דין מכשירי מילה שדוחין את השבת.
עושין כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. ואין עושין לה חלוק בתחלה אבל כורך עליה סמרטוט אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת. תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין לה כמון וטורפין לו יין ושמן. מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר' אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים אמר רב אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כר' אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת כל גופו בין הרחצת המילה מפני שסכנה היא לו. כתב רבינו ישעיה ז"ל הכי משמע כל סוגיא דשמעתא שלא התירו אלא לרוחצו בשבת ואפילו בחמין שהוחמו על ידי ארמאי בשבת או כגון ששכח חמין על גבי כירה מפני שהתינוק הוא מסוכן אצל הרחיצה וצריך הוא לה ודוקא הרחיצה התירו לו מה שאין כן בגדול אבל לחלל עליו את השבת שנחמם חמין בשבת לא התירו לו שאין זו סכנת נפש דמכת המילה אינה מכה של חלל ולא דחיא שבת.
ורבינו חננאל ז"ל כתב כיון דסכנה היא לו מחמין לו חמין לכתחלה אפי' על ידי ישראל ביום השלישי וכ"ש ביום ראשון לאחר מילה אבל לפני מילה לא מחללינן עליה שבתא אלא על ידי נכרי.
ורבינו יצחק פאסי ז"ל כתב משמא דרבוותא שהלכה כר' אלעזר בן עזריה ביום השלישי וכ"ש ביום ראשון שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת. עוד כתב והיכא דאישתפיך חמימיה דתינוק ישראל ואיתבדיר סממניה בתר דאימהיל עבדינן ליה בשבתא [משום סכנה] ויש אומרים (הכי) [היכא] דאיבדור סממניה אי נמי לא שחיק להו מאתמול עביד להו ע"י שינוי כדתנן לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו וזה בעצמו:
ת"ר מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר' אליעזר וליתא הא דר' אליעזר דקיימא לן כר' עקיבה דתנן כלל אמר ר' עקיבה כל מלאכה שאיפשר ליה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאי איפשר לעשות מערב שבת דוחה את השבת:
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת שלא ברצון ר' אליעזר ומחלוקותו פי' שלא ברצון ר' אליעזר דר' אליעזר היה מתיר להביאו אפי' דרך רשות הרבים ולא ברצון חכמים שהיו אסורין להביאו אפי' דרך גגות דרך חצירות דרך קרפיפות אלא ברצון ר' שמעון דתנן ר' שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד הכן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ופסקי רבוותא דלית הלכתא כר' שמעון לגבי איזמל ואע"ג דבפרק כל [גגות] העיר איפסיקא הלכתא כר' שמעון דהא איפסקא הלכתא כר' עקיבה והבאת איזמל כיון שאפשר להביאו מערב שבת אין הבאתו דוחה שבת ואפי' דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות אסור. ותו דאמר רבא בפסחים בפרק האשה ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת. ועוד מסתייעי מתלמוד ארץ ישראל דגרסינן התם ר' שמואל בר אבדימי הוה ליה עובדא למיגזר בר ששינא בריה אנשיון מייתי איזמל שאיל לר' מונה אמר ליה ידחה למחר שאל לר' יצחק בן אלעזר אמר לו משחק קונדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמל אנשיתון ידחה למחר וכן פסק רבינו חננאל ז"ל. ומסתייעו נמי מההוא עובדא דתלמוד ארץ ישראל דאמרינן בכל מקום מעשה רב וגמרינן מינה.
ורבינו יצחק פאסי ז"ל כתב דהני ראיות דגמרי מינייהו רבוותא דלא מייתינן ליה דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות איכא פירכא לכל חדא מינייהו וליכא למיגמר מינייהו דהא דאיפסיקא הלכתא כר' עקיבה דאמר כל מלאכה שאיפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת ליכא למיגמר מינה אלא דלא מייתינן ליה דרך רשות הרבים בלבד כר' אליעזר אבל לאייתויי דרך גגות דרך חצירות ודרך קרפיפות לא שייכא בהא מילתא כלל אלא פלוגתא דר"ש ורבנן היא דרבנן סברי דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות אית בהו איסורא אפי' במקום מצוה ור' שמעון סבר כולן רשות אחת הן ומותר לטלטל בכולן אפילו במידי דרשות וכ"ש במילי דמצוה וכבר איפסקא הלכה כר' שמעון והא דאמר רבא ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת לא סברא דידיה קאמר ולאו הלכה קא פסיק אלא סברא דרבנן קא מדכר דאית להו דהבאת איזמל דרך גגות יש בו משום שבות ואסרי לה במקום כרת וחשיב לה בהדי ערל והזאה ר' שמעון חלק באיזמל על רבנן ואמר דלית בה איסורא דרך גגות ור' שמעון נמי אית ליה הא דרבא דלא פליג ר' שמעון עלייהו דרבנן אלא בכלים ששבתו בחצר אבל בכלים ששבתו בתוך הבית אית ליה לר' שמעון דאסיר ומהאי מעשה נמי דאשכחן בתלמוד ארץ ישראל ליכא למיגמר מינה דאסור לאתויי דרך גגות דהאי דאמר ידחה למחר משום דלא הוי איפשר להו לאייתויי דרך גגות אי נמי משום דלא הווה להו איזמל בשבת בחצר הלכך לאו לאפוקי מדר' שמעון אתא אלא לאפוקי מדר' אליעזר אתא ואפי' איתימא דלאפוקי מדר' שמעון אתא לא סמכינן אלא אתלמודא דידן דפסק הלכה כר' שמעון: