דין תכשיטי אשה המותרין לצאת בהן בשבת:
תנן התם במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה ולא בטוטפת המקפת מאזן לאזן ולא בסנבוטין המגיעין עד לחיים בזמן שאינם תפורין.
וכתב אחי ר' בנימין נר"ו הא דאמרינן לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן דווקא כשאינן כרוכין וקשורין בשערותיה אבל מה שנוהגת לגדל בקליעת שערותן חוטין של משי וחוטין מזוהבין מותר דליכא למיחש דלמא שלפא ומחזייא דודאי אינה סותרת שערותיה בהך. ירושלמי תכשיטין למה הן אסורין אמר רב בא שהנשים שחצניות הן מתירתן להראות לחבירתה והיא שכיחה ומהלכת בהן ד' אמות.
בס' התרומה תכשיטי אשה חשוקי של כסף או זהב סביב לראשה ואין צעיף עליו דהיינו עיר של זהב והיינו עטרות כלות דאסרו אפילו בחול לכלות דוקא ואשיפינגולא של זהב דהיינו מחט שאינה נקובה שראשה אחד עב וסוגרת מפתחי צוארה או בצעיף וטבעת שאין עליה חותם בכל אלה תנן לא תצא ואם יצאת לרשות הרבים אינה חייבת חטאת ואסורין דילמא שלפא ומחזייא. ורב אמר אפי' בחצר אסורין מדתנן כבול ופאה נכרית יוצאת בהן בחצר מכלל דשארי אסורות ונזמי האף כמו כן אסורין אבל נזמי האזן פי' רבינו שלמה זצ"ל דמותרין דמהודקין היטב.
אמנם פי' רבינו תם זצ"ל דכל אלו תכשיטין מותרין דהלכה כרב עינוני בר ששון דלא אסר כי אם ברשות הרבים ופליג אמתני' אם כן לדידן דלית לן רשות הרבים גמורה מותר. ואומר אני כדי ליישב המתניתין דאפילו לדברי מתניתין דאסר כרמלית וחצר היחיד היינו לדידהו דאית להו רשות הרבים אבל לדידן דלית לן רשות הרבים רק כרמלית מותר דליכא למיגזר מידי אף לדידהו הוי גזירה לגזירה אסור כרמלית אטו רשות הרבים וברשות הרבים גופה גזירה דלמא שלפא ומחזייא לכך לדידן דלית לן אלא כרמלית לא גזרינן. אבל אין להתיר לדידן להיות עומד ברשות הרבים ולשתות ולרוק ולהשתין ברשות היחיד דלדידהו לית בהו אלא חדא גזירה. ונושקא של זהב או של כסף דהיינו כובליאר והיינו מכבנתא ובלע"ז רומינוסקיטא דתנן בה חייב חטאת גם לדידן אסור דכל שאסור מן התורה ברשות הרבים אסור לן אע"ג דלית לן אלא כרמלית אמנם יש לומר דוקא תלויה בלולאות חייב חטאת אבל אם תקועה הנושקא בשלשלאות של כסף או של זהב שיש שם תכשיט עליה מותר. או אם יש מחט באותה נושקא שסוגרת בה מפתחי מלבושה סביב צוארה מותר וזה הדבר פשוט לסמוך היתר. ודוגמת זה רגילות עשירות להוציא בשבת מפתח של כסף או של זהב ויש מחט וסוגרת בה מפתחי חלוקה בבית צוארה או קוטא שלה ועושה כן מפני [יראת] העבדים ומן השפחות שגונבים מפתחי התיבה שלהן ונותנת כל מפתחות תיבותיה בתיבה אחת שהמפתח שלה של זהב ונושאת בצוארה לתכשיט השבת. וכן איתא בירושלמי על רבן גמליאל שיצא במפתח של זהב בשבת. עתה התרנו תכשיטין לדידן דלית לן אלא כרמלית דאפי' לדידהו ברשות הרבים אינו אסור אלא משום שלפא ומחזייא עד הנה דברי התרומה.
ובספר יריאים מפרש מה טעם אנו מתירין עתה התכשיטין משום דעיקר איסורן אלא משום דלמא שלפא ומחזייא לחברתה והני נשי דידן רגילות הן בכך וחשובות הן וגנאי הוא להן להתפאר בתכשיטיהן הלכך שרי כדאמרינן מאן אורחא למיפק בעיר של זהב אשה חשובה אשה חשובה לא שלפא ומחזייא ומה שהתיר בעל התרומה בטבעות לא התיר לאשה אלא בטבעת שאין עליה חותם אבל טבעת שיש עליה חותם אסור ובהדיא מפרש בגמרא לא תצא האשה לא בנזמים ולא בקטלא וכו' ולא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצאת פטורה הא יש עליה חותם חייבת ועוד שנינו לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם וכו' ואם יצאת חייבת חטאת ומה שהתיר בשאר תכשיטין משום גזירה לגזירה אבל הנך דלדידהו חייב חטאת לדידן אע"ג דלית לן רשות הרבים אסור כמו שמפורש למעלה ומותר לאשה להוליך רצועה או משיחה סביב בתי שוקים שלה כדי שלא יפלו ואע"פ שאינה קשורה בהן ומותר לאשה לצאת באבן תקומה בשבת ואפי' במשקל אבן תקומה ואפי' אינה מעוברת אבל במשקל של משקל אבן תקומה אסור: