א"ר הושעיא תיפתר וכו'. כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה ו' המפטם הקטרת מן החולין או בכלי של חולין פסולה וכתב הכ"מ בירושלמי פיטמה בחולין ריב"ח וכו' אתיא דריב"ח כשמואל ודריב"ל כר"י ולפי"ז היה ראוי להכשיר כריב"ל ור"י מ"מ מאחר דגמ' דידן סתם וכתב כל מעשיה יהיו בקדש דמשמע דעיכובא הוא פסק כן עכ"ל וקשה כיון דא"ר הושעיא תיפתר באומן של בית אבטינס א"כ ריב"ח כר' יוחנן נמי סובר ה"ל ריב"ח ושמואל נגד ריב"ל והלכתא כוותייהו דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים:
מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש. כתבו תוס' בשבועות דף יא בד"ה מ"מ קשיא וכו' וי"מ דודאי לא היתה מכתשת כלי שרת וכו' וקשה מאי פשיטא להו הא שמואל וריב"ח לא ס"ל הכי שוב ראיתי שהרגיש בזה הרב בעל משנה למלך ע"ש:
שאין קרבנות צבור וכו'. בבבלי בשבועות דף י"ב ע"ב גרסי' ואף שמואל ס"ל להא דר' יוחנן דאר"י אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן וכתבו תוס' בד"ה ואף שמואל סבר לה פי' בקונט' להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן את המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטה סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים מוכחא דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב ב"ד מתנה עלייהו ע"כ ונ"ל דה"פ דר' יוחנן דאמר התם לר"ש מקיצין בהן את המזבח ס"ל דבין בחטאת בין בעולה מקיצין ועלה קאמר דשמואל סובר להא דר' יוחנן דאפילו למ"ד דלית ליה לב ב"ד מתנה עלייהו לפרותן מ"מ מקיצין בהן המזבח ובזבחים פ"ק דף ו ה"פ רב פפא קאמר קרבנות ציבור קאמרת שאני קרבנות ציבור דלב ב"ד מתנה עלייהו ותו כדר"י אמר שמואל סכין מושכתן וכו' ובהכי ניחא דבפ"ק דזבחים פריך הש"ס ומי אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה עלייהו וכו' והאר"י לדברי ר"ש תמידין שלא הוצרכו לציבור אין נפדין תמימים וכו' ולא משני הש"ס מידי אהך קושיא כמ"ש תוס' שם בד"ה דלמא וכו' וע"ש ולפי מ"ש היינו טעמא דאהך קושיא עדיין איכא לשנויי כדרב יהודה אמר שמואל והדברים ברורים לפום סוגין: