דין הוושט.
אמר רבה שתי עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר ואי חליף והפנימי אדום והחיצון לבן טרפה וכן אם האדימו שניהן טרפה דארס האדים אותו ואם שניהן לבנים כשרה כן פי' רבינו שלמה בשם רבינו ששון ז"ל ואם ניקבו שניהן זה שלא כנגד זה טרפה דזימנין דמתחא לה פי' מושכת צווארה ומתרמי אהדדי והוי (כנפש) [כנקב] מפולש. אמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום פי' דכל נקובי טרפות לא מהניא להו סתימא דסלקיה בה לאחר זמן ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת מרה בכבד ולסתימת יריכים בחלחולת דכשרה דההיא סתימא דמעיקרי הוא כן פי' רבינו שלמה ז"ל.
ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים פי' היכא דחיישינן לספק דרוסה כגון הנך דאיכא למיחש בהו כדלקמן איהו שתיק ואינהו מקרקרין ואמרינן לקמן דרוסה שאמרו צריכה בדיקה ואינה אסורה עד שיאדים הבשר כנגד החלל ובסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הבשר ויורד לחללו. ובוושט אינו ניכר האדמימות אלא מבפנים שהעור לבן ובין קנה ובין וושט דריסתן במשהו הלכך עוף שהכשירו בסימן אחד יבדוק הקנה תחלה וישחוט אותו לבד ואח"כ ישחוט הוושט בעור הפנימי אם יש עליו טפת דם או האדים טרפה ואם לאו כשרה. ובבהמה אין לה תקנה לפי שהכשר בהמה בשני סמנים ואם היה שוחט הוושט והקנה שמא במקום נקב קא שחיט ונקובת הוושט במשהו הלכך אין לה תקנה וכן נמי אם יש לה נשיכת חיה או שום ספק מנקב או שום קורט דם בצווארה אין לה בדיקה ואסור לשוחטה. וגגו של זפק נידון כוושט ונקובתו במשהו. ומקום שנמתח עמו פי' כל שנמתח עמו ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הוושט להיות מיצר והולך עמו עם הוושט. נמתח נמשך דהיינו מן המיצר ולמעלה כדאמרינן גבי מוח כל מה שבגלגולת נידון כמוח התחיל למשך נידון כחוט אלא מקום נקצר נקרא משיכה אבל אם ניקב הזפק או ניטל כשר. ישב קוץ בוושט פי' שאחז הקוץ ונתחב לתוך הוושט ואינו נראה הנקב מבחוץ וקורט דם אין בה בפנים חיישינן שמא ניקב הוושט וטרפה אבל אם נמצא בלא תחיבה כשרה דהני עיזי ברייתא (קרצי) [קוצי] אכלן. תורבץ הוושט שניקב במשהו טרפה ואינו מקום ראוי לשחיטה פי' תורבץ הוושט הוא כלפי הראש פחות מגרגר עשורים באורך ויותר מגרגר חיטין ודין הוושט היא מתורבץ הוושט ולמטה עד מקום ששיער הוושט פי' שיש לו כמין שערות. אמר רב נחמן אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל רובו מלחי כשר ודוקא דמידלדול אידלדלו אי איגום איגומי מעילוי סימנים שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל על הסימנין מן הלחי התחתון דלאו עיקור הוא שהסימנין מעורין בבשר אבל איפרק איפרוקי כדבר הנעקר בכח שנעקר מעט כאן ומעט כאן עד רובו ואותו מעט המחובר אינו אחוז בחזקה לא חיבור הוא דלא הדרא ברייא וטרפה וכן נמי אי איתעקור איתעקרי שנעקר הוושט מן הלחי ומן הבשר טרפה: