הדא מסייעא לההוא דתני ר"ח וכו'. וקשה מאי מסייעא דקאמר היינו הך דהא שוטה דתנן במתני' היינו בנישואין דבאונסין אפי' פקח אינו פוסל ועוד מנ"ל ממתני' דאוכלת מיד דלמא הא קמ"ל דביאתו אינו פוסלת אבל מ"מ חוששת שמא מעוברת היא ואסורה לאכול בתרומה עד שתדע שאינה מעוברת וי"ל דדייק ליה מדתנן עיברה לא תאכל משמע עד שלא נודע בבירור שנתעברה תאכל והיינו דר"ח מיהו יותר נ"ל דה"ג הדא מסייעא לדתני ר"ח שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורים מן החליצה ומן הייבום וכ"ה בבלי בסוגיין:
ודלא כר"ל וכו'. כ' תוס' דף סט ע"א בד"ה לא פוסלין וכו' ואפי' לר"א דקאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלי בתרומה דאין זה לאיש זר ע"כ ותימא איך נעלם מהם דברי הירושלמי דמוקי מתני' דלא כר"א. וראיתי להרב במשנה למלך פי"ח מהא"ב הל' ב' בד"ה ודע וכו' שכתב דברי תוס' אלו הן חידוש גדול בעיני. כוונתו כיון דזונה היא למה לא תפסול לתרומה. וראיתי לתוס' בגיטין דף עג ע"ב שכ' בד"ה נתן לה כספי' וכו' ומיהו לר"א דאמר פנוי וכו' ניחא ומיהו סתמא דתלמודא ביבמות לא אשכח משנה או ברייתא כר"א ע"כ ע"ש. ותימא בבבלי בסנהדרין דף נא ע"א אמרי' הא דתני בברייתא יכול אפי' פנויה והא כתיב לזנות ופירש"י פנויה לאו זנות הוא ומשני כדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ליפסל מן הכהונה אלמא זנות מיקרייא. הרי דהך ברייתא אתיא כר"א וצ"ע: