו בשבת.
ואסור לאדם למתוח חוט התפירה דאמר מר המותח חוט התפירה בשבת חייב חטאת פי' דהוי ליה כתופר והתופר שתי תפירות בשבת חייב חטאת. כתב רבינו ישעיה זצ"ל נראה לי שאלו שעושין נקבים בפי בתי ידים ויש להם חוט מחובר עם מחט שמכניסין באותן הנקבים ומהדקין על ידיהן בין אם היה הפתיל מושם בנקבים מערב שבת מרווח והידקו בשבת בין אם הכניסו בנקבים בשבת אין בו משום תופר דתופר לא הוה אלא שרוצה בקיומו שיהא מהודק תמיד וכי רפה החוט קשה לו והלכך כשמתחו חייב חטאת אבל זה שאינו רוצה בהידוקו אלא בשעה שלובשו ובשעה שפושטו מרפה אותן אין בו משום תופר ואינו דומה אלא למי שיש בבגדו לולאות וקרסין ומחברן יחד בשבת. וגם מפני המחט שהיא נקובה אין לאוסרו דמחט נקובה האסורה אינה אלא כשאינה מחוברת בבגד אבל זאת שמחוברת בפתיל והפתיל מחובר בבגד ואינו נפרד לעולם מותר והוא הדין לפתיל העשוי למנעלים ודוקא אם יש נקבים הוא דמותר אבל לתפור חוט אחד בבתי ידיו וכשפושטו מרחיבו וכשלובשו מותחו ומהדק בתי ידיו תפירה היא זו ואסור דמה לי תפירה יום אחד מה לי תפירה עולמית.
והיראים כתב אותם שיש להם נקבים ובם חבלים בבגדיהם והחבלים קבועים ומהדקין אותן חושש אני עליהם מחטאת ואינו דומה למתיחת חבלים או רצועות שמהדקן בצוארו שלשם סופו להרפותן להוציא ראשו ואם חבלי בגדיהן מהודקין שאינו יכול לצאת אלא בהרפאתו מותר בחבלי הידוקי צואר. ואם חבלי הידוקי צואר רחבין שמוציא ראשו בעודן מהודקין ונמלך פעמים להניחן כך לעולם אסור להדקן בחוט של תפירה: